אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק וע 275/05

החלטה בתיק וע 275/05

תאריך פרסום : 06/05/2008 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום תל אביב-יפו
275-05
23/08/2006
בפני השופט:
1. עינת רביד יו"ר
2. ד"ר עמנואל כץ - חבר
3. עו"ד שמואל בריצמן - חבר


- נגד -
התובע:
טוטקלי גיל
עו"ד עודד צדקוני
הנתבע:
משרד הביטחון - אגף השיקום
עו"ד משה תדמור-ברנשטיין
החלטה

נשוא ערעור זה עניינו החלטת קצין תגמולים מיום 21.2.05 ולפיה המערער בחר בזכויות, כאמור בסעיף 36א לחוק נכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 (להלן- חוק הנכים), וכן כי תביעתו התיישנה, כאמור בסעיף 32 לחוק הנכים ולא נמצאה "חבלה רשומה", כאמור בסעיף 32א לחוק הנכים.

          ההליך והעובדות:

  1. המערער נולד ביום 14.7.71. המערער התגייס לשרות צבאי סדיר ביום 11.12.89 בפרופיל 45. הפרופיל הנמוך היה בגין סעיף שקבע כי המערער הינו בעל "אישיות סכיזואידית או גבולית, עם הפרעות תפקודיות בינוניות ועם קשיי הסתגלות". המערער שרת בתפקיד פקיד רכב במוסכי חוץ ולן כל יום בביתו. בפברואר 1992, המערער אושפז במרכז לבריאות הנפש "באר יעקב" תוך כדי שירותו ולאחר שנתיים ו- 3 חודשים של שירות. מסיכום המחלה מבית חולים "באר יעקב" מיום 9.3.92 עולה, כי המערער היה ילד רגיש וביישן, ללא קשרים חברתיים, כאשר המשפחה היא החברה הטבעית שלו. במהלך השירות החל מצב מניפורמי, שהביא לאישפוזו. הרופאים המטפלים סיכמו את מצבו כך: " תמונה מניפורמית היום יכולה להצביע על מחלה אפקטיבית, אך יש לקחת בחשבון רמה אישיותית עם קווים סכיזואידים, תלותית ואובססיבית, בלתי בשלה. עם צורת החיים ללא קשרים בינאישיים משמעותיים, שסיגל לעצמו, כאשר גיוס אחיו לצה"ל ערער את האיזון הנפשי הדק והביא לדקומפנסציה אישיותית." לאחר האישפוז, המערער השתחרר ביום 10.3.92 בפרופיל 21 עקב מצב נפשי לא יציב. לאחר השירות אושפז המערער מספר פעמים ואובחן כסובל ממחלת הסכיזופרניה מסוג הסכיזו אפקטיבי.
  2. באוקטובר 1995 המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "מל"ל") לקיצבת נכות כללית. המערער הוכר כסובל ממחלת הסכיזופרניה בשיעור נכות יציבה של 50% (על פי סעיף 33ד לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: " תקנות הביטוח הלאומי") החל מיום 25.9.00. בחודש מרץ 2000 הגיש תביעתו לקצין התגמולים להכרה בנכותו לפי חוק הנכים. ביום 27.12.00 הפסיק קצין התגמולים את הטיפול בתיקו של המערער,שהיה מיוצג ע"י ב"כ, בשל העדר שיתוף פעולה. במרץ 2002 הוגשה חוות דעת של ד"ר ברוך מטעם המערער וביום 21.5.05 דחה קצין התגמולים את התביעה בנימוקים המפורטים לעיל.
  3. בתחילה ברצון הועדה להבהיר בתגובה לטענותיו של ב"כ המשיב, כי סדר קביעת הסיכומים  שגוי ומן הראוי היה כי המערער יגיש ראשון את סיכומיו, כפי שנעשה בפועל, אך לא לפי ההחלטה המקורית - כי הועדה סבורה אחרת. כאשר קצין התגמולים קובע דחייה על הסף בשל טענות סף של "בחירה בזכויות" והתיישנות" משמע, שאינו דן בתביעה לגופו של עניין ואינו מעביר את התביעה לבדיקה של מומחה רפואי מטעמו, אלא דוחה אותה על הסף בשל טענות סף או טענות מקדמיות. כאשר קצין התגמולים בודק את התביעה לגופה באמצעות מומחה רפואי מטעמו, הוא מצרף את חוות הדעת הרפואית ומאמצה לתוך החלטתו, על מנת שזו תהווה נימוקים להחלטתו, כנדרש מרשות מנהלית הנותנת החלטה ומסעיף 31(ג) לחוק הנכים. הנסיון למדנו, והחלטה זו של קצין התגמולים, לא היתה שונה, לצערנו, שכאשר קצין התגמולים דוחה תביעה על הסף בשל טענות סף הוא אינו מנמקה כלל. המשיב במקרים אלה מסתפק בציטוט סעיפי החוק הרלוונטי ומניח את המערער והועדה לתור אחר נמוקיו העובדתיים בתיק הביטוח הלאומי או בתיק הרפואי של המערער, לפי המקרה. למשל, במקרה של "בחירה בזכויות", אין פירוט מתי נקבעה נכותו הצמיתה של המערער בביטוח לאומי, האם המשיב בחן את "יכולת  הבחירה" של המערער בחודשים הרלוונטיים, אילו מסמכים של ביטוח לאומי עמדו בפניו וכיו'. יתכן שמן הראוי היה לקבוע כי החלטת המשיב אינה מנומקת דיה ולדרוש מן המשיב לנמק ואז אכן ניתן היה להתחיל בסיכומי המערער, אולם על מנת לחסוך בזמן ועל מנת שהנימוקים יהיו שלמים וברורים לועדה ולמערער, ככל הניתן, מתבקש ב"כ המשיב במקרים אלה להתחיל בסיכומיו וכך מתבררות הנמקות המשיב, עליהן יוכל המערער לענות בסיכומיו.

טענת בחירה בזכויות

  1. באוקטובר 1995 פנה המערער אל המוסד לביטוח לאומי וביקש שישלמו לו קצבת נכות כללית. בתחילה נקבעו לו 100% נכות, משום שהיה מאושפז , אולם  באישור על זכאות גמלת נכות כללית, שהתקבלה מהמוסד לביטוח לאומי מיום 25.9.00, הודע למערער כי נקבע לו שיעור נכות של 50% לצמיתות. קצבת נכות מלאה שולמה לו עוד משנת 1995 אולם הוא החל לגבות את הקצבה כבעל נכות צמיתה מאוקטובר 2000 ואילך ללא הפסקה. טענת ב"כ המערער כי לא הודע לו על נכותו הצמיתה נסתרת מנספח "א" לסיכומי המשיב מהם עולה כי ביום 25.9.00 נשלחה למערער הודעה על נכותו הצמיתה.
  2. הסעיף על פיו נקבעה נכות הביטוח הלאומי הוא סעיף 33(ד) לתקנות הביטוח הלאומי הקובע: "מצבי remissio חלקית המלווים סימנים ניכרים של אי-התאמה סוציאלית, ישנה הגבלה של כושר העבודה  - 50%."
  3. סעיף 323(ג) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995, קובע, כי:  "הבחירה  לפי סעיף קטן (ג)  תעשה עד תום ששה חדשים מהיום שבו נקבעה לראשונה דרגת נכותו  היציבה של הנכה". בע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה כמאל מוחמד, פ"ד מז(2) 84 (להלן- איבגאנה) קובע בית המשפט העליון (בדעת הרוב) כי בחירת הנכה נלמדת מהתנהגותו, שהיא גביית כספים במשך שישה חודשים, מיום שנקבעה לו נכות יציבה. המערער לא הפסיק לגבות כספים לפני תום ששת  החודשים.
  4. סעיף 36א לחוק הנכים אינו מאפשר בשום דרך לחזור ולגבות מן הנכה מה ששולם לו וזאת בניגוד לסעיף 36 לחוק הנכים המאפשר זאת בתנאים המנויים בס"ק (5). ר' איבגאנה וע"א (ת"א) 85/85 יצחק בוארון נ' קצין התגמולים והפסיקה שבעקבותיהם, ולפיכך אין אפשרות לחזור מן הבחירה או להחזיר את הסכומים לביטוח הלאומי. משסיים המערער קבלת ששה חודשים של קצבאות, הרי בחירתו סופית ואין הוא יכול עוד לפנות בתביעת זכות לקצין התגמולים. מכאן שהמערער ביצע בחירה בזכויות על פי סעיף 36א לחוק הנכים.
  5. טוען ב"כ המערער, כי כאשר פנה המערער לביטוח הלאומי לא היה מסוגל לבחור מבחינת מצבו הנפשי, ולכן אין לראותו כמי שבחר דווקא בתגמולי הביטוח הלאומי. טענה זו נטענת חדשות לבקרים בפני ועדה זו ונצטברה פסיקה לא מעטה בסוגיה. על פי הפסיקה על הועדה לחפש "ראיה אוביקטיבית המצביעה על היותם לוקים במחלת נפש, השוללת או למצער מגבילה עד למאד את המודעות והמסוגלות הנפשית עד כדי העמדה בספק של יכולת הבחירה". ר' ענ 132/96 שרעבי בנימין נ' קצין התגמולים (לא פורסם). במקרים גבוליים איבחנה הועדה את הלכת איבגאנה. היו אלה מקרים קיצוניים במיוחד מקום בו שוכנעה הועדה מן המסמכים כי מדובר בחולי נפש קשים, שמחמת מחלתם נשללה מהם היכולת להבין ולבחור בין הזכויות על פי החוקים השונים - העדר טוטלי של תובנה ושיפוט. ר' ע"נ 201/99 כהן נ' קצין התגמולים (לא פורסם), ע"נ 588/98 שבירו נ' קצין התגמולים (לא פורסם). מכאן שמוטלת עלינו החובה לבדוק האם גם במקרה זה מצביעים המסמכים על העדר טוטלי של הבנה ושיפוט וזאת בתקופה הרלבנטית. התקופה הרלבנטית לבחינת יכולת המסוגלות הנפשית היא מיום הבדיקה לקבלת נכות יציבה ועד לתום ששת החודשים בהם מאפשרים לנכה בחוק לחזור בו מן הבחירה. ר' ע"א (חי) 1059/00 גלעד פלגי נ' קצין התגמולים (לא פורסם) בסעיף 6. תקופה זו היא במקרה שלפנינו החל מאוקטובר 2000 ועד אפריל 2001.
  6. כפי שעולה מן המסמכים בתיק הביטוח הלאומי, הרי שבמועד הרלבנטי, דהיינו 6 חודשים מתחילת גביית הקיצבאות מאז שהוכרה נכותו הצמיתה, היה המערער במצב נפשי, שהקנה לו 50% נכות. במימצאי הבדיקה באוקטובר 2000 בביטוח הלאומי ע"י הפסיכיאטר נקבע כי המערער נמצא במצב המקנה לו 50% נכות שהוא מצב של רמיסיה חלקית, מצב, שאינו מוגדר כמצב פסיכוטי או חוסר תובנה. יש לציין כי לא הוגשה ראיה לכך, שהמערער אושפז בתקופה שמאז אוקטובר 2000 ואילך. לעומת זאת אכן היו אישפוזים בשנים שקדמו לשנת 2000 כאשר אשפוזו האחרון החל באוקטובר 1999 והסתיים בפברואר 2000, והוא שוחרר במצב של רמיסיה חלקית. יש לראות בכך שועדה רפואית של הביטוח הלאומי לאחר 6 שנים שעברו מאז הגיש את תביעתו קבעה לו נכות צמיתה, כי מצבו התייצב והוא מוגדר ברמה של 50% נכות מכאן ולהבא. עוד יש לציין כי המערער אף היה מיוצג ע"י עו"ד באותה תקופה של שישה חודשים (ר' מכתבו של קצין תגמולים מיום 27.12.00 המופנה למערער ולעו"ד צדקוני).
  7. זאת ועוד, גם בבדיקה של ד"ר ברוך, המומחה מטעמו של המערער, מיום 24.3.02, הוא כותב על מצבו של המערער בעת הבדיקה כך: "נראה כפי גילו, שיתף פעולה בצורה מרבית בהתייחס למצבו. המודע צלול. ההתמצאות תקינה בכל המובנים. גמגום קל בעיקר שעה שמתרגש. חשיבה: קצב איטי, מהלך פרסברטיבי (חוזר על עצמו- הועדה). זיכרון: יש הפרעה בזיכרון לטווח הארוך.... ריכוז: פגום במהלך כל הבדיקה. אפקט : מושטח... הנבדק חסר תובנה למחלתו." המערער לא היה במצב פסיכוטי. המערער חולה, אך התמצאותו תקינה בכל המובנים. מי שזה מצבו אינו במצב של חוסר יכולת בחירה. בנוסף נקבע ברע"א 3328/98 בנימין בן זקן נ' קצין התגמולים כי מצב נפשי המונע גמירות דעת הינו עניין נדיר ביותר- מה שאינו המצב בענייננו. כפי שעולה מהמסמכים של הבטוח הלאומי ואלו שבתיק הרפואי, הרי שבמועד הרלוונטי, המערער לא היה במצב של העדר טוטלי של הבנה ושיפוט או ניתוק מהמציאות, כפי  שנקבע בתקדימים של ועדה זו, כאשר לא נתקבלה טענת המשיב כי קיימת בחירה בזכויות. למען הסר ספק, באשר לטענתו של ב"כ המערער, כי בשלב מסוים המערער היה זקוק לאפוטרופוס, הרי שמדובר בשלב שבו הוא היה מאושפז, שאינו מצבו בעת קביעת הנכות הצמיתה ואף לא הובאה בפנינו ראייה על כך שמונה לו אפוטרופוס.
  8. לסיכום, כפי שצוין, המערער פנה לביטוח לאומי, קיבל הכרה בנכות יציבה וקיבל תשלומים משך למעלה מארבע וחצי שנים, כאשר מצבו אינו מעיד על העדר טוטלי של הבנה ושיפוט - מה שמעיד על בחירה.

      התיישנות

  1. משהתקבלה טענת ה"בחירה בזכויות", הרי שדי בה על מנת לדחות על הסף את הערעור. אולם, למען הסר ספק, נדון גם בטענת ההתיישנות, אשר גם עליה הוגש הערעור. לצערנו, ב"כ המערער לא טען לעניין זה בסיכומיו, אולם הועדה בכל זאת בחנה את החומר הנמצא בתיק על מנת לקבוע האם קיימת "חבלה רשומה" כמשמעותה בפסיקה. 
  2. ס' 32 לחוק קובע, כי הזכות להגיש בקשה לתגמולים או להכרה בנכות, מתיישנת כעבור שלוש שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי, שבזמנו ארע המקרה אשר גרם לנכות. יחד עם זאת ס' 32א לחוק הנכים, מאפשר לקצין התגמולים להאריך את תקופת ההתיישנות במידה ומתמלאים התנאים המצטברים הקבועים בחוק הנכים, דהיינו, כאשר "מן הצדק לעשות זאת" וכאשר מדובר ב"חבלה רשומה", שהינה אירוע הנגרם עקב ובזמן השירות, אשר יש לגביו אזכור רשום ברשומות הצבא או המדינה או כל גוף ציבורי אחר המוסמך לכך ע"י שר הביטחון. תנאי נוסף הוא, כי השהייה בהגשת הבקשה אינה עשויה להקשות במידה ניכרת על השגת הראיות הדרושות לבירורה.
  3. במקרה דנן, אין מחלוקת כי תביעת המערער התיישנה מאחר וחלפו 3 שנים מיום שחרורו של המערער, ותביעתו הוגשה במרץ 2000, 8 שנים לאחר שחרורו. יחד עם זאת, סעיף 32 (א) לחוק הנכים קובע כי: "הזכות להגיש בקשה לפי סעיף 30(א) או (ב) מתיישנת כתום שלוש שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו, אולם אם הנכות נובעת ממחלה ששר הביטחון קבע לגביה בתקנות תקופת-ההתיישנות ארוכה-יותר - תתיישן הזכות כתום אותה תקופה".
  4. על פי הפסיקה, במקרה של "חבלה רשומה" יש להוכיח שלושה תנאים: "א. רישום המעיד על פגיעה בגוף. ב. אירוע שגרם לפגיעה זו. ג. סמיכות זמנים בין האירוע שגרם לנכות לבין הרישום". (ר' ע"א 203/85 בן ארי נ' ק"ת, פ"ד מא (4) 133). גם אם הרישום יכול להצביע על פגיעה נפשית, הרי שיש להראות פגיעה נפשית ברשומות צה"ל או המדינה וכו', בסמוך לאירוע הפגיעה הנטען. גם כאשר הקלו בסוגיית סמיכות הזמנים במקרי נפש, הרי שעדיין נדרש רישום של תוצאה של פגיעה נפשית במהלך השירות הצבאי (ר' ע"א (ת"א) 3876/98 יניב ווילמוט נ' ק"ת (לא פורסם)).
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ