אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק וע 1195/06

החלטה בתיק וע 1195/06

תאריך פרסום : 15/04/2008 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום תל אביב-יפו
1195-06
24/01/2007
בפני השופט:
1. עינת רביד יו"ר
2. ד"ר חנינא קכל חבר
3. עו"ד שמואל בריצמן חבר


- נגד -
התובע:
נרי אליעז
עו"ד יוסף אליעז
הנתבע:
בטחון תגמולים
עו"ד אילת שלו
החלטה

1.       המערער מוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: " חוק הנכים") בגין הפגימות הבאות: פגימה אורטופדית בה הוכר ב"גרימה" ושיעור נכותו עומד על  5% ופגימה נפשית בה הוכר בקשר של "החמרה" בשיעור 50%, ושיעור נכותו הנפשית כיום של המערער עומד על 25% מתוך 50% נכותו הכוללת.

2.       המערער הגיש לועדה זו ערעור על שתי החלטות של אגף השיקום, אשר שתיהן נוגעות להטבות וסיוע הניתנות לנכים מוכרים מכח נהלי אגף השיקום ולא מכח חוק הנכים. האחת, דחיית תביעתו של המערער למתן רכב, וזאת על פי הוראות פנימיות של אגף השיקום הקובעות את הזכאות, והשניה, דחיית תביעתו לתשלום הפרשים בגובה ההפרש שבין "תגמול מיוחד" (תג"מ), שנקבע כי המערער זכאי לו החל ממאי 2003, לבין הסכום, ששולם למערער מן המוסד לביטוח לאומי בין חדש יוני 1997 לחדש יולי 2002 (כ- 1,800 ש"ח בממוצע), כאשר קיבל קצבה של המוסד לביטוח לאומי. התגמול הבסיסי הניתן על פי חוק על פי נכותו המוכרת של המערער הינו בשיעור כ- 981 ש"ח. התג"מ הינו בשיעור גבוה משיעור הקצבה החדשית של המערער והוא אף גבוה מן הסכום ששולם לו מהמוסד לביטוח לאומי. התג"מ גם הוא ניתן מכח נהלי אגף השיקום ולא מכח חוק.

3.       נשוא החלטה זאת הנה טענת הסף של ב"כ המשיב, כי הועדה נעדרת את הסמכות העניינית לדון בענייני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף השיקום, קרי הטבות הניתנות לפנים משורת הדין ולא מכוח חוק הנכים. ב"כ המשיב סומכת את טענתה בדבר העדר סמכות עניינית על סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהלים התש"ס-2000 (להלן: " החוק") וכן על סעיף 26(1) לתוספת הראשונה של החוק ( הדן ב"עתירות מנהליות"), אשר תוקנו בתיקון תשס"ה-2005, והקובעים כדלקמן:

" 5 . בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה -

עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה" ......

התוספת הראשונה

........

26. הטבות וסיוע לנכים ולמשפחות חיילים שנספו במערכה -

החלטה של רשות בעניני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון".

4.       סמכות הועדה לדון בהטבות מכוח נוהלי אגף השיקום, להבדיל מהטבות הקבועות בחוק הנכים,  נקבעה על ידי בית המשפט העליון בע"א 6195/99 מלכה אברמוביץ נ' מדינת ישראל ואח' (לא פורסם) (להלן: " פס"ד אברמוביץ") שם הוחלט כי ועדת הערעורים היא הערכאה הדיונית המוסמכת לדון אף בהחלטות קצין התגמולים בעניינים המוסדרים מחוץ לחוק, לרבות בהוראות פנימיות ובהוראות נוהל כאלו ואחרות. יש לציין כי קודם לאותו פסק דין, הפרשנות הרווחת היתה כי ועדת התגמולים אינה מוסמכת לדון בכך והסמכות היא לבג"ץ. בפסק דין אברמוביץ נכתב בקצרה כך : " אנו סבורים שלפי הפרשנות הנכונה של חוק התגמולים מוסמכת ערכאת הדיון לפי אותו חוק לדון הן בהטבות לפי הדין והן בהטבות לפנים משורת הדין." מובן הוא, כי הסמכות לבג"ץ נותרה כשהיתה לפני חוק זה ונוצרה סמכות מקבילה לבג"ץ ולועדה. לאחר פס"ד אברמוביץ ולאורו, דנו ועדות הערר אף בנושא ההטבות שניתנו על פי נהלי אגף השיקום, ומחוץ לחוקי הנכים, כאשר הובאו בפניהם, ונתנו בהן החלטות לגופן, תוך שהן דוחות את טענת המשיב בדבר העדר סמכות עניינית לדון בהם, ככל שעלתה כזו. ר' למשל, ע"נ 688/99 גלית פאר נ' קצין התגמולים; וע 1358/02 עדי רז נ' קצין התגמולים.

5.       לאור תיקון תשס"ה של החוק, בו הוסף סעיף 26 לתוספת הראשונה הקובע את סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בנושא ההטבות והסיוע מכוח נהלי אגף השיקום, השאלה העומדת כיום בפני הועדה היא, האם עדיין נותרה בידיה הסמכות לדון בנושא ההטבות והסיוע הנ"ל או שמא מעתה ואילך המדובר בסמכות ייחודית של בית המשפט לעניינים מינהליים.

6.       מטרת החוק, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 1 שלו, היא כי בית המשפט לעניינים מנהליים ידון בעניינים מינהליים הנדונים כיום הן בביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"צ, והן בבתי המשפט האחרים , ובלשון הסעיף : 

"חוק זה מטרתו להסמיך באופן הדרגתי את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים לדון בעניינים מינהליים הנדונים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק או בבתי משפט אחרים, על ידי שופטים של בית המשפט המחוזי שייקבעו לצורך זה, ולפי סדרי דין מיוחדים שייקבעו". (ההדגשה הוספה - הוועדה).

7.       שאלת חשיבות הגדרת הסמכות העניינית נדונה לאחרונה (06.12.06) בע"א 9379/03 צ'רני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (להלן: " פס"ד צ'רני"). שם נבחנה שאלת תחומי הסמכות של בג"צ וביהמ"ש המחוזי בעניינים מינהליים, והרלוונטית אף למקרה הנדון: 

"חלוקת סמכויות השיפוט הענייניות בין ערכאות השיפוט הינה שאלת יסוד בתחום המשפט הדיוני. ממקור הסמכות העניינית שואב בית המשפט את כוחו ומרותו. המשפט אמור להגדיר הגדרה ברורה וסדורה מהם סוגי העניינים שכל ערכאה אמורה להיזקק להם, ולהבטיח בכך מסגרת של סדר, יציבות, ודאות, וכיבוד הדדי בין הערכאות. הסדר הסמכויות אמור להבהיר לציבור המתדיינים לאיזו ערכאה עליהם לפנות בבקשתם לסעד מבית המשפט. הותרת שאלות סמכות בערפל של אי-ודאות או באיזור דמדומים של סימני שאלה אינה רצויה מבחינה מערכתית ומבחינת המתדיין הפרטי. לכן, שאלות של סמכות עניינית צריכות להיחתך, במידת האפשר, בדרך פשוטה, ברורה, ודאית ויציבה. לא במקרה פתח גדול השופטים במשפט הדיוני, הד"ר זוסמן, את ספרו על סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995), עמ' 11 בפרק הסמכות) במילים הבאות: " הרוצה להביא עניינו בפני בית משפט חייב תחילה לברר לאיזה בית משפט עליו לפנות..."

8.       היות וישנה חשיבות רבה להגדרה ברורה של הסמכות העניינית, וכי במידת האפשר שאלה זאת צריכה להיחתך בדרך ברורה ופשוטה, אשר תכוון את המתדיינים לערכאה הנכונה, הרי שעה שישנה הוראת חוק ברורה המסמיכה את בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בשאלת הטבות וסיוע לנכים מכח נוהלי אגף השיקום, סבורה הוועדה, כי על פי הוראות החוק, נכון הוא לקבוע, כי הנושא הנו בסמכותו הייחודית של ביהמ"ש לעניינים מינהליים. נראה כי רצוי ככל האפשר לא ליצור "סמכויות מקבילות" בין בתי המשפט והועדות השונות. חיזוק להחלטתי הנני מוצאת אף בהצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים התש"ס-1999, (אשר אף היא נבחנה  בפס"ד צ'רני לעיל) אשר בה נאמרו הדברים הבאים, והיפים אף לעניינו:

" העברת הסמכויות מבג"צ לבתי המשפט המחוזיים ולבתי משפט שלום בדרך של פסיקת בית המשפט העליון מעוררת בעיות מעשיות, הנובעות מחוסר היערכות מוקדמת של המערכות הנוגעות בדבר, כמו גם קשיים עיוניים לא מבוטלים... העברת סמכות השיפוט לבתי המשפט הכלליים, הדנים בעניינים אלה בהליכים אזרחיים, כרוכה מטבע הדברים גם בטשטוש מאפייניו המהותיים והיחודיים של המשפט המינהלי שעוצב וגובש לאור עשרות שנות פסיקתו של בג"צ.

מאחר שהכל מסכימים כי העברת סמכויות בדרך של פסיקה אינה הדרך הרצויה והמועדפת, ומאחר שרצוי לרכז את השיפוט בעניינים מינהליים בבית המשפט המחוזי במסגרת מחלקה מיוחדת לכך, מוצע בזה חוק אשר יקבע את העקרונות, ההסדרים והמנגנון להעברת סמכויות בצורה הדרגתית ומבוקרת, ובו ייקבע כי בתי המשפט המחוזיים יוסמכו לדון בעניינים מינהליים שיפורטו בתוספות לחוק".

9.       מהצעת החוק ניתן ללמוד כי מטרת החוק הינה, בין היתר, לשם יצירת סדר בדבר מתחם הסמכויות של בתי המשפט השונים לדון בנושאים מתחום המשפט המינהלי, וקביעת הסמכות לדון בנושאים אלה על ידי דבר חקיקה ברור ולא באמצעות הפסיקה. כתוצאה מכך, יחולו סדרי דיון וראיות זהים על כל הבקשות בנושא זה, ותמנע אפשרות ל"פורום שופינג" בין ערכאות שונות על פי נוחות הצדדים. לפיכך, שעה שנקבע בחקיקה באופן ברור, כי בית המשפט לעניינים מנהליים הוא המוסמך לדון בנושא זה, יש להעביר אליו את דיונים בנושאים אלה. לעניין זה נציין, כי הועדה, בניגוד לבית משפט הגבוה לצדק, אינה יכולה לשמור לעצמה סמכות מקבילה לדון בעניינים אשר הועברו בחוק באופן מפורש לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים (לעניין סמכותו המקבילה של בג"צ וביהמ"ש לעניינים מינהליים ר' פס"ד צ'רני לעיל), על כן, ואף מסיבה זאת, אין הועדה יכולה לקבוע כי היא בעלת הסמכות לדון  בנושא ההטבות מחוץ לחוק הנכים.

10.   יתרה מהאמור, וכפי שכבר צוין לעיל, סמכותה של הועדה לדון בעניינים נשוא החלטה זאת נקבעה בפסק דין אברמוביץ, אשר ניתן עוד טרם התיקון משנת 2005 ואף בטרם כניסתו של החוק לתוקף. לאחר תיקון החוק והכנסת נושא ההטבות כנושא הנתון לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ללא שנקבע באופן מפורש כי גם לועדה ישנה הסמכות להמשיך ולדון בנושאים אלו, סבורים אנו, כי בכך אמר המחוקק את דברו באשר לגוף לו נתונה הסמכות לדון בעניינים אלו. שעה שקיימת הלכה פסוקה, אשר שונתה או בוטלה על ידי חקיקה מאוחרת, הרי שיד החקיקה המאוחרת על העליונה (ראו ספרו של אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך ראשון בעמ' 584). אומנם במקרה הנדון לא קבע המחוקק באופן מפורש כי עם הוספת סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בהטבות מכוח נוהלי אגף השיקום נשללה סמכותה של הועדה להמשיך לדון בעניינים אלו, אך לאור מטרת החוק, כפי שצוינה לעיל, ולאור העדר סמכותה של הועדה לשמור את הנושא בסמכותה כסמכות מקבילה, הרי שאין החוק והתיקון אשר נוסף לו, יכולים לדור בכפיפה אחת עם הלכת אברמוביץ. על כן, יש לקבוע כי מטרת החוק ופרשנותו מחייבים את הקביעה כי בהסמכת בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בנושא ההטבות מכוח נוהלי השיקום נשללה סמכות הועדה לעסוק בכך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ