אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ה.פ. 1500/04

החלטה בתיק ה.פ. 1500/04

תאריך פרסום : 15/05/2007 | גרסת הדפסה
בש"א, ה"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
1500-04,27552-05
06/07/2006
בפני השופט:
רנה משל

- נגד -
התובע:
1. מדינת ישראל - משרד הפנים
2. המפקח הארצי על הבחירות - משרד הפנים
3. יושב ראש הכנסת

עו"ד ע' ניר-בנימיני
הנתבע:
1. מפלגת עלי"ה - עמנו למען ישראל המתחדשת
2. יורי שטרן
3. מפלגת ישראל ביתנו

עו"ד ג' בר-און וש' ליאור
עו"ד ע' אורלנסקי
עו"ד י' מני
החלטה

1.    א.    בבקשה שבכותרת עותרים המבקשים לדחיתה על הסף של תובענת משיבה 1 (להלן: " מפלגת עלי"ה") כנגדם, מחמת העדרה של סמכות עניינית לבית-משפט זה לדון בה (מכח תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות")). לחילופין עותרים הם, להורות על העברת הדיון בתובענה לבית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק (להלן: " בג"ץ"), שכן לטענתם, הוא המוסמך לדון בתובענה זו.

       ב.    בהליך העיקרי המקורי, אשר הוגש בדרך של המרצת פתיחה, עתרה מפלגת עלי"ה לקבלת סעד הצהרתי, לפיו היא אינה נושאת באחריות למקדמת מימון בחירות לרשויות המקומיות, בסכום של כ-4,900,000 ש"ח (להלן: " המקדמה"), שנתבקשה בשמה ע"י ח"כ יורי שטרן (משיב 2), בחודש אוגוסט 2003, ואשר הועברה על-ידי מבקשים 1 ו-2 ישירות לחשבון הבנק של המשיבה 3 (להלן: " ישראל ביתנו"). בנוסף ולחילופין עתרה מפלגת עלי"ה (בסעיף 27 לתובענה) להורות למבקשים 1 ו-2 לדרוש ממשיבים 2 ו/או 3 בלבד החזר מלוא הסכום שהיא נדרשה לשלם ועוד.

       ג.     בעקבות המלצת בית-משפט זה להגדיר מחדש את עילות התביעה כלפי כל אחד מבעלי הדין, הגישה מפלגת עלי"ה תובענה מתוקנת. בתובענה זו כללה היא סעדים נוספים לסעד שכללה בתובענה המקורית, כמפורט לעיל, והם: סעד הצהרתי, לפיו המבקשים לא היו רשאים בעבר ואינם רשאים מכאן ולהבא לקזז ו/או להפחית, בגין המקדמה, כל סכום שהוא מכספי מימון המגיעים לה על-פי כל דין; סעד הצהרתי, לפיו היא זכאית למלוא כספי המימון שהגיעו ויגיעו לה על-פי דין מהמבקשים; לחילופין, כי המבקשים רשאים לגבות מן המשיבים 2 ו-3 את החזר המקדמות ולא ממנה.

       ד.    מפלגת עלי"ה מנמקת טענותיה כלפי המבקשים, לפיהן היה על משרד הפנים לגבות את החזר כספי המקדמה מישראל ביתנו ולא ממנה, לאור הוראת סעיף 8 (1)(ב) לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), תשנ"ג-  1993 (להלן: "חוק מימון בחירות לרשויות המקומיות") וההודעה שנמסרה לו על-ידה ועל-ידי ישראל ביתנו, בדבר התמודדותן המשותפת לבחירות לרשויות המקומיות. לטענתה, דרישת משרד הפנים כי היא תשא בחובת החזר כספי המקדמה, עומדת בסתירה מוחלטת להוראת החוק האמורה. בנוסף טוענת מפלגת עלי"ה, כי מאחר שבהודעה שנמסרה למשרד הפנים בדבר ההתמודדות המשותפת חסרה קביעה באשר לאופן החלוקה הפנימי של המימון בין המפלגות, היה על משרד הפנים להמנע מלהעביר את כספי המקדמה אליה או אל ישראל ביתנו, מאחר שלא נמסרה לו הודעה כדין, בדבר חלוקת כספי המקדמה, לפי סעיף 8(1)(ב) לחוק מימון בחירות לרשויות המקומיות ובכך היתה נמנעת התוצאה, לפיה עליה לשאת בתשלום חוב לא לה. מפלגת עלי"ה מוסיפה וטוענת, כי משרד הפנים התעלם ממידע שהביאה בפניו בנוגע לטענותיה לגבי חיובה בהחזר המקדמה, קודם לביצוע התשלום הנוסף לישראל ביתנו, בגין יתרת מימון הבחירות בסכום של כ-1,300,000 ש"ח. עוד טוענת מפלגת עלי"ה, כי החלטת המבקשים לדרוש את מלוא החוב ממנה הנה "בלתי סבירה בעליל, ומנוגדת לחובת ההגינות המינהלית" (סעיף 21 לתשובתה לתגובות המשיבים לתובענה המתוקנת).

2.           טענות הצדדים

       א.    טוענים המבקשים בבקשתם, כי עיקר טענות מפלגת עלי"ה מופנות כנגד אופן היישום והפרשנות שנתן משרד הפנים להוראת סעיף 8 לחוק מימון בחירות לרשויות המקומיות וכנגד החלטת משרד הפנים, להורות ליו"ר הכנסת, לקזז את החוב בגין המקדמה, ממימון ההוצאות השוטפות של מפלגת עלי"ה, המבוססים, לטענת האחרונה, על פרשנות שגויה של הוראות הדין ועל הפעלת שיקול דעת באופן שגוי. לטענתם, טענות מפלגת עלי"ה כנגדם, הינן טענות במישור המנהלי, התוקפות תקיפה ישירה מעשה שלטוני הכרוך בהפעלת שיקול דעת, אשר הסמכות העניינית לדון בהשגה לגביו נתונה לבית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי לבית המשפט האזרחי אינה קנויה סמכות עניינית מקבילה לדון בעתירות מנהליות, והעברת עניינים מסוימים מבג"ץ לבית המשפט האזרחי, בדרך של פסיקה, היתה תמיד מוגבלת לתחומים מסוימים ומוגדרים. בכל מקרה, טוענים הם, כי רק לבג"ץ נתונה סמכות להעביר עניינים מסוימים לסמכותו העניינית של בית-משפט אזרחי. לאחר חקיקת חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: " חוק בתי משפט לעניינים מנהליים"), חדל בג"ץ להעביר נושאים מנהליים נוספים לבתי המשפט האזרחיים בדרך של פסיקה. בכך, למעשה, צומצמה עוד יותר אפשרות התקיפה הישירה של מעשה שלטוני בפני בית משפט אזרחי. יתרה מכך, המחלוקת שבין מפלגת עלי"ה לבין המבקשים אינה מחלוקת עובדתית, הטעונה חקירה ובירור מעמיק, ולהחלטה בנושא פרשנות ויישום הוראות חוק מימון בחירות לרשויות המקומיות על ידי הרשויות המוסמכות השפעה ומשמעויות מרחיקות לכת ויש בשיקולים אלה כדי להטות את הכף לצד הקביעה, כי הדיון צריך להתנהל בבג"ץ ולא בבית המשפט האזרחי.

    ב.  בתגובה לבקשה טוענת מפלגת עלי"ה, כי עניינה של התובענה בסכסוך אזרחי בינה לבין ח"כ יורי שטרן וישראל ביתנו, "שהמדינה היא צד לו אך ורק בשל כך שכספי המקדמה הם כספי מדינה", וגם במישור היחסים מול המבקשים הסכסוך הינו אזרחי באופיו ואינו נוגע להפעלת סמכות שלטונית. זאת ועוד. מפלגת עלי"ה טוענת, כי לבתי המשפט האזרחיים סמכות מקבילה לזו של בג"ץ לדון אף בעניינים מנהליים, כאשר קיימת מחלוקת עובדתית, אשר הכלים לבירורה מצויים בידי הערכאה האזרחית, כאשר לתחום הנדון ישנם היבטים מן המשפט הפרטי וכאשר הדין בתחום העומד לדיון מפותח דיו. כמו כן, טוענת מפלגת עלי"ה שהמבקשים העלו את הטענה בדבר העדר סמכות עניינית באיחור, כאשר ההליך כבר מצוי בעיצומו.

       ג.     משיבים 2 ו-3 הצטרפו לטיעוני המבקשים לעניין זה.

3.      דיון

       א.    טרם חקיקת חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, בית המשפט העליון נהג להעביר, בדרך של פרשנות וחקיקה שיפוטית, עניינים מנהליים שונים, מסמכותו שלו, בשבתו כבג"ץ, לסמכותם העניינית של בתי-המשפט האזרחיים. דוגמאות לכך ניתן למצוא בתחום המכרזים, אשר הועבר לשיפוטם של בתי-המשפט האזרחיים (ראו, בג"ץ 991/91 פסטרנק ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד מה(5) 50 (1991)), ענייני תכנון ובנייה, אשר הועברו בחלקם לבתי-המשפט האזרחיים (ראו, בג"ץ 1921/94 סוקר ואח' נ' הוועדה לבנייה למגורים ולתעשיה ואח', פ"ד מח(4) 237 (1994)) וענייני פסלות כהונה ברשויות המקומיות (ראו, רע"א 1287/92 בוסקילה ראש המועצה הדתית טבריה נ' צמח, פ"ד מו(5) 159 (1992)). בין השיקולים אשר הניעו את בית המשפט העליון להעביר עניינים מנהליים ניתן למנות שיקולים אלו:

"עומס העבודה בבג"ץ; המגבלות הדיוניות של הליכי בג"ץ, המקשות על ניהול הליך מקום שקיימת מחלוקת עובדתית משמעותית; התעוררותן של שאלות מתחום המשפט הפרטי במסגרת ההליך המינהלי; היותו של הדין בסוגיה הנדונה מפותח דיו." (רע"א 5664/04 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' בן גרא, פדאור 05(3) 885 (2005)).

       ב.    אולם, העברתן של סוגיות מנהליות מסמכותו העניינית של בג"ץ לבתי-משפט אזרחיים, בדרך של פסיקה, עוררה לא מעט קשיים עיוניים, בצד בעיות מעשיות קשות (ראו לעניין זה את הביקורת שנמתחה ע"י מני מזוז במאמרו: "רפורמה בשיפוט המינהלי בישראל- חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000" משפט וממשל ו 233, 238 (2001)). לאחר כניסתו לתוקף של חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, חל שינוי מהותי בדרך העברת עניינים מנהליים לסמכותם של בתי-המשפט האזרחיים. מאז חקיקת חוק זה, נפתחה הדרך להעביר באופן שיטתי ומסודר נושאים שהיו בסמכות בג"ץ, לבתי-המשפט המחוזיים, בשבתם כבתי-משפט לעניינים מנהליים, באמצעות חקיקה. הדרך אשר סלל המחוקק בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, עדיפה מבחינה עקרונית על פני המסלול של חקיקה שיפוטית, המעורר קשיים מערכתיים לא מעטים. לכן, לדעת מני מזוז:

"לדעתי, לחוק דנן צריכה להיות השפעה מצמצמת ומרסנת על פרשנותן ויישומן של ההלכות בדבר סמכות מקבילה של בתי המשפט האזרחיים לדון בעניינים מינהליים" (ההדגשות במקור, שם, בעמ' 248).

       ג.     ואכן בית המשפט העליון, בחר להגביל את סמכותו להעביר עניינים חדשים לבתי-המשפט האזרחיים בשורה של פסקי דין, שניתנו לאחר חקיקתו של חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. ברע"א 7591/01 אלג'עברי נ' שר האוצר, פדאור 03(3) 47 (2003), נדונה תקיפה ישירה של הפקעה לפי פקודת הקרקעות, נושא שלא הוכרה בו בעבר סמכותו המקבילה של בית המשפט המחוזי בדרך של חקיקה שיפוטית. במקרה זה קבע הנשיא ברק:

"לדעתנו, אין מקום, לעת הזו, לחדש הלכה בעניין זה, שכן יש לפתור סוגיה זו במסגרת ה"צינור" המרכזי שהוקם לאחרונה לעניין זה - הוא חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000." (פסקה 2 לפסק-דינו של הנשיא ברק)

              הנושא של העברת סמכויות בעניינים מנהליים לבתי-המשפט האזרחיים, חזר ועלה ברע"א 5664/04 הנ"ל. בפרשה זו נדונה תקיפה ישירה של מעשה הפקעה לפי פקודת הקרקעות. אגב הדיון בסמכותו של בית המשפט המחוזי, נדרש בית המשפט העליון לשאלה, האם ניתן להקנות לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בעניינים מנהליים שלא הועברו בעבר לסמכותו, וכך קבע השופט גרוניס:

"עם חקיקתו של חוק בתי משפט מינהליים, נפתחה הדרך לפעול באופן שיטתי ומסודר על מנת להקנות סמכות מקבילה לבתי משפט אלה בעניינים בהם הייתה נתונה סמכות ייחודית בידי בג"ץ... כמובן, שמבחינה עקרונית עדיף המסלול שסלל חוק בתי משפט מינהליים על פני המסלול השיפוטי להכרה בסמכות המקבילה." (פסקה 6 לפסק-דינו של השופט גרוניס)

              ברע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת, תק-על 2005(2) 1447 (2005), נדונה תקיפה ישירה של החלטות שניתנו על ידי שרי התקשורת תוך הפעלת סמכותם השלטונית. שוב נקבע, כי לעת הזו אין להכיר בסמכותו המקבילה של בית-המשפט המחוזי באמצעות הלכות החורגות מתחום תחולתו של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, נוכח קיומו של החוק, ולשם הרחבת הסמכות העניינית של בית-המשפט המחוזי יש לקבוע את ההוראות המתאימות בחוק. השופט גרוניס בפסק דינו קבע, כי אין די בטיעון שבנסיבות המקרה קיימת מחלוקת עובדתית מקיפה, כדי להביא להכרה בסמכות מקבילה של בית המשפט המחוזי, לאחר כניסתו לתוקף של חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים.

       ד.    מן הכלל אל הפרט. כידוע, סמכותו העניינית - הפונקצינלית של בית-המשפט נקבעת בחוק ובענייננו, בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: " חוק בתי-המשפט"). ועוד, הפסיקה קבעה מספר כללים לבחינת קיומה של סמכות עניינית והם: כי המבחן הקובע לענין סמכות עניינית הנו מבחן הסעד המבוקש ולא מבחן העילה; כי הקובע לענין זה הנו הנטען על-ידי התובע (ולא הנטען על-ידי הנתבע); וכי הסמכות מתגבשת בעת הגשת התביעה (ראו, שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 90 (1999)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ