אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק הפ 967/05

החלטה בתיק הפ 967/05

תאריך פרסום : 09/07/2007 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
967-05
09/01/2007
בפני השופט:
הרשם ש. ברוך

- נגד -
התובע:
קסידר סידני
עו"ד צורף (הלוי) נעמה
הנתבע:
1. לוי מרדכי
2. עמותת חסידי סטראשאלא
3. כל חברי עמותת סטראשלא
4. מתפללי בית הכנסת דגור
5. ביאלסטוצקי צבי
6. חברת סילבר טאורס בע"מ

עו"ד שטנדל אורי
החלטה

לפני סדרה שלמה של הליכים, הנסבים סביב פסקי בוררות שונים שניתנו על ידי בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הארצי. במסגרת ההליכים, הוגשו בקשות על גבי בקשות, חלקן מהותיות יותר, וחלקן פחות.

אני רואה לנכון, כבר בשלב זה, להעיר הערה כללית, הרלבנטית לאופן ניהול ההליכים. המקרה הנדון הוא סבוך למדי כשלעצמו לאור ריבוי ההליכים המרכיבים אותו והבקשות שהוגשו במסגרתו, וכן לאור העובדה שמדובר בפסקי בוררות רבים שניתנו בבתי דין רבניים, שאופן התנהלותם הדיונית אינו דומה למתווה הפרוצדורלי הנוהג בבתי משפט אזרחיים (או אולי יותר נכון, בקרב בוררים שאינם משתייכים לגופים רבניים). אלא שלכך מתווספת העובדה, שהצדדים מנהלים את ההליך באופן שאינו מקל על בירורו, והמתבטא בכמות ההליכים וכמות הבקשות שהוגשו במסגרתם (כמויות שלדעתי, ומבלי לפגוע במי מהצדדים, לא בהכרח נובעות מצורך ענייני) ובצורת ההתנסחות הבוטה שננקטת על ידי הצדדים בהזדמנויות שונות.

ריבוי ההליכים בבתי הדין הרבניים ובבית משפט זה, הובילו לאי סדר במסכת העובדתית, כפי שהיא מתוארת (או לא מתוארת) במסגרתם.  

אקדים ואציין, כי בשלב זה תלויות ועומדות שתי בקשות שהוגשו מטעם המשיבה מס' 2, שהינן כלליות ופרושות על פני כל ההליכים, באופן שקבלתן תייתר במידה רבה, אם לא לחלוטין, את הדיון הענייני בהליכים השונים בשלב הנוכחי.

בבש"א 8052/06 עתרה המשיבה מס' 2 לסלק על הסף את כל הבקשות והתגובות שהוגשו מטעם המבקש (עשרים במספר), מאחר שלא נמסרו לאף אחד מהצדדים והוגשו ללא תצהיר. בקשה זו נושאת אופי פרוצדורלי מובהק, ולכן אני בספק עד כמה ההעתרות לה, על כל תוצאותיה הדרסטיות, הינה מחוייבת המציאות.

בש"א 7688/06 היא מהותית יותר מבחינת תוכנה, ובמסגרתה עתרה המשיבה מס' 2 להורות על דחייה על הסף של כל הבקשות של המבקש והמשיב מס' 1 לאישור או ביטול פסק בורר, או לחילופין לעכב את כל ההליכים עד למתן פסק דין סופי של בית הדין הרבני הגדול, וכל זאת בטענה, כי עד כה לא קיים פסק דין סופי שהינו בר-אישור או בר-ביטול בהתאם לחוק הבוררות. כלומר, הסעד המבוקש בבקשה זו, דרסטי ככל שיהיה, נובע מטענה המתיימרת להיות בעלת יסוד ממשי. לצורך בחינת נכונותה של טענה משפטית זו ויציבות הבסיס העובדתי עליו היא נשענת, יש לנסות ולערוך סקירה קצרה של ההליכים השונים והרקע העובדתי שלהם. 

ראשיתם של דברים, בפסק דינו מיום ט"ו באלול תשס"א- 3/9/01 של בית הדין הרבני האזורי (להלן: "פסק הבוררות"). ההליך נסב סביב נושא הרישום והחזקה בנכס המצוי בבני ברק (גוש 6122 חלקה 578, להלן: "הנכס").

ככל שהצלחתי להבין מפסק הבוררות, הנכס היה בבעלות עזבון המנוח חנוך קליין (כשזהות היורשים היתה שנויה במחלוקת בפני עצמה). בשנת 1991 מכרו היורשים הנטענים את הזכויות בנכס למבקש ולשני קונים נוספים. 

המשיב מס' 5 טען במהלך הדיון בבית הדין, כי העברת הזכויות בנכס על שמם של אותם קונים נעשתה במרמה, מאחר שקיים ייפוי כוח לטובת בית החסידים דגור (שאני מניח כי הוא קשור באופן מסויים למשיבים מס' 2-4), אשר נגנב לצורך העברת הזכויות על שם המבקש. בפסק הבוררות, דחה בית הדין הרבני טענה זו, כמו גם טענות אחרות של המשיבים שנגעו לזהות היורשים (לגביהן נקבע כי המשיב מס' 1 השיג במרמה צו ירושה המנוגד לזכויות היורשים האמיתיים). בית הדין הרבני קבע, כי המבקש רשאי לתבוע את הזכויות שהיו שייכות קודם לכן ליורשים, שכן הוא רכש אותן כדין.

באופן אופרטיבי נקבע, כי על המשיב מס' 1 להעביר את הזכויות שהיו רשומות על שמו ועל שם גורמים אחרים, כך שיהיו רשומות על שם המבקש, בהעברה ללא תמורה, ולבטל כל הערת אזהרה הרשומה על זכויות אלה.

בנוסף, נקבע כי המבקש זכאי לדמי שימוש בנכס מהמשיב מס' 4, מתפללי בית החסידים דגור, שנכון למועד פסק הבוררות השתמשו בנכס, או מהמשיב מס' 1 שהשכיר להם נכס שאינו שלו, וכן הוא זכאי להשבת הכספים שהתקבלו מהשכרת הנכס.

המשיב מס' 1 הגיש ערעור על פסק הבוררות, לבית הדין הרבני הגדול. בפסק דינו מיום י"ד בתמוז תשס"ה 21/7/05, דחה בית הדין את הערעור, ובנוסף קבע-

"הוכנס חומר חדש לביה"ד הגדול חומר של ראיות ועדויות ומסמכים שלדברי מגישם (הרב בבצ'יק) לא היו לעיני ביה"ד האזורי. חומר זה יש להגיש לביה"ד האזורי כי ביה"ד הגדול אינו מקבל ראיות חדשות" (נספח ו' לבש"א 7688/06).

במסגרת ה"פ 967/05  מיום 18/8/05, הגיש המבקש בקשה לאישור פסק הבוררות.

בפסק דין חלקי מיום 20/12/05 אישרתי את פסק הבוררות, ככל שהוא נוגע למשיבה מס' 2, ואליה בלבד. במסגרת ההליך, הוטל צו עיקול על נכסי המשיבים מס' 1, 2, 5 ו-6, בהחלטת כב' השופט דוד גלדשטין מיום 19/9/05 (בש"א 20336/05).

בקשה לביטול העיקול, נדחתה בהחלטתי בדיון מיום 15/11/05. לאחרונה, ביום 21/12/06, הוגשה בקשה נוספת לביטול העיקול, הפעם מטעם המבקש עצמו. בהחלטתי מיום 28/12/06 קיבלתי את הבקשה, והעיקול הוסר כמוסכם.

במסגרת ה"פ 1049/05 הגיש המשיב מס' 1 בקשה לביטול 62 "פסקי דין" של בית הדין האזורי ובית הדין הגדול, בנוסף ל-12 החלטות אחרות (שנקראו בפיו יחד- "פסק הבורר"). מעיון בהחלטות אלה, נראה כי חלק גדול מהן קשור לאופן ניהול ההליך, וביניהן קיימות מספר החלטות, שנראות כבעלות רלבנטיות לענייננו, ולגביהן אתייחס בהמשך.

כמעט במקביל, ביום 27/9/05, הגישו המשיבים בקשה לאישור מכתבים מסויימים של בית הדין הרבני כפסק בורר (ה"פ 1135/05), הבקשה התקבלה בהחלטתי מיום 2/1/06 (שנעלמה משום מה מהתיק, אך היא מוקלדת במחשב בית המשפט), ובעקבות כך, הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה (בש"א 1534/06). אציין, כי לבקשה זו קדמה בקשה לביטול פסק הבורר הנוגע לאישור אותם מכתבים, שהוגשה מטעם המבקש ביום 26/12/05- ה"פ 1469/05.

המשיבה מס' 2 מצידה, עתרה לאישור פסק הבוררות מיום ז' בכסלו תשס"ו 8/12/05 (הנושא את הכותרת- "החלטה") בו הורה בית הדין הרבני הגדול על- "עיכוב ביצוע כל פסקי הדין עד ליום כ' בכסלו תשס"ו" (ה"פ 1452/05).  לאחר מכן, במסגרת אותו הליך, הגישה המשיבה מס' 2 החלטה נוספת של בית הדין הרבני הגדול, מיום י"ז בטבת תשס"ו 17/1/06, שהאריכה את תוקפו של עיכוב הביצוע עד ליום ט"ו בשבט תשס"ו, תוך הנחה כי עד מועד זה יתקבלו פרוטוקול הדיון וההחלטות שבאו בעקבותיו, לגבי עניינים מסויימים (שלא פורטו בהחלטה), ושככל הנראה, נותרו פתוחים לדיון באותו שלב. שני תאריכים אלה חלפו עברו זה מכבר, ולכן יש לתהות  עד כמה ה"פ 1452/05 נותרה רלבנטית. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ