אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק הפ 720/04

החלטה בתיק הפ 720/04

תאריך פרסום : 19/07/2007 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
720-04
07/08/2005
בפני השופט:
הרשם ש. ברוך

- נגד -
התובע:
מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ
עו"ד מרב סגל-גולן
הנתבע:
1. שורץ יהודה
2. שורץ שמחה

עו"ד ליאת איצקוביץ'
החלטה

לפניי בקשה שהוגשה על ידי המבקשת בבש"א 18554/04 (היא המשיבה בהליך העיקרי), לדחיית המרצת הפתיחה, שהוגשה על ידי המשיבים בתאריך 13.5.04, על הסף.

בתובענתם ביקשו המשיבים להצהיר, כי הסכם ההלוואה והמשכון מתאריך 25.1.99 אשר נחתם בין הצדדים, הינו בטל ומבוטל מחמת עושק, וכן בטל מעיקרו מחמת היותו חוזה פסול; לבטל את הליכי מימוש המשכון, תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו, מינויו של כונס הנכסים במסגרת התיק ולשחרר את בית המגורים, שהינו הנכס הממושכן, מכל שיעבוד או זכות אחרת של המבקשת. לחילופין, ביקשו המשיבים להצהיר, כי הסכם ההלוואה והמשכון הינו חוזה אחיד, ובו תניות מקפחות שדינן להתבטל, ובכל מקרה, עד להכרעה ולחישוב חוזה ההלוואה מחדש, יש למנוע מן המבקשת להמשיך בהליכי מימוש המשכון.

בטרם אדרש לבקשה נשוא ההחלטה ולטענות שהועלו בה, יש להביא בקצרה את העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. אציין, כי איני מפרט בהרחבה את העובדות, אלא ככל שאלה צריכות להחלטתי, לאור העובדה שאלה פורטו בהרחבה הן בהחלטת כב' השופט (כתוארו אז) זפט, בה דחה את עתירת המבקשים לסעד זמני והן בהחלטת כב' השופט גרוניס, בבית המשפט העליון, שדן בבקשת רשות הערעור  שהוגשה על החלטת כב' השופט זפט, וקיבל אותה חלקית.

המשיבים נטלו הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות לצורך מימון בניית ביתם. זכויות המשיבים שועבדו לטובת הבנק. לאחר שהמשיבים לא עמדו בפירעון ההלוואה, ובמסגרת הליכים למימוש השיעבוד, ניתן צו לפינוים מהבית.

כך, ובניסיון למנוע פינוים, פנו אל המבקשת, חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות, ובתאריך 25.1.99 נחתם הסכם ההלוואה והמשכון, במסגרתו לוו המשיבים סך של 142,000 ש"ח וזכויותיהם בבית שועבדו לטובת המבקשת. המשיבים לא עמדו בתנאי ההלוואה ונפתחו נגדם הליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון, על ידי המבקשת, וכן הוצא נגדם צו פינוי.

לאחר ניסיונות כושלים לעכב הליכי הפינוי והליכי המימוש, אם בלשכת הוצאה לפועל, ואם בבית משפט זה, חתמו הצדדים בתאריך 11.2.03 על הסכם פשרה, בו הודו בקיומו של חוב על סך 880,601 ש"ח, כשבד בבד הוסכם, כי המשיבים ישלמו סך של 650,000 ש"ח בתוך 30 יום, לסילוק מלא של החוב.

המשיבים לא עמדו בתנאי ההסכם ונמסרה להם הודעה, כי עליהם לפנות את הבית עד לתאריך 20.5.04.

בתאריך  13.5.04 הגישו המשיבים, כאמור, את התובענה נשוא ההחלטה, וכן הגישו במקביל בקשה לעיכוב הליכי הפינוי.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט (כתוארו אז) זפט), דחה את בקשתם, תוך קביעה ש"סיכויי המבקשים [המשיבים דכאן - ש.ב] להצליח בתובענתם אפסיים".

המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (כב' השופט גרוניס), שהחליט לדון בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור בהתניית הפקדת 160,000 ש"ח בקופת בית המשפט.

המשיבים לא הפקידו סכום זה, כך שהליכי ההוצאה לפועל בעינם עומדים, והמשיבים נאלצו לפנות את ביתם.

עוד קבע בית המשפט, על שתי ערכאותיו, כי העובדה שהמשיבים חייבים סכום כלשהו למבקשת אינה במחלוקת.

בבקשתה נשוא ההחלטה, טענה המבקשת, כי עוד בתאריך 26.3.02 במסגרת ההליכים הקודמים, נקבע על ידי כב' השופט זפט, כי המשיבים אינם כופרים בקיומו של חוב, לא בתוקפו של המשכון ולא בזכות המבקשת לממשו, כשבבקשתם האחרונה לעיכוב הליכים, העלו לראשונה טענות כנגד תוקפם של ההלוואות וההסכמים שחתמו, כך שאין מקום לקבל טענות כפירה אלו, כאשר קיבלו על עצמם המשיבים את הסכם ההלוואה והמשכון על תנאיו, חתמו עליו ואף טרחו להצהיר, לא אחת, כי אין להם טענות כנגדו.

מעבר לכך, הודו המשיבים בקיומו של הסכם הפשרה, במסגרתו שבו ואימצו את תנאי חוזה ההלוואה והמשכון וויתרו על כל ההגנות על בית המגורים.

משא ומתן התנהל בין הצדדים ובאי כוחם, שניסחו את ההסכם, כך שיביע את הסכמותיהם, וההסכם שהגיעו אליו, קיבל תוקף של החלטה בתיק הוצאה לפועל.

כך סיכמו הצדדים, כי קיים חוב כפי שנזכר לעיל, הוסכם כי תינתן למשיבים הזדמנות לסלק חובם בסכום מופחת, ואם לא יצליחו לסלק חובם בתוך חודש כאמור, יפנו המשיבים את הנכס מרצון.

המשיבים, כך המבקשת, הבינו את משמעות משכון ביתם, הבינו את משמעות חתימה על ההסכם והיו מודעים למשמעות ויתור על הגנות בית המגורים.

כמו כן, יש לשלול את האפשרות כי מדובר בהסכם שהינו חוזה אחיד, שהרי נוצר הוא בהליך של משא ומתן, ואימץ בעצם את הסכם ההלוואה והמשכון.

טרם הגשת המרצת הפתיחה, לא טענו המשיבים נגד הסכם ההלוואה והמשכון, כשבכל מקרה, מושתקים הם מלטעון נגדו, כאמור בהסכם הפשרה, שנחתם מרצונם הטוב, ואף הסתייעו בעורך דינם וביועץ כלכלי חיצוני, שליוו אותם עד החתימה (היועץ אף חתום על ההסכם).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ