אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק הפ 637/99

החלטה בתיק הפ 637/99

תאריך פרסום : 06/08/2007 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
637-99,681-99
25/08/2005
בפני השופט:
עוני חבש

- נגד -
התובע:
1. העד המרכזי לעולי (אנוסי) משהד אירן בישראל
2. ועד חברת עולי משהד בישראל

עו"ד חזן רבקה
עו"ד כוחי עופר
הנתבע:
אילן מרגלית ואח'
עו"ד אשל ואח'
החלטה

1.         המבקשת 1 טוענת שיש לקבל את תצהירו של אייזיק אברהימוף המנוח, ואת תצהירו של בן-ציון עזיזוליוף, אדם בא בימים ומאושפז, כך שאיננו מסוגל להתייצב לחקירה נגדית, וזאת מכוח החריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה.

2.         באת-כוח המשיבים מתנגדת לבקשה. לטענתה במקרה זה לא מתקיימים החריגים לכלל האמור, וכי לא יעלה על הדעת כי תתאפשר קבלת תצהירים שהם כל כולם בגדר עדות שמיעה, תוך שלילת הכלי היחיד העומד לרשותה להתמודדות עם עדות שכזו, שהנו חקירת העד הנגדית. היא ציינה כי במהלך החקירות נגדיות שערכה, נתברר כי "העדים השונים מטעם המבקשות אינם מסוגלים לשאת בעל תצהיריהם ועדותם אינה יכולה לשאת בכובד משקלם של התצהירים שהוגשו בשמם ובחתימתם" (סעיף 14 להשלמת טיעוני המשיבים).

3.         לא אוכל לדון בעניין מבלי לפרט את השתלשלות העניינים בתיק.

בדיון מיום 2.5.05 הורה בית משפט זה כי על ב"כ מבקשת 1, להודיע לבית המשפט תוך 7 ימים באם יש בדעתה להגיש טיעונים משלימים בכתב באשר לקבילות התצהירים הנדונים. כן הובהר בהחלטה, שבמידה וכן תרצה להגיש טיעונים משלימים עליה לעשות זאת תוך 10 ימים, ואז תינתן לב"כ המשיבים ארכה של 10 ימים להגשת תגובתה.

רק כעבור 21 ימים, ביום 23.5.05 הגישה המשיבה 1 בבש"א 8139/04 (היא המבקשת 1 בתיק העיקרי) הודעה באשר להשלמת טיעון אודות קבילות תצהיריה. ראשית אציין כי הבש"א האמורה אשר סבה סביב בקשת המשיבים בתיק העיקרי למחוק סעיפים מתצהירי המבקשת, נסגרה עוד ב-26.12.04 בהחלטה לפיה "... אני מחליט שאין לקבל כל עדות שמועה או עדות סברה הכלולה בתצהירים". כלומר, לא היה כל מקום להגשת הודעתה של ב"כ המבקשת 1, הכוללת אף השלמת טיעונים באשר לבש"א, הסגורה יותר מחצי שנה.

בין היתר, כללה ההודעה האמורה גם טיעונים משלימים באשר לקבילות תצהירו של עזיזוליוף, אלא שאף כאן נפל פגם, שכן טיעונים אלה כלל לא הוגשו במועדם, וב"כ המבקשת 1 לא סיפקה כל סיבה סבירה לכך. אי לכך, אין לקבל את טיעוניה המשלימים של ב"כ המבקשת 1, ולפנים משורת הדין אינני פוסק הוצאות על התנהלותה הבלתי ראויה.

לעומת זאת, השלמת הטיעונים מטעם המשיבים הוגשו ביום 24.5.05.

עניין נוסף נוגע לעד מרדכי שאולוף, אשר מטעם מבקשת 2. בדיון מיום 2.5.05 הורה בית המשפט, כי על ב"כ מבקשת 2, להודיע תוך 15 יום באם ניתן לחקור את העד מטעמו מר שאולוף (אשר גילו מעל 90 שנים) אם לאו. ביום 17.5.05 הגיש ב"כ מבקשת 2 בקשה מוסכמת להארכת המועד אשר הוקצב לו להודיע באם ניתן לחקור את מר שאולוף ב-30 יום נוספים, ובית המשפט נענה לה. תקופה זו הסתיימה ביום 16.6.05. רק ביום 15.7.05 הודיע ב"כ מבקשת 2 כי לא ניתן יהא לחקור את העד שאולוף בחקירה נגדית, אך לא עלה בידו לקבל מבני משפחתו אישור רפואי על כך. לפיכך מבקש הוא כי בית המשפט יזמין את מר שאולוף להתייצב לבית המשפט בתאריך הבא הקבוע לדיון ביום 7.9.05 לחקירתו הנגדית, אלא אם תומצא תעודה רפואית, או יודע לו על מועד בו אפשר לחקור אותו בביתו.

4.         באשר להחלטה לגופו של נושא הנוגע לקבילות התצהירים. כידוע, במשפטנו מסתמנת מגמה של מעבר משאלות של קבילות למשקל:

"המגמה... היא של צמצום הסייגים, החלים על קבילותן של ראיות, כדי להותיר בידי בית המשפט את הסמכות להחליט על משקלה של הראיה. הווה אומר, במקום המחסום, שהיקפו הולך אט אט ומצטמצם, מתפתחת גישה, המבכרת בדיקה עניינית של הראיה על- ידי הערכאה השיפוטית. בעקבות הגשת הראיה ולאור אופיה ומהותה יכול, כמובן, להישלל ממנה משקל כלשהו, אך איננו נמצאים אז בתחום הקבילות אלא בתחום הערכת הראיות" [ר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה סילוורמן, פ"ד לז(4) 281, 286-287 (1983); וראה עוד בעניין זה- י' קדמי על הראיות, חלק ראשון (תשס"ד) 580. ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור].

אך עדיין, בכפוף לחריגיו הרבים, עומד בעינו הכלל האוסר על עדות מפי השמועה. המכנה המשותף לחריגים לכלל זה הנו שהאמירות נאמרו בנסיבות בהן ניתן להניח שהן אינן כוזבות, או שקיים אינטרס ציבורי כבד משקל שלא לפסול אמירות אלו מלשמש כראיה. להלן אבדוק באם הגשת התצהירים הנדונים נופלת בגדר אחד החריגים לכלל, ועולה בקנה אחד עם הרציונאלים העומדים מאחוריהם.

5.         לגבי תצהירו של אייזיק אברהימוף ז"ל, יש לבחון תחולת החריגים שעניינם קבלת אמרתו של אדם שנפטר. הראשון בהם הנו החריג של אמרת נפטר בניגוד לאינטרס רכושי שלו. לפי פסק הדין המנחה בעניין זה, ע"א 601/68 ביידר נ' לוי, פ"ד כג(1) 594, 597-598 (1969):

" בהתאם לכללי המשפט המקובל תהיה הודעת נפטר קבילה - בשל היותה נוגדת את האינטרס שלו - כאשר התמלאו התנאים הבאים:

1. ההודעה הינה, על-פני הדברים, נוגדת את האינטרס הממוני או הרכושי של המנוח בעת מתן ההודעה.

2. בשעת מתן ההודעה, ידע המנוח כי הודעה זו עלולה לפגוע באינטרס שלו כאמור.

3. למנוח היתה ידיעה אישית על העובדות הנכללות בהודעתו".

בספרו האמור, מוסיף קדמי תנאי רביעי והוא ש"נסיבות האמירה אינן מקימות חשש לאמיתות תוכנה" (לעיל, בעמ' 502). הטעם לחריג זה הנו כי אין זה מתקבל על הדעת שאדם לא יאמר אמת, כשהדברים שהוא אומר הם לרעתו.

ולנסיבות המקרה דנן. אייזיק אברהימוף נמנה למעשה על המשיבים הפורמאליים בתובענה, והנו נכדו של אברהים דוידוף ז"ל, אשר על שמו רשום הנכס נשוא התובענה. בתצהירו של אברהימוף, אשר נערך בחודש מאי 99', בפני ב"כ המבקשת 1, הוא אומר, בין היתר, כי סבו היה מראשי הקהילה המשהדית, והנכס נרשם על שמו, אלא שהוא מעולם לא היה הבעלים אלא רק הנאמן של הנכס. הוא ואביו אף לא ראו עצמם כבעלי הנכס, אלא שראו בו כנכס אשר בבעלותה של הקהילה המשהדית (סעיף 4 לתצהיר). כן הוא הצהיר שאין לו כל התנגדות לכך שהנכס ירשם על שם המבקשת או מי מטעמה (סעיף 5 לתצהיר).

לדידי, יש לקבל את תצהירו של אברהימוף שכן הוא מקיים את תנאי החריג "אמרת נפטר בניגוד לאינטרס רכושי שלו". מדובר בדברים אשר על פניהם, נוגדים את האינטרסים הכלכליים של אברהימוף, כאחד היורשים של דוידוף, הבעלים הרשומים של הנכס. כן, נראה כי בעת מתן התצהיר, ידע אברהימוף המנוח כי הדברים הכלולים בו עלולים לפגוע באינטרס שלו כאמור, וכי הם מבוססים על ידיעתו האישית. לא התעלמתי מטענת המשיבים לפיה לא מדובר בידיעה אישית, כך שהחריג איננו מתקיים כאן. במועד בו נרכש הנכס על ידי סבו, המצהיר טרם נולד. הוא היה נער רך בשנים בעת פטירת הסב (סע' 13 לתגובה). טענה זו יש לקחת לעניין משקלם של הדברים ולא לעניין קבילותם. מכלל הטענות בפני לא שוכנעתי כי קיים חשש שנסיבות מתן התצהיר מקימות חשש לאמיתות תוכנן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ