החלטה בתיק הפ 201334/05

1.         המשיבים (המבקשים בה"פ) עתרו בתובענה למתן צו הצהרתי, לפיו הם אינם חייבים חוב כלשהו למשיבה בגין נכס מקרקעין שבבעלותם, וזאת לאחר שהמבקשת פתחה כנגדם בהליך גביה מינהלי לגביית חוב נטען בגין ארנונה ומים על פי פקודת המיסים (גביה).

            המשיבים סמכו עתירתם על שני נימוקים:

            האחד - טענת התיישנות.

            השני - המבקשת כבר הגישה כנגד המשיבים תביעה אזרחית בגין אותו חוב (ת.א. 710562/05), תביעה שנדחתה על הסף בהסכמת המבקשת, לאחר שהמשיבים טענו להתישנות.

2.         במסגרת התובענה, הגישו המשיבים בקשה לצו מניעה זמני לעיכוב הליכי ההוצל"פ בתיק ההוצל"פ שפתחה המבקשת כנגדם (בש"א 182654/05), וניתן צו זמני כמבוקש, עד למתן פסק דין בתובענה, וכן נקבע מועד לדיון בתובענה (החלטה, מיום 27/11/05).

3.         ביום שנקבע לדיון בתובענה, 16.3.06, התיצבו המבקשים והמשיבה לא התייצבה. משכך, ניתן פסק דין על פי המבוקש, בהעדר המבקשת, והמבקשת חויבה בשכ"ט עו"ד ובהוצאות משפט.

            המבקשת הגישה בקשה זו, לביטול פסק הדין.

            ביטול מחובת הצדק

4.         לטענת המבקשת, ההודעה על מועד הדיון לא הומצאה לה כדין, ולפיכך היא עותרת לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

            המבקשת לא הכחישה בטענותיה, כי בוצעה מסירה למזכירות העירייה, אלא, שלטענתה, המסירה בוצעה לפקיד עירייה, שאינו מזכיר או פקיד ראשי.

            לבקשתי, המציאה המבקשת תצהיר מטעם אותו פקיד, סירי זכריה.

            סירי, על פי תצהירו, משמש כפקיד במזכירות העירייה, והוא מסר כי "דבר הדואר" נמסר לו בסניף הדואר והוא הניח אותו "בתא הדואר של המחלקה המשפטית שמצוי בחדר הדואר".

5.         תקנה 486 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), הדנה באופן המצאת כתב בית דין לרשות מקומית, קובעת:

            " המצאת כתב בי דין לרשת מקומית יכול שתהא בהמצאת הכתב לראש הרשות, לסגן ראש הרשות, למזכיר או לפקיד ראשי אחר של הרשות או בהנחתו במשרד הראשי של הרשות".

            מכאן למדים, ראשית, כי אין חובה, על פי התקנות, להמציא את כתב בית הדין לאחד מהאישים הנזכרים בה, באופן אישי, ודי בהנחתו במשרד הראשי של הרשות.

            מזכירות העירייה היא בוודאי משרד ראשי של הרשות, וכך גם "תא הדואר של המחלקה המשפטית שמצוי בחדר הדואר" של משרדי העירייה.

            בדומה לכך, הכשיר בית המשפט העליון (כב' השופט מ' חשין) הודעה ששוגרה במכשיר הפקסימיליה למשרדי העירייה כהודעה שנמסרה לראש העירייה, לצורך הודעתו של חבר מועצה שביקש לחזור בו מהתפטרותו, בהתאם לסעיף 124 ל פקודת העיריות, בקובעו, כי " משרדי העירייה הינם חצרו של ראש העירייה ומצויים בתחום שליטתו...", תוך השוואה והפניה לתקנה 486 האמורה לעיל (ע"א 5813/99 דיאב נ' עיריית חמרה ואח', פ"ד נא(1) 241, 264).

6.         אמנם, יתכן ובנסיבות, בהן יוכח כי הנחת כתב בית הדין נעשתה במקום זניח, שאין דרך פקידי העירייה לבדוק מה הונח בו, או לגורם בעירייה שאינו מתאים לנשוא כתב בית הדין, ניתן יהיה לקבוע, כי אין זו המצאה כדין.

            לא כן המקרה דנן.