החלטה בתיק הפ 1174/05 - פסקדין

בתאריך 3.1.07 ניתנה החלטתי בעניין בקשותיו של המבקש, להעברת ההליך אותו הגיש כשנה וחצי קודם לכן, מהליך המרצת פתיחה להליך רגיל, סיווג תביעה מתוקנת שהוכנסה לתיק על ידי המבקש, דיון בזכותו של המבקש להגיש תביעה מתוקנת עפ"י סעיף 136 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, ומתן פסק דין בהעדר הגנה. 

בקשותיו של המבקש נדחו על ידי, בהחלטה מפורטת מאותו מועד, שאיני מוצא טעם לחזור עליה שוב. יצויין כי לבקשה לא צורף תצהיר ואך מטעם דינה היה להדחות. גם לגופו של עניין לא מצאתי בה יסוד, כמפורט בהחלטתי בהרחבה.

כפי שציינתי בהחלטתי המקורית, הוגשה הבקשה בשלב דיון מתקדם ביותר, לאחר שהוגשו חוות דעת צדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, קיבל לידיו את חוות דעת הצדדים, ערך מדידות, הגיש חוות דעתו לבית המשפט ולצדדים, השיב לשאלות הבהרה חוזרות מטעם המבקש ואף נחקר ארוכות על ידו בישיבה מיום 18.12.06. בכל הזמן הזה, תלוי ועומד צו מניעה זמני שניתן לבקשתו של המבקש, עוד במחצית חודש אוגוסט 2005, המונע מהמשיבים לבנות בשטח המגרש. הבקשה עצמה הוגשה אף היא לאחר עיכוב שביקש המבקש להשמעת סיכומיו.

מאז הגשת התובענה המקורית ועד הגשת הבקשה נשוא החלטתי הנ"ל, ועל אף שהוגשה התובענה על ידי המבקש, שהוא לכאורה התובע - בעל האינטרס המהותי בקידום ההליך, ומשניתן צו מניעה זמני, נקט הוא פעולות רבות שהביאו להימשכות ההליך, ובתוך כך איחורים בהעברת חומר ותגובות מצידו, שינויים תכופים בייצוגו ובאי יצוגו, מישיבה לישיבה ובלא הודעה מוקדמת לבית המשפט, כשחלק מההליכים מבוצעים על ידי מייצג מטעמו וחלק על ידו, התנגדות למינוי מומחה מודד מטעם בית המשפט, על אף שהמחלוקת המרכזית היתה בנושא זה, משלוח שאלות הבהרה למומחה, מעל להיקף מקובל כך נראה,  זאת על פי עדות המומחה עצמו (עמ' 8 ש' 9), חקירתו הממושכת של המומחה בבית המשפט ובקשות נוספות, כולן דרשו זמן שיפוטי רב.

בשל כל האמור - העדר תצהיר, שיקולים לגופו של עניין והשלב המתקדם בו מצוי ההליך, נדחתה בקשתו. יצויין, כי ער אני למדיניות הכללית הליברלית בדרך כלל לתיקון כתבי טענות, אלא שגם מדיניות זו אינה בלתי מוגבלת ואף לה חריגים, בין היתר בשל פגיעה בזכויות הצד שכנגד, שיהוי בהגשת הבקשה, חוסר תום לב ועוד (ר' לעניין זה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית, עמ' 337 ואילך). תיקון כתב התביעה בשלב כה מתקדם של ההליך, למעשה תחת שמיעת הסיכומים בו וכשהובררה לכאורה עיקרה של המחלוקת בין הצדדים, כשתלוי ועומד צו מניעה, ועל רקע התנהלות המבקש בתיק זה, מביא את ענייננו ללא ספק, לגדר החריגים לפיהם אין להתיר את התיקון.  

אדגיש, כי בנושא זה נראה לי, שבקשתו של המבקש אין בה כדי להביא את המחלוקת האמיתית לפתחו של בית המשפט, שהרי אין מחלוקת שלא זו בלבד, שעיקרה נעוץ בקו הגבול שבין שני המגרשים, אלא שהמבקש לא איבד את זכותו לכאורה, לתבוע בתביעה נפרדת את בעלי הדין האחרים, אותם מבקש הוא לצרף לתביעתו, ואין מקום לדעתי, בשלב המתקדם מאד בו נמצא ההליך, לאפשר תיקון זה.

יצויין כי המבקש עמד משום מה על זכותו, כי על תביעתו להיות מוגשת עפ"י תקנה 136 לתקסד"א, בעוד ש"דרך המלך" בעניין זה, אם אכן סבור היה המבקש כי המחלוקות האמיתיות אינן ניצבות בפני בית המשפט, היתה על דרך הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. הדבר לא נעשה על ידו, תוך שהמבקש נמנע משום מה מלנקוט בדרך זו, למרות שהדבר צויין בהחלטתי (ס' 17 להחלטה).

בנסיבות אלה, היה על המבקש להגיש סיכומיו. תחת זאת הגיש בקשה נוספת ביום 10.1.07 להעיד 3 עדים נוספים. נעתרתי לבקשתו וקבעתי מועד דיון ליום 23.1.07, תוך שציויתי על המבקש להפקיד סך 500 ש"ח בקופת בית המשפט עד יום 16.1.07, להבטחת הוצאות כל עד מוזמן. תחת ביצוע החלטתי הונחה עתה על שולחני בקשת המבקש לפיה נמלך שוב בדעתו, ומבקש את עיכוב ביצוע החלטתי, זאת נוכח העובדה כי מתעתד הוא להגיש עליה בר"ע.  תגובת המשיב נתבקשה ונתקבלה ובה מתנגד הוא לעיכוב המבוקש.

אינני סבור כי נגרם למבקש עוול כלשהוא. אדרבא , יש להתחשב גם במשיבים שצו מניעה שהוצא בענינם, בהסכמה, תלוי ועומד, בלא שמתקבלת הכרעה בתיק. בית משפט זה נהג באורך רוח כלפיו, למבקש ניתן יומו בכל בקשותיו, תוך שנעשה כל מאמץ מצידי, להיות סבלן לכל בקשה שהוגשה, לכל דיון נוסף שהתבקש, תוך התחשבות מקסימלית בעובדה שלא היה מיוצג (אם כי עתה קיבל המבקש את רשיון עריכת הדין).

מבלי שאקבע עמדה באשר לבר"ע שבדעת המבקש להגיש, הרי שגם לגופו של עניין אינני סבור שסיכוייו של המבקש לזכות בה הינם כפי שטוען הוא. פסק הדין אליו מפנה המבקש (א' (חיפה) 1236/99 אבא מרצ'ל ואח' נ' יורשי המנוח יוסף אידלמן ז"ל (לא פורסם - כב' השופט גריל מיום 3.2.06) מוכר לי. באותו עניין קבע בית המשפט בהחלטה מפורשת מראש, כי המועד להגשת כתב תביעה מתוקן ימנה מקבלת התשובות לשאלות ההבהרה.  זוהי כמובן סמכותו של בית המשפט (בין היתר למשל על פי תקנות 487 ו- 528 לתקסד"א) ואף במסגרת סמכויותיו בקדם משפט.  אין בה כל חידוש ובית המשפט רשאי להורות ככל שנראה לו יעיל ונכון בנסיבות העניין.  אדרבא, היא הנותנת: העובדה שבית המשפט נדרש ליתן החלטה מפורשת בעניין זה מלמדת, כי הדבר אינו מובן מאליו על פי התקנה, וכי העמדה אותה הצגתי, ולפיה פירוש התקנה היא מניין ימים מיום קבלת חוות הדעת, היא המסתברת יותר, שאם לא כן, מה פשר נצרך היה בית המשפט להחלטה זו?

בנסיבות אלה, נדחית הבקשה.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה בדחיפות לצדדים

ניתנה היום ב' בשבט, תשס"ז (21 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.