החלטה בתיק הפ"ב 7944-04-12

1.         לפניי בקשה אשר הוגשה ביום 11.4.13 לביטול פסק דין ולפיו אושר פסק בוררות מיום 29.3.12, ביום 8.7.12 (להלן: "פסק הדין").

2.         ביום 4.4.12 הגיש המשיב בבקשה זו (להלן: "לבקוביץ") בקשה לאישור פסק בוררות שניתן בבד"צ המרכזי לממונות באלעד ע"י הרב ישעיהו פלדמן, הרב אליהו גולדברג והרב שמעון גוטמן ביום ט' ניסן תשע"ב.

            עפ"י פסק הבוררות חויב ארז לפנות דירה ששכר מלבקוביץ ברח' שד' לכיש 55 דירה 12 בקרית גת (להלן: "הדירה") וחויב בחיובים שונים אשר נכון למועד מתן פסק הבורר עמדו על סך 11,439 ש"ח.

3.         הבקשה לאישור פסק הבוררות לא נענתה בהחלטה מיום 21.5.12, שכן בימ"ש לא שוכנע כי ההמצאה למבקש בקשה זו (להלן: "ארז") בוצעה כדין.

            לאחר שבוצעה מסירה בדרך של הדבקה לאחר 3 ביקורים במקום והוגש לביהמ"ש תצהיר המוסר, אישר ביהמ"ש את פסק הבוררות, בפסק דין מיום 8.7.12.

4.         בבקשה דנן טוען המבקש כי נודע לו על פסה"ד רק "עם פתיחת תיק בהוצאה לפועל וביצוע עיקולים", והוא מבקש לבטל את פסה"ד, שכן פסק הבורר ניתן בהעדר סמכות מקומית ועניינית, לא היה ידוע לו על התביעה שהוגשה לביה"ד ופסק הדין ניתן בהעדרו, והוא אינו חייב מאומה ללבקוביץ.

5.         לבקוביץ טען כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן הוגשה באיחור, וכן דינה להידחות גם לגופו של עניין. ארז מציג עצמו כחייל שהתגורר לבדו בדירה, אלא מדובר בכך שארז התגורר בדירה עם אביו ואחיו, ורק על מנת שיוכלו לקבל השתתפות בשכ"ד מהצבא, הם ביקשו "להוריד" את שמו של אביהם מהסכם השכירות. משלא עמד ארז בהתחייבויותיו על פי הסכם השכירות, פנה לבקוביץ לבית הדין המרכזי לממונות באלעד, שכן לפי סע' 22 להסכם השכירות קיבלו הצדדים על עצמם את "בית דין צדק בעיר של המשכירים" לבורר מוסמך, ואלעד היא העיר של לבקוביץ.

            ארז זומן לדיון בדואר רגיל, דואר רשום וכן מזכיר ביה"ד הרב דוידזון התקשר לארז והודיע לו על מועד הדיון. צורף תצהיר הרב דוידזון באשר לעובדות אלו. משלא התייצב ארז לדיון ולא הגיב להחלטות ביה"ד ניתן פסה"ד כדין.

            עוד טען לבקוביץ כי אין לארז טענות הגנה. ארז פינה הדירה בחודש יוני 2012 לאחר שקיבל את פסק הבוררות ונסיונות להגיע להסדר פריסת תשלומים (באמצעות מפקדו של ארז - מר פרחן) לא צלח. היה זה כ-3 חודשים לפני שהוגשה הבקשה ומכאן שהבקשה לביטול פס"ד הוגשה באיחור ניכר.

6.         בתשובה לתגובה טען ארז כי הוא לא זומן לדין וכל התנהלות לבקוביץ, ככל שהיתה, היתה מול אביו של ארז ולא ישירות עמו.

7.         רק ביום 10.6.13 הגיש ארז "בקשה למתן ארכה לבקשה לביטול פסק דין ולהגשת התנגדות לאישור פסק בורר". הבקשה לא הועברה כלל לבא כוחו של לבקוביץ לפני הדיון.

8.         לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת חקירותיהם הנגדיות של ארז ולבקוביץ על תצהיריהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

9.         הבקשה הוגשה באיחור, ללא טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי ביהמ"ש להאריך מועד אשר נקבע בחיקוק רק מטעמים מיוחדים שיירשמו.

פסה"ד אשר ניתן לאישור פסק הבוררות ביום 8.7.12 הובא לידיעתו של ארז לכל המאוחר ביום 17.1.13, עת קיבל את האזהרה מלשכת ההוצל"פ. העתק האזהרה צורף מש/1 וארז אישר כי הוא קיבל אותו וכי זו חתימתו על אישור המסירה.

עוד אישר כי ימים ספורים לאחר שקיבל את האזהרה, הוא ביקש מהמפקד שלו בצבא לשוחח עם עו"ד פלס, בא כוחו של לבקוביץ. הם אכן שוחחו. עו"ד פלס הסב את תשומת לבו של ארז להודעת מסרון ששלח המפקד של ארז אליו ביום 4.2.13 וכאשר נשאל מתי פנה לראשונה לעו"ד כדי שיטפל בעניינו, השיב: "כמה ימים אחרי שקיבלתי מכתב מההוצל"פ". בין אם נלך עפ"י עדותו של ארז בדיון ובין אם נקבל את דבריו של עו"ד טובים בסיכומיו, (למרות שהוא אינו עד ולא יכול להעיד על עובדות שהלקוח שלו לא תמך בהן, ולפיהן רק לאחר שעוקלו כספים במסגרת הליכי ההוצל"פ, פנה ארז אליו), הרי מדובר באיחור ניכר, שכן לכל הדעות מועד שלושים הימים שבהם ניתן לבקש ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, חלף עבר בחודש פברואר 2013 ואילו הבקשה דנן הוגשה בחודש אפריל 2013.

הסיבה ולפיה פנה לעו"ד רק בחודש אפריל כיוון שהוטלו עיקולים במסגרת הליכי ההוצל"פ, היא בוודאי אינה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. אין הצדקה להמתין בחוסר מעש כאשר כבר ידוע על מתן פסה"ד ועל קיומו של תיק הוצל"פ, עד אשר "ייתפסו" כספים מעוקלים ורק אז להיזכר לפעול באופן אקטיבי בכל הקשור לפסה"ד.

10.        דין הבקשה לביטול פסה"ד להידחות גם לגופו של עניין.

פסה"ד בבימ"ש זה ניתן כדין ולא נפל כל פגם המצדיק ביטולו מחמת הצדק. בענייננו, סוגיית המסירות שנעשו במסגרת הליך הבוררות, הן משניות. הבקשה לביטול פסה"ד שאני צריכה לדון בה היא בקשה לביטול פסק דינה של כב' הרשמת נחליאלי-חיאט.