החלטה בתיק הפ"ב 54712-07-13 - פסקדין

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות.

ברקע ההתדיינויות מצויות העובדות הבאות. ביום 8.4.13 ניתן פסק בוררות בעניינם של הצדדים (אצל כב' הבורר עו"ד אשר אקסלרד). ביום 29.7.13 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד. באותו יום ניתנה למשיבה ההזדמנות להגיב עד ליום 17.8.13. ביום 31.7.13 הגישה המבקשת בקשה לעיון נוסף. מותב זה קבע כי נוכח העובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה לפני שחלף המועד להגשת הבקשה לביטול, הרי שלא נוצרה חסינות דיונית, ולכן נעתר מותב זה לבקשה. ביום 12.8.13 הגישה המשיבה תגובתה, ביום 28.8.13 הגישה המבקשת תשובתה, והמשיבה הגישה תגובתה לתשובת המבקשת, בנוסף הגישה המשיבה הודעה ובקשה.

לטענת ב"כ המבקשת, פסק הבוררות התקבל במשרדו ביום 24.4.13. שני הצדדים הגישו בקשות לתיקון פסק הבוררות, המשיבה ביום 7.5.13 והמבקשת ביום 23.5.13. חרף פניות הצדדים לתיקון פסק הבוררות, טרם ניתנה החלטת הבורר בעניין. בנסיבות אלה, סבור ב"כ המבקשת, שאין כל טעם להגיש את הבקשה לביטול פסק הבוררות לפני שניתנה החלטה בעניין התיקון. על כן, ביקש ב"כ המבקשת ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות ל21   ימים, מהיום שבו תינתן ההחלטה בעניין התיקון. ב"כ המבקשת טוען כי לא יגרם כל נזק למשיבה מהארכת המועד, שכן גם המשיבה הגישה בקשה לתיקון. לדבריו, הוא פנה אל ב"כ המשיבה לקבלת ארכה לשם הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, אולם נענה בשלילה.

לטענת ב"כ המשיבה, יש לבטל את ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד ביום 31.7.13, שכן לא ניתנה למשיבה הזכות להגיב כנדרש. לחילופין, יש להגביל את הארכה שניתנה להגשת בקשה לתיקון בלבד, ולקצוב תאריך סופי להגשה. לחילופי חילופין, יש להגביל את הארכה למועד קצוב וידוע מראש, ללא קשר למועד הוצאת החלטת הבורר בעניין התיקון, ולקבוע כי הארכה תחול באופן הדדי גם על המשיבה. לטענתו, המבקשת לא הציגה בפני מותב זה את הרקע להליכים, את פסק הבוררות במלואו ואת היקף השפעתו על 174 המשפחות חברות עמותת המשיבה. כמו כן, המבקשת לא הציגה "טעמים מיוחדים" בבקשתה, ואף לא גיבתה את הבקשה בתצהיר כנדרש בחוק. לדבריו, ביום 6.8.13 הודיע כב' הבורר כי החלטתו בדבר תיקון פסק הבוררות מוכנה, כנגד תשלום שכר טרחתו. ביום 8.8.13 שלח אליו ב"כ המבקשת מכתב לפיו הוא דורש שהמשיבה תישא בשכר המבקשת לבורר. ב"כ המשיב סבור שמטרת פנייתה של המבקשת, נועדה לסכל את הוצאת החלטת הבורר בעניין  התיקון, בכדי להרוויח עוד זמן, וזאת לאחר שהמבקשת כבר זכתה לארכה בלתי מוגבלת ל-21 יום ממועד ממתן ההחלטה בעניין התיקון. לטענתו, המבקשת הייתה רשאית לפנות לבית המשפט לתיקון פסק הבוררות, במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות או לאישורו, ועל כן,  לא היה מקום להעניק לה ארכה לאחר שחלף פרק זמן ארוך, ממועד מתן פסק הבוררות. ב"כ המשיבה טוען כי בקשת המבקשת לתיקון הנה בקשה סתמית, שאינה עונה על הוראות סעיף 22 לחוק הבוררות, ולכן לא יעלה על הדעת שהדבר יקנה למבקשת זכות להארכת מועד, לתיקון פסק הבוררות.

ב"כ המשיבה מוסיף בהודעתו כי ביום 12.8.13 שילמה המשיבה את חלקה בשכר טרחת הבורר ומיד הומצאה לה ההחלטה בעניין התיקון. ברם, המבקשת סירבה לשלם לבורר את שכרו תקופה ממושכת תוך שהיא מנסה להעביר את נטל תשלום לכתפי המשיבה, וביום 22.8.13 דחה הבורר את בקשת המבקשת בעניין שכרו. לאור האמור, יש להורות על ביטול ההחלטה מיום 31.7.13, שכן גם לפי הארכה שניתנה למבקשת, הרי שיש למנות את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות, מהמועד שההחלטה בדבר התיקון עמדה לרשות המבקשת, קרי ביום 6.8.13. בפועל, נכון למועד הגשת הודעה זו, חלף לו זה מכבר המועד שנקצב למבקשת.

לטענת ב"כ המבקשת בתשובתו, ההחלטה מיום 31.7.13 לא ניתנה במעמד צד אחד אלא במעמד שני הצדדים, שכן קודם להגשת הבקשה להארכת המועד, נעשתה פנייה לב"כ המשיבה בבקשה להסכמה לארכה, שנדחתה מצד המשיבה. לדבריו, החלטת הבורר בעניין התיקון התקבלה רק ביום 27.8.13 וזאת לאור קביעת הבורר, שתנאי לקבלת ההחלטה, הנו תשלום שכר הטרחה.  לטענתו, המבקשת הגישה בקשה לבורר לפיה רק על המשיבה לשלם את שכרו, שכן המשיבה חויבה במסגרת הבוררות 

בסכומים העולים בהרבה על חלקה של המבקשת בשכר הטרחה. ביום 22.8.13 דחה הבורר את טענת המבקשת בנושא זה, ורק לאחר שזו נדחתה, שילמה המבקשת את חלקה בשכר הטרחה, וקיבלה את החלטת התיקון. בנסיבות אלו, סבור ב"כ המבקשת שעד יום 17.9.13 יכולה המבקשת להגיש את הבקשה לביטול פסק הבוררות. ב"כ המבקשת מוסיף כי הוא ישהה בחו"ל בין התאריכים 5.9.13 - 12.9.13, ועו"ד יוסף לוי, שייצג את המבקשת בהליכי הבוררות, ישהה בחול בין התאריכים 11.9.13 - 16.9.13. בנסיבות אלה, ולאור העובדה שחג סוכות חל בין התאריכים 19.9.13 - 26.9.13, סבור ב"כ המבקשת שיהיה זה צודק והגיוני לאפשר להכין את הבקשה לביטול עד ליום 1.10.13.

בתגובה לתשובה, טוען ב"כ המשיבה כי המבקשת סיכלה במכוון את קבלת החלטת הבורר בעניין התיקון. לדבריו, אין לאפשר מתן ארכה המקפחת את זכות המשיבה, בעת שתגיש בקשה לאישור פסק הבוררות, לפי תקנה 10 לתקנות הבוררות, התשכ"ט-1968, ולפי סעיף 27 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. לטענתו, הנזק והעוול שנגרם ל-174 משפחות בשל מתן הארכה הנו כבד מנשוא, וכי כל ארכה שכזו מנציחה את העוול שנגרם להם. העובדה שבאי כוח המבקשת יוצאים לחו"ל אינה מצדיקה פגיעה קשה בחברי העמותה, שעה שהמבקשת הייתה יכולה לצפות ולתכנן מראש את צעדיה כשהגישה את בקשותיה לראשונה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל.

ביום 31.7.13 ניתנה למבקשת ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות תוך 21 ימים ממועד החלטת הבורר בעניין התיקון. בענייננו, אין בעובדה שהמבקשת פנתה לבורר בעניין שכר הטרחה והמתינה להחלטתו בעניין, כדי להצדיק מתן ארכה נוספת להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות, מה גם שפנייתה נדחתה ממילא. לפיכך, מניין הימים להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות יחל מיום 6.8.13, הוא המועד בו נתקבלה ההחלטה בדבר התיקון, כאשר תקופת הפגרה לא תובא במניין הימים, וזאת בהתאם לתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לאור האמור, למבקשת, כמו גם למשיבה, נתונה הזכות להגיש הבקשה לביטול פסק הבוררות או לאשרו, עד ליום 22.9.13 לכל המאוחר אולם  בהתחשב בכך שמועד זה חל בפגרת  חג הסוכות  ניתנת הארכה עד יום 30.9.13 .

ניתנה היום, כ"ט אלול תשע"ג, 04 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.