החלטה בתיק הפ"ב 53564-11-12 - פסקדין

החלטה

1. בפניי בקשה לסעד זמני, אשר עניינו עיכוב הליך הבוררות בין הצדדים, וזאת עד להחלטה בתובענה העיקרית שהוגשה על ידי המבקשים. בתובענה העיקרית עותרת החברה המבקשת כי בית המשפט יקבע, כי תביעת בוררות שהגישו המשיבים נגדה, והליך הבוררות הנובע ממנה, פקעו זה מכבר. כן עותרת החברה כי בית המשפט יפסול את הבורר לדון במחלוקת נשוא תביעת הבוררות האמורה.

2. נקודת המוצא לדיון היא, כי על בקשה מן הסוג שבפניי חלים העקרונות הכלליים החולשים על מתן סעדים זמניים (רע"א 10646/05 כלל פיננסים ניהול בע"מ נ' ארוך (8.1.06), בפיסקה 6). עם זאת, בית המשפט העליון פסק באותה פרשה, כי בהפעלת שיקול הדעת לעניין זה קיימים מאפיינים ייחודיים. אלה נגזרים מן התכלית של הבוררות, כ"אמצעי יעיל לפתרון סכסוכים בין הצדדים, המקדם את עניינם ומשרת אינטרס ציבורי חשוב כחלופה יעילה להתדיינות משפטית בערכאות". נקבע, כי "יעילותה של הבוררות כמוסד ליישוב סכסוכים ייפגם במידה ניכרת באם יינתן סעד זמני על נקלה, והיענות לכך, על דרך השגרה, עלולה לפגום בתכליתה העיקרית של הבוררות ולהכשילה, מקום שימצא בסיומו של ההליך העיקרי כי אין בתובענה העיקרית ממש". הוטעם בהקשר זה, כי "יש להתחשב גם בעובדה כי עם סיומה של הבוררות ומתן פסק הבורר, פתוחה הדרך בפני בעל דין שדעתו אינה נוחה מהפסק וממהלך הבוררות לנסות ולפעול לביטולו של הפסק על סמך עילות ביטול מוכרות בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968". על רקע שיקולים אלה, הותוותה גישה כללית בדבר "צמצום נכונותו של בית המשפט להיענות לבקשות לסעד סמני לעיכוב הליכי בוררות" (רע"א 5114/05 מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן מנולי בע"מ (23.8.05). בגדר גישה זו, נקבע כי על "בית המשפט להקשיח את נטל השכנוע המוטל על כתפי המבקש להראות כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו, וכי משקלם נושא עוצמה ניכרת" (ראו, ברוח דומה, רע"א 9609/11 ריאד אספניולי בע"מ נ' בן עזריהבע"מ (11.1.12)).

3. על רקע עקרונות אלה, יש לבחון את טענות המבקשת. לכך אפנה עתה.

4. זכות לכאורה. מן החומר שבפניי עולה, כי המבקשת מעלה בתובענה טענות ראויות לבירור. עם זאת, קשה לומר כי עוצמת הטענות עומדת באמות המידה אשר פורטו לעיל.

5. כך לגבי טענת המבקשת כי הבוררות פקעה. מן התובענה עולה כי המבקשת קיבלה לידיה את כתב התביעה של המשיבים ביום 28.4.10. עולה גם, כי ביום 3.2.11, הגישה המבקשת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. כן עולה, כי ביום 18.7.11 הוגשה תביעה מתוקנת על ידי המשיבים, הכוללת תגובת לתביעת המבקשת. בהמשך לכך עולה, כי חלה הפסקה ארוכה בהליכי הבוררות, וכי באוגוסט 2012 פנה הבורר אל הצדדים בניסיון לקבוע מועדי דיון. במשך תקופה לא קצרה מאז, לא היה מצג ברור מאת המבקשת כי עמדתה היא שהליכי הבוררות מיצו את עצמם. ניתן להבין כי עיכובים שהיו מאותו מועד קשורים גם לאילוצים כאלה ואחרים של נציגי המבקשת. בסופו של דבר נקבע מועד דיון ליום 3.12.12, אשר בסמוך אליו הוגשה התובענה שבכותרת.

6. התמונה הכוללת היא, כי אכן חלף לכאורה פרק הזמן הקבוע בדין לניהול הבוררות. עם זאת, התמונה העובדתית השלמה לעניין הרקע לכך חסרה. גם אין אינדיקציה כי עד סמוך למועד הגשת התובענה, התנערו המבקשת או נציגיה מהליכי הבוררות, או טענו כי פקעה. התמונה הכללית, בתקופת החודשים האחרונים, היא של דחיות מצד המבקשת, הן בשל נסיבות כאלה ואחרות, הן בשל הרצון לשקול את הצורך בייצוג משפטי. לא למותר לציין, כי בבקשה שבפניי אין כל אזכור של המהלכים שהתקיימו ביחס לבוררות בחודשים האחרונים. ספק בעיני, אם הדבר עולה בקנה אחד עם החובה להציג, במסגרת בקשה לצו זמני (ומה גם במעמד צד אחד), תמונה מלאה של מצב הדברים. בנסיבות אלה, הטיעונים הנוגעים לעניין זה אינם עומדים בסף הנדרש בפסיקתו של בית המשפט העליון, הגם שאין לשלול על הסף קיומן של טענות ראויות לבירור לעניין זה. 

7. אשר לטענות המבקשת בדבר אובדן אמון בבורר והצורך להעבירו מתפקידו. לעניין זה הועלו מספר טענות. טענה אחת נוגעת לכך, שההסכם נשוא הבוררות נוסח על ידי הבורר. לטענת המבקשת, במצב זה לא יוכל הבורר להכריע במחלוקות בין הצדדים באופן אובייקטיבי. ברם, הצדדים הסכימו מראש על זהותו של הבורר ביודעם נתון זה. הם ידעו גם כי מדובר בקרוב משפחה של המשיבים. טענת המבקשת, במהותה, מהווה בנסיבות אלה ניסיון להתנער מן ההסכמה שנטלה על עצמה מעיקרו של דבר. בנסיבות אלה, ובאין טענה ממשית בדבר פגם בהסכמה העשוי להביא לביטולה, אין מדובר בטענה העומדת באמות המידה המחמירות עליהן עמדתי.

8. המבקשת מעלה גם טענות הנוגעות להתנהלותו הדיונית של הבורר. המבקשת נסמכת, בהקשר זה, על החלטה של הבורר מיום 14.11.10, בה קבע כי לא תינתן ארכה להגשת כתבי טענות, ולא תינתן לצדדים אפשרות להגיב. הלכה למעשה, ניתנו למבקשת ארכות, על פי בקשתה, תוך שהבורר נותן ארכה, במקביל, גם למשיבים, בלא שהתבקש לכך. זאת ועוד, המבקשת הגישה את תביעתה ביום 3.2.11. זמן ניכר אחרי כן, ביום 18.7.11, הבורר העביר לעותרת כתב תביעה מתוקן של המשיבים, וכן תגובה של המשיבים לתביעתה של המבקשת. כאשר נשאל על האיחור הרב בהגשת החומר, השיב כי החומר הוגש במועד בו הוגשו החומרים של המבקשת, אך נשכח במשרדיו ולא נמסר למבקשת בשל טעות של הבורר. המבקשת טוענת, כי כתב התביעה המתוקן של המשיבים כולל שינוי חד בסכום התביעה, ממיליון ש"ח לסך של כ - 6.5 מליון ש"ח. היא מוסיפה וטוענת, כי לא ייתכן שהחומר מאת המשיבים הוגש במועד בו הגישה היא את תביעתה, שכן הוא כולל תגובה לטענותיה.

9. מתן ארכה למשיבים, לצד הארכה שניתנה למבקשת, אינה מצביעה על פגם בהתנהלות, המעלה טענה רצינית ראויה לבירור להעברת הבורר מתפקידו. מתן אפשרות תגובה בניגוד להחלטה קודמת של הבורר אכן מעוררת קושי. עם זאת, יש להעיר כי למבקשת ניתנה האפשרות להגיב לכתב התביעה המקורי של הנתבעים. יש להעיר גם, כי המבקשת הגישה תביעה שכנגד. יש בכך כדי להקהות, ולו במידת מה, את עוקצו של הקושי האמור.

10. על פי התשתית שבפניי ההסבר שניתן בכל הנוגע למועד קבלת החומר מן המשיבים אכן היה בעייתי, לפחות בכל הנוגע להגשת תגובת המשיבים לתביעה . אני מביא בחשבון גם, כי בקשה שהוגשה לבורר לפסילתו, המבוססת על אדנים דומים לתובענה שבכותרת, נדחתה על ידו בלא הנמקה של ממש, ובלא התייחסות עניינית לנושא המועדים. עם זאת, יש להעיר כי בשלב הנוכחי התמונה העובדתית לעניין מועדי קבלת החומר מן המשיבים לא התבררה לגמרי. מכל מקום, לעניין זה, לא ניתן לשלול קיומן של טענות ראויות לבירור, בעוצמה הנדרשת בפסיקה הנזכרת לעיל.  

11. מאזן נוחות. לעניין זה לא הוצג בבקשה או בתצהיר שהוגש בשלב מאוחר יותר, טיעון של ממש, המפרט נזקים העלולים להיגרם למבקשת בשל המשך קיומם של הליכי בוררות. הטענה העיקרית היא כי עצם ניהול הבוררות בנסיבות המתוארות לעיל, והשקעת משאבים ניכרים לצורך זה, מלמדים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. הנחה זו אינה עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט העליון בעניין ריאד אספניולי הנ"ל, שם נקבע כי חשש מפסק בורר שיחייב את המבקשים שם בתשלום כספי, על רקע טענות בדבר משוא פנים וניהול ההליך בניגוד לכללי הצדק הטבעי ולדין המהותי, אינו מצביע על מצב שלא ניתן להשיב לקדמותו. נקבע, כי לכל היותר מדובר ב"נזק" כספי, אשר אינו בלתי הפיך (בפסקה 20). בית המשפט העליון פסק באופן דומה ברע"א 11041/07 Sayinsoy נ' אבוקסיס (2.1.08), שם נדחתה בקשה לעיכוב הליכי בוררות בה לא הוצבע על נזק קונקרטי הצפוי בשל ניהול הליכי הבוררות. בית המשפט ציין שם, כי "במסגרת בקשות לסעד זמני לעיכוב הליכי בוררות, על המבקש מוטל נטל מוגבר לשכנע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו, וכי משקלם נושא עוצמה ניכרת" (ההדגשה במקור). ההלכה העולה בבירור מהחלטות אלה היא, כי אין בעצם ניהולו של הליך הבוררות, על רקע טענות לפגמים כאלה או אחרים הנוגעים להליך או לבורר, כדי ללמד כי שיקולי מאזן נוחות מצדיקים הוצאת צו זמני לעיכוב הליכי בוררות. בנסיבות אלה, הבקשה אינה מצביעה, ולו לכאורה, על שיקולי מאזן נוחות, העומדים באמות המידה שנקבעו לעניין זה בפסיקה. מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח טיעון משלים שהוגש לגבי סוגיה על ידי המבקשת.

12. התוצאה. נוכח כל האמור, דין הבקשה לעיכוב הליכי הבוררות להידחות. הצו הארעי שניתן ביום 2.12.12, על רקע בקשת דחייה שהגישו המשיבים, מבוטל בזה. בשים לב למכלול הקביעות לעיל, איני עושה צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.