אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק הפ"ב 48303-06-13

החלטה בתיק הפ"ב 48303-06-13

תאריך פרסום : 23/06/2014 | גרסת הדפסה
הפ"ב
בית המשפט המחוזי בירושלים
48303-06-13
19/03/2014
בפני השופט:
בן-ציון גרינברגר

- נגד -
התובע:
ישראל בנצלביץ
עו"ד גלעד נרקיס
הנתבע:
ישראל צ'ישינסקי
עו"ד אלון ריחני
החלטה

1.       לפניי בקשה של המבקש לאישור פסק בוררות שניתן על ידי כב' הבורר הרב יצחק מאיר בלסבלג ביום 17.7.12, ובקשת המשיב לדחייה על הסף של הבקשה האמורה.

2.       ביום 11.3.12 ניתן פסק בורר קודם, לפיו התקבלה בחלקה תביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקש, והמבקש חויב בתשלום לטובת המשיב בסך 666,000 ש"ח. פסק הדין האמור ניתן בכפוף לאפשרותם של הצדדים להעיר על תוכן פסק הדין תוך 14 יום, ובעקבות ההערות שהגישו, נתן הבורר פסק דין סופי ביום 3.6.12, בו הופחת סכום החיוב ל-400,000 ש"ח. כמו כן נקבע בפסק האמור, כי המשיב יהיה רשאי להטיל עיקול, וכמו כן יוכל לשעבד סך נוסף של עד 290,000 ש"ח + מע"מ, " הן על הנתבע באופן אישי והן על חברת 'רמת נריה בע"מ' והן על שניהם ביחד", כשסך נוסף זה לא ישולם עד שיתברר בסופו של דבר גובה החוב של המבקש כלפי חברת "מנורה" (עובדה שבמרכז הסכסוך שבין הצדדים בבוררות), וזאת עד לתאריך 31.12.15.

3.       פסק הבוררות האמור אושר על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 17.1.13, בגדרו של הפ"ב 12311-06-12, תוך שנדחו טענות המבקש בבקשה שהגיש לביטולו של פסק הבורר. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, נדחתה אף היא (ברע"א 1303/13).

4.       במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הוטלו עיקולים להבטחת הסכום שנפסק על ידי הבורר, למקרה שפסק דינו יאושר, וזאת מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 29(א) ל חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: " החוק"), לפיו, " משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק..."; וכן בגדרו של פסק הדין הסופי של בית המשפט המחוזי, בו אושר פסק הבורר, נכללה הוראה כי " מאושרים העיקולים וסעדי הביניים שניתנו במסגרת תיק זה".

5.       בעקבות המשך החלת העיקולים על נכסי המבקש לאחר מתן פסק הדין כאמור, כשלדעתו של המבקש - היקף העיקולים חרג מהוראות הבורר בסוגיה זו ואף מהבנות ומהסכמות הצדדים שהתגבשו במשך ניהול הבוררות, פנה המבקש אל הבורר להבהרה בנדון; ובתגובה הוציא כב' הבורר מתחת ידו מכתב לצדדים ביום 17.7.12, בו נאמרו הדברים הבאים:

"הנני בזה להבהיר שוב מה שהבהרתי בע"פ לשני הצדדים. מטרת העיקולים הם לשמור על זכויות התובע בלבד ולא לפגוע ח"ו בפעילות השוטפת של החברה ובהתקדמות הפרויקט, לכן על התובע לצמצם את העיקולים למצב שלא יפריעו לפעילות השוטפת של החברה ולהתקדמות הפרויקט, או לחילופין להגיע להסכמה אחרת בעניין. וע"ז באתי על החתום ביום כ"ז תמוז תשע"ב. יצחק מאיר בלסבלג [חתימה]".

6.       על בסיס מכתב זה של הבורר פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ב" בקשה לביטול העיקולים נוכח החלטה חדשה של הבורר", בה ביקש כי בית המשפט המחוזי ייתן תוקף למה שמכונה על ידי המבקש כ"החלטה" של הבורר, ובהתאם, לצמצם את היקף העיקולים ואף לבטל את חלקם, ככל שלטענתו הנם כאלה הפוגעים בהמשך התפקוד השוטף של החברה.

7.       בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בהחלטה מיום 22.7.12. לאור חשיבות החלטה זו להליך שלפניי, אצטט אותה במלואה:

" ככל שב"כ המשיב יראה, פועל יוצא מ'ההבהרה' שניתנה ע"י הבורר, להגיש בקשה מטעמו לצמצום או לביטול העיקולים, שהוטלו לבקשתו, יש להניח שאיעתר. מעבר לזה, ובכל הכבוד, אין נפקות משפטית ל'הבהרות' ולתוספות על פסק הבורר, שפרשנותו ונפקותו המשפטית, נתונים כעת, בלבדית, להכרעתו ולטיפולו של בימ"ש זה. אין בנמצא 'סמכות מקבילה' לשום גורם לקבוע, או אף להמליץ, באשר לעניינים המהווים כיום פלוגתא בין בעלי הדין ונתונים לפסיקת בימ"ש זה. למותר לציין, שאם יוכח קיומו של פסק בורר נוסף, המחייב בין הצדדים, שיש לו תוקף על פי חוק הבוררות, ניתן יהא הפסק הנוסף לקיום ולאכיפה עפ"י הפרוצדורה והדין הרלבנטיים. בנתון להערה שבפתיח - איני נזקק לאמור בבקשה זו, ואין צורך בהגשת תגובה עליה. ההצעות למתן ערובה חלופית לעיקולים - יוסיפו להשקל ולהבחן בידי הצדדים, ללא ספק, גם ללא זיקה למבוקש כעת".

8.       על אף האמור בהחלטה זו, מוגשת כעת לפניי בקשה לאישורו של המכתב האמור של כב' הבורר מיום 17.7.12 כ"פסק בורר" נוסף. המבקש מבסס את החלטתו על הסכמת הצדדים בשטר הבוררות, בו הסמיכו את הבורר לא רק לתת פסק דין בסכסוך שביניהם, אלא אף " להוסיף ולחזור ולפרש את כל הפרטים ופסקי הדין שהוא נתן..."; ולסברת המבקש, בקביעה זו של הצדדים בהסכם הסמיכו את הבורר להוציא מתחת ידו הוראות או הבהרות נוספות, אף לאחר מתן פסק בוררות סופי; ובכלל זה, אם כן, לטענת המבקש, גם בנוגע לקביעת הבורר בסעיף ב' לפסק הבוררות המאושר, בו נתן הבורר הרשאה לתובע להטיל עיקולים, ללא שיפרט בפסק הדין עצמו את היקף העיקולים שאת הטלתם אישר בפסק האמור.

          בבקשה האמורה אף מפנה המבקש להחלטה האמורה של בית משפט המחוזי מיום 22.7.12, תוך שמצטט ממנה את הקביעה, כי " למותר לציין, שאם יוכח קיומו של פסק בורר נוסף, המחייב בין הצדדים, שיש לו תוקף על פי חוק הבוררות, ניתן יהא הפסק הנוסף לקיום ולאכיפה עפ"י הפרוצדורה והדין הרלבנטיים"; כשלטענת המבקש, לאור הסמכת הבורר על ידי הצדדים בהסכם הבוררות להוציא הבהרות אף לאחר מתן פסק הבוררות הסופי, הרי שמכתב הבורר מ-17.7.12 הינו אכן "פסק דין" לכל דבר, ולסברתו (סעיף 12 לבקשה שלפניי), " בהתאם להחלטת כב' השופט ואגו, הרי שפסק הדין ניתן יהיה לאכיפה על פי הפרוצדורה והדין הרלוונטיים, דהיינו, הגשת פסק הדין לאישור בית המשפט".

9.       בתגובה לבקשתו האמורה הגיש המשיב "בקשה בכתב", בה מבקש מבית המשפט לדחות את בקשת המבקש על הסף, כשעיקר טענתו מתבססת אף היא על אותה החלטה של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 22.7.12, בה נקבע, לטענתו, בצורה חד-משמעית, כי מכתבו של הבורר אשר מוגש עתה כפסק הינו חסר כל נפקות משפטית, וכי מסיבה זו נדחתה בקשתו של המבקש בפני הערכאה האמורה לצמצום העיקולים מכוח אותה החלטה של הבורר. לטענתו, לא יעלה על הדעת כי ניתן יהיה להגיש לאישור "פסק בורר" אשר לגביו כבר נקבע בערכאה המוסמכת, כי אין לאותו "פסק" כל נפקות משפטית; והציטוט הסלקטיבי מתוך החלטת בית המשפט מיום 17.7.12 שמביא המבקש בבקשתו, ללא שיתייחס כלל לרישא של אותה החלטה, בה נקבע כי אין למכתב הבורר כל תוקף משפטי, הינו בגדר חוסר תום לב דיוני מובהק.

10.     בתשובה לבקשה זו טוען בא כוח המבקש, כי דין בקשת המשיב להידחות, מאחר שהמשיב לא עמד בתנאי הסף של חוק הבוררות בהגשת הבקשה האמורה; וזאת, משני נימוקים מצטברים. ראשית, לפי הוראות סעיף 23(ב) לחוק, " לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות, אלא בדרך בקשה לביטולו...", בעוד שהמשיב בענייננו לא נהג כן, ובמקום שיגיש בקשה לביטול פסק בורר, הגיש בקשה לדחייה על הסף. שנית, לפי הוראות סעיף 27(א) לחוק, " לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור 45 יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש על ידי הבורר או על ידי בעל דין העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו", ובהתחשב במועד האמור, יוצא כי בקשתו של המשיב הוגשה באיחור רב (בעוד שהחלטת הבורר נשוא החלטת האישור ניתנה ביום 17.7.12, הבקשה לדחייה על הסף הוגשה רק שנה תמימה לאחר מכן, ביום 7.7.13). מן הסיבות האמורות טוען בא כוח המבקש, כי חסומה בפני המשיב כל אפשרות לבקש מבית המשפט שלא לכבד את הבקשה שהגיש הוא לאישורו של פסק הבורר האמור מיום 17.7.12.

11.     לפני שאתייחס לטענות ההגנה של המבקש, המתבססות על הוראות סעיפים 23 ו-27 לחוק הבוררות, אציין ואדגיש עובדה אחת מרכזית, והיא, כי בית המשפט המחוזי בבאר שבע נתן את דעתו באשר לתקפות המכתב מיום 17.7.12 שהוציא הבורר בנושא העיקולים, ובהחלטה האמורה, אשר הינה היום החלטה חלוטה, נקבע כי אין למכתב כל נפקות משפטית, וכי אין בכוחו להשפיע על היקפם של העיקולים אשר הוטלו בעקבות אישורו של פסק הבורר העיקרי. לכאורה, אפוא, בהחלטה האמורה נוצרה מניעות מצד המבקש, החוסמת בפניו כל אפשרות להגיש עתה את אותו מכתב לאישורו של בית המשפט כפסק בורר מחייב. אמנם, ברמה הפורמאלית אין חפיפה בין בקשות המבקש בבית משפט המחוזי בבאר שבע ובהליך שלפניי, כיוון שבבית המשפט המחוזי בבאר שבע התבקש צמצום העיקולים ולא אישור של פסק בורר; ברם, אף בהליך הקודם, בו התבקש צמצום העיקולים, התבסס המבקש על החלטת הבורר מ-17.7.12 כפסק בורר מחייב, ועל כן במהותה, בקשת המבקש דאז הייתה למעשה - אם לא פורמאלית - בקשה לאשר את מכתב הבורר כפסק בוררות, שרק ככה ניתן היה לטעון שהמכתב הינו פסק מחייב. אי לכך, ומאחר שבית המשפט דחה את הבקשה, תוך שקבע מפורשות כי הבורר לא היה מוסמך לתת כל הוראה באשר לעיקולים, הרי שבכך נדחתה בעצם בקשת המבקש לאישור המכתב כפסק. ואם אמנם לא פורט בהחלטה האמורה מדוע סבר בית המשפט כי הבורר פעל בחוסר סמכות במתן הוראות הקשורות לעיקולים, ניתן לומר בבטחה מלאה כי בית המשפט סבר, ובצדק, כי העיקולים שהוטלו בגדרו של פסק הדין בו אושר פסק הבוררות, לא ניתנו מכוח הוראות הבורר כלל וכלל. מקורם של העיקולים בעיקולים זמניים שנתן בית המשפט תוך כדי ההליך שהתנהל לפניו, מכוח סמכותו של בית המשפט - ולא של הבורר - להטיל עיקולים זמניים לפי הוראות סעיף 29 לחוק, כמפורט לעיל, ואף לאחר מתן פסק הדין קבע בית המשפט, מכוח סמכותו לפי הוראות סדר הדין הרגילות (תק' 381 - 382 לתקנות סדר הדין האזרח, התשמ"ד-1984) להשאיר את העיקולים על כנם אף לאחר סיום ההליך ומתן פסק הדין. פירושו של דבר, כי מדובר בעיקולים שהטיל בית המשפט מכוח סמכותו השיפוטית שבחוק ותקנות, ועל כן אין לבורר כל סמכות למתן הוראות לבית המשפט שיצמצם את העיקולים שהטיל לפי שיקול דעתו השיפוטית וסמכותו הבלעדית.

12.     לאור כל האמור ברור גם, כי בקטע מתוך החלטת בית המשפט מיום 22.7.12 שציטט המבקש בבקשתו, לא התכוון בית המשפט כלל וכלל לאותו מכתב של הבורר מיום 17.7.12 כאילו שניתן להגדירו כ" פסק בורר נוסף, המחייב בין הצדדים, שיש לו תוקף על פי חוק הבוררות", כפי שמנסה המבקש לטעון בבקשתו הנוכחית , וכי על כן ניתן יהיה להכיר בו אם רק יגיש המבקש בקשה פורמאלית לאישורו כפסק בורר; שהרי בפתיח להחלטתו, שלל ממכתב האמור כל נפקות משפטית. אלא, ניתן להבין שבית המשפט התכוון לכך שאם יחזרו הצדדים להליך בוררות נוסף, ובו יוחלט על שינוי בגובה החוב, או אז ניתן יהיה לבקש מבית המשפט צמצום או ביטול העיקולים בהתאם; הא ותו לא.

13.     פועל יוצא מכל האמור, כי על פניה מנוע המבקש מלהגיש כל בקשה לאישורו של מכתב הבורר מיום 17.7.12, וזאת לאור החלטת בית המשפט מיום 22.7.12.

14.     תם ולא נשלם. כאמור לעיל, המבקש מעלה את הטענה כי הוראות חוק הבוררות מונעות מן המשיב מלטעון נגד בקשתו לאישור פסק הבורר, לאחר שלא עמד בדרישות החוק שבסעיפים 23 ו-27 לחוק הבוררות. ברם, כפי שאפרט להלן, מסקנתי דלעיל, כי דין בקשת המבקש להידחות על הסף, בעינה עומדת, אף בהתחשב בטענות שמעלה המבקש באשר למועד ולצורה של הגשת בקשת הדחייה על הסף שהגיש המשיב:

א.      ראשית אומר, כי הפניית המבקש להוראות סעיפים 23 ו-27 לחוק הבוררות - בטעות יסודה. המנגנונים הקבועים בסעיפים האמורים - להגשת התנגדות לאישור פסק בורר בדרך של בקשה לביטולו, והגשת הבקשה תוך 45 יום, רלוונטיים אך ורק כשההתנגדות לאישור הפסק קשור לפגמים בפסק עצמו, קרי, כשבניהול הליך הבוררות הפר הבורר את ההוראות הדיוניות המשתקפות בעילות הביטול של סעיף 24 לחוק, או כשחרג הבורר מסמכותו, או שפעל ללא סמכות, וכדומה. המכנה המשותף של כל עילות הביטול שבחוק הבוררות, כי הינן טענות נגד התנהגות הבורר או פגמים פרוצדורליים שבניהול ההליך. ברם לא כן, במקרים בהם לא מתעוררת כל טענה באשר לתקינות החלטתו של הבורר, אלא שהפגם הינו בבקשת האישור עצמה שמגיש המבקש; קרי, כשהפגם הינו בבעל הדין ולא בפסק הבורר.

          דוגמא קלאסית לכך יש למצוא בבקשות המוגשות לדחיית בקשה לאישור פסק בורר, לאחר שיהוי רב בהגשתה. טענת השיהוי אינה משליכה במאום על תקינות פסק הבורר, ובטענה זו אין כל התייחסות להתנהגות הבורר, ויכול להיות מצב שבפסק הבורר אין כל רבב; אלא, מדובר בטענה המופנית כל כולה לבעל הדין המגיש את בקשת האישור, אשר מחזיק בידו פסק בורר תקין משך זמן רב ואינו מגישו לאישור עד לאחר חלוף זמן כה ארוך עד שיש בכך כדי להקים עילת השיהוי. והנה, עת נטענת טענת השיהוי נגד בקשת אישור פסק בורר, כבר נקבע לא אחת בפסיקה כי המתנגד אינו כבול להוראות סעיפים 23 ו-27 לחוק הבוררות. ראו, לדוגמא, המ' (ת"א) 6233/96 גורי נ' המועצה המקומית קרית עקרון (לא פורסם) (המצוטט בספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת; 2005), בעמ' 915 - 916, שם נדחתה בקשת אישור פסק בוררות ואף ניתנה החלטה לביטולו, לאחר שמבקש האישור שהה משך שנה בהגשת בקשתו לאישור הפסק (וכתוצאה, כמובן, גם בקשת הביטול הוגשה זמן רב לאחר תום 45 הימים הקבועים לכך בסעיף 27 לחוק):

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ