החלטה בתיק הע"ז 4429-09-11 - פסקדין

1.                לפניי בקשת הנאשמים לבטל את כתב האישום שהוגש כנגדם מחמת הגנה מן הצדק.

2.                כנגד הנאשמת 1 הוגש כתב אישום בגין העסקת עובדים שלא כדין ללא ביטוח רפואי, ללא חוזה וביטוח רפואי, לפי סעיף 2(א)(1), 2(ב)(2) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

הנאשם 2 הואשם בהפרת חובתו נושא משרה לפי סעיפים 5 ו-2(א).

טענות הנאשמים בתמצית

3.                הנאשמים טוענים כי העברה המיוחסת לנאשמת בוצעה ביום 7.9.08, וכתב האישום הוגש ביום 5.9.11 בחלוף 3 שנים מביצוע העברה ולכן בהתאם סעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, (להלן- חסד"פ) העברה התיישנה.

4.                עוד טוענים הנאשמים כי כתב האישום הינו כתב אישום יזום, ועל המאשימה היה להפעיל שיקול דעת בטרם הגשת כתב האישום, וזאת בהתאם לסעיף 15 לחוק עברות מנהליות התשמ"ו-1985.

5.                הנאשמים הטעימו, כי החלטת המאשימה להגיש כתב אישום נעשתה על יסוד אימוץ "טכני" של הנחיות יועמ"ש התמ"ת ללא שהובאו בפני הנאשמים קודם להגשת כתב האישום וללא שנשקלו כראוי הנסיבות הייחודיות לנאשמים. עוד מציינים הנאשמים כי לא ניתנה להם כל הזדמנות להגיב לטענות התביעה בטרם הגשת כתב האישום.

6.                הנאשמים מציינים כי הנחיות היועמ"ש התמ"ת לא הובאו לידיעת הציבור, וזאת בניגוד להלכה המפורשת בעניין אפרתי ועל כן יש למחוק את כתב האישום.

7.                לחילופין טוענים הנאשמים, יש לעשות שימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק, בהתאם לסעיף 149(10) לחסד"פ, ולהורות על מחיקת כתב האישום. זאת מהטעמים שפורטו בסעיפים לעיל.  

טענות המשיבה בתמצית

8.                לעניין טענת ההתיישנות טוענת המאשימה כי הנאשמים מואשמים בעברות מסוג עוון לגביהם נקבע כי תקופת ההתיישנות היא 5 שנים. המאשימה ציינה כי נשלחו לנאשמת 5 חמישה זימונים לחקירה אך רק ביום 1.7.10 ולאחר שנה וחצי היא התייצבה לחקירה.  

9.                המאשימה פעלה בהתאם להנחיות הפנימיות שקבעו, ומאפשרים להגיש כתב אישום ייזום בין היתר במקרים בהם העסקת העובד הזר שלא כדין נעשתה במשך תקופה ממושכת, או במקרים בהם העובד הזר שמועסק שלא כדין הגיע לישראל באמצעות אשרת עבודה לענף הסיעוד והועסק לאחר מכן שלא כדין ושלא במתן טיפול סיעודי. 

10.            לעניין פרסום ההנחיות טענה הנתבעת, כי חרף העובד שההנחיות פורסמו רק בשנת 2012, אין מקום למחוק את כתב האישום היות ולא נגרם כל עיוות דין לנאשמים.

11.            בעניין עריכת השימוע, טענה המאשימה כי לאחר פס"ד אפרתי נחקק סעיף 61א לחסד"פ שהסדיר את נושא השימועים וקבע, כי החובה לערוך אותם היא רק לעברות מסוג פשע. זאת ועוד, הנאשמת 2 נחקרה תחת אזהרה כך שניתנה לה למעשה הזכות להשמיע את דבריה.

דיון והכרעה 

12.            לעניין התיישנות העברה- התיישנות עברות מסוג עוון, הגם שהוגדרו כעבירה מנהלית, הינה לאחר 5 שנים, בהתאם לסעיף (א)9 לחסד"פ. ההשוואה שבין עבירת מנהליות לעברות קנס נדחתה בעבר ע"י ביה"ד הארצי. בעניין זה ראו החלטתי ונימוקיה כפי שנכתבו בע"ז 1675/08 מדינת ישראל נ' ניר משה, ניתן ביום 19.8.13.

13.            העבירותהמיוחסות לנאשמת 1 הינן נקבעו כעבירות מנהליות. לגביהם נקבע הסדר מיוחד ולפיו ניתן להטיל על הנאשם קנס מנהלי ולהימנע מהעמדתה לדין פלילי, ואולם במסגרת שיקול הדעת שניתן למאשימה, בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, נקבע שבידי המאשימה האפשרות ליזום הליכים פלילי למרות שהעברה הינה עברה מנהלית. מפאת חשיבותו נביא את סעיף כלשונו:

קביעת עבירה כעבירה מינהלית אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו, ובלבד שטרם נמסרה הודעה על הטלת הקנס

14.            בית המשפט העליון עמד על כך שפרשנות ראויה של הוראות חוק העבירות המנהליות מחייבת, כי בכל הנוגע לעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית, דרך המלך תהיה - נקיטת הליך מנהלי, ואילו החלטה של תובע להגיש כתב אישום תהיה החריג לכלל .