החלטה בתיק הע"ז 32645-04-12

1.         לפניי בקשה מקדמית שהגישו  הנאשמים, חברת און בונה - שירותי כח אדם לבניין בע"מ ואורן דוד (להלן - הנאשמים) לבטל את כתב האישום שהוגש כנגדם מחמת הגנה מן הצדק.

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמת 1, און בונה - שירותי כח אדם לבניין בע"מ (להלן - הנאשמת), עבירה של אי העמדת מגורים הולמים לעובדים הזרים, עבירות לפי סעיף 2 (ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א  - 1991 (להלן - החוק), ולנאשם 2, אורן דוד (להלן - הנאשם), מייחס כתב האישום עבירות לפי סעיפים 5 ו - 2(ב)(4) לחוק.

2.         מדינת ישראל, (להלן - המאשימה) מתנגדת לבקשה.

3.         הצדדים הגישו טיעוניהם בכתב לעניין זה.

4.         טענות הנאשמים בתמצית -

א.         כתב האישום הוגש לאחר שבמסגרת ביקורת שבוצעה ביום 1.9.10 באתר הבנייה של חברת פרץ בוני הנגב בבאר יעקב (להלן - החברה), נמצאו מתגוררים שני עובדים זרים אשר החלו לעבוד מטעם הנאשמת בחברה במחצית השנייה של חודש אוגוסט.

ב.         העובדים הושמו במגורים השייכים לחברה באזור התעשייה בשדרות על ידי רכז השטח של הנאשמת, מר רמי אלגבסי. ביום 15.8.13 שלח הנאשם את מר אלגבסי לערוך ביקורת בדירה ולבדוק את התאמת הדירה לדרישות החוק ועל פי דו"ח ביקורת מגורים עולה כי הדירה נמצאה ראויה למגורים.

ג.          הנאשמים לא היו מודעים לכך שלמרות שהוקצה לעובדים מקום מגורים בשדרות, העובדים ישנו באתר הבנייה. מיד כשגילו זאת הנאשמים שלחו, ביום 5.9.10, מכתב לחברה על ביטול ההתקשרות עמה.

ד.         בדיעבד התברר כי העובדים החליטו על דעת עצמם שלא להתגורר בדירה שהוקצתה להם בשדרות אלא באתר הבנייה בבאר יעקב וזאת על מנת לחסוך בזמן הנסיעה לאתר ולנצלו לעבודה וזאת כפי שעולה מעדותם לפני הרשויות.

ה.         יישום דוקטרינת ההגנה מן הצדק וההלכה הפסוקה בעניין מעלה כי לא היה מקום להגיש כתב אישום כנגד הנאשמים, משהוכח באופן חד משמעי - הן בעדויות, הן בתצהיר המנכ"ל והן ממכלול המסמכים בתיק - כי הנאשמים נקטו באמצעים רבים על מנת להימנע מחשיפה להליכים פליליים.

ו.          הגשת כתב אישום כנגד הנאשמים חרף העובדה שהנאשמים שילמו והסדירו לעובדים מקום מגורים והעובדה כי העובדים עצמם הצהירו כי שהו במקום ללא ידיעת הנאשמים מוכיחה כי הגשת כתב האישום נעשתה בחוסר סבירות וללא הצדק. אין לנאשמים שליטה על החלטתם של העובדים שלא ללון בדירות שהוקצו להם וקיומו של הליך פלילי בעניין פוגע בתחושת הצדק וההגינות שכן הנאשמת הוכיחה כי התנהלותה היתה סבירה וראויה.

5.          טענות המשיבה בתמצית -

א.         כתב אישום זה אינו נופל בגדר המקרים החריגים עליהם מדברת הפסיקה ובגינם יש להורות על ביטולו של כתב האישום.

ב.         החוק מטיל על המעסיק את החובה לדאוג לעובדים למגורים הולמים על מנת להבטיח תנאי עבודה מינימאליים לעובדים הזרים השוהים בארץ.

ג.          טענות הנאשמים, ככל שהן נוגעות לכך שהנאשמים סיפקו לעובדים מגורים הולמים, הינן טענות אשר יש להוכיחן מבחינה עובדתית ולכן מקומן אינו בשלב הטענות המקדמיות אלא בשלב ההוכחות. ככל שיוכחו הטענות מבחינה עובדתית אזי ניתן יהיה לשקול אותן מבחינה משפטית.

ד.         הנאשמים מפנים אצבע מאשימה כלפי העובדים ובכך מנסים להתחמק מאחריותם כמעסיקים לדאוג לעובדים למגורים הולמים, אולם החובה מוטלת בחוק על המעסיקים. הנאשמים לא עשו כל אשר לאל ידם על מנת למנוע את לינתם של העובדים באתר. כך למשל, יכלו הנאשמים לבקש מהחברה כי בסיום יום העבודה יינעל האתר או יוצב שומר אשר יבטיח כי העובדים לא ילונו באתר. בנוסף, מהודעתו של העובד YU עולה כי הנאשמים ידעו שהוא מתגורר באתר העבודה.

ה.         הטענה כי הנאשמים מילאו את חובתם להעמיד לעובדים מגורים הולמים אולם העובדים בחרו שלא לעשות בהם שימוש, הינה טענה שמן הראוי שבית הדין יכריע בה לאחר שישמע לפניו הליך הוכחות מלא.

דיון והכרעה -

6.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שאין מקום, בשלב מקדמי זה, להורות על ביטול כתב האישום וכי דין הטענות המקדמיות להידחות וזאת כמפורט להלן -