החלטה בתיק ה"ת 17016-08-12 - פסקדין

בקשה להארכת צו הקפאת נכסים ותפיסתם.

בתאריך 4.11.12 הוריתי על הארכת תוקף צו הקפאת הנכסים שבבעלות המשיבים וצו עיכוב היציאה מן הארץ נגד משיב 1 בתשעים ימים נוספים.

עוד הוריתי, כי צו העיקול, שהוטל על הנכסים ישונה באופן כזה, שהוא יוטל על מחצית הבעלות בהם.

הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה מעשית, שלפיה יוסר כליל העיקול מעל נכס זה או אחר, באופן כזה אשר יאפשר למשיבים לממשו.

בעת הדיון, הסכימו הצדדים, למעשה, כי שווים המוערך של הנכסים הינו כדלקמן:

שוויה של הדירה ברחוב הקבלן 27 בירושלים, בגוש 30333, חלקה 29 תת חלקה 7 (המשמשת בפועל למגורי המשיבים) הינו כ - 3.6 מיליון ש"ח (ביחס לדירה זו, הציגה המבקשת חשש לקושי עתידי לחילוטה לאור העובדה, כי מדובר בדירת מגוריהם של המשיבים ובעת הדיון ב"כ המשיבים לא היה מוכן להתחייב למסור את וויתורו במטרה להזים חשש זה).

שוויה של הדירה ברחוב הקבלן 55 בירושלים, בגוש 30333, חלקה 15 תת חלקה 8, הינו כ - 1.3 מיליון ש"ח.

שוויו של הבית הפרטי ברחוב השמש 20 שכונה 13 בקיסריה הינו כ - 6.7 מיליון ש"ח.

כלומר, שווי כלל שלושת הנכסים הינו כ - 11.6 מיליון ש"ח ומחצית השווי הינו: 5.8 מיליון ש"ח.

הבקשה העומדת בפניי, נתמכת במכתב מתאריך 21.1.13 מאת סגן בכיר לפרקליט מחוז ירושלים, במסגרתה מתבקשת ארכה נוספת בת 90 ימים.

המשיבים טענו, כי בית-המשפט אינו מוסמך להורות על הארכת תוקף הצווים, שכן סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 דורש, בשלב זה, כי הבקשה תיתמך באישור מאת היועץ המשפטי לממשלה - אישור שלא ניתן.

סעיף 58 קובע: "(א) הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו אם לא יוגש כתב-אישום נגד החשוד תוך 180 ימים: ואולם בית-המשפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע. (ב) בית-המשפט רשאי להורות על הארכה נוספת של הערובה ותנאיה לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, אם הוגשה בקשה לכך באישור היועץ המשפטי לממשלה".

לפי הטענה, מכיוון שסעיף 58 (א) מציין את המלים "בתוך תקופה הערובה", כלומר בתוך תקופת 180 הימים הראשונה, ואילו הבקשה העומדת בפניי, לא הוגשה במסגרת התקופה הראשונה בת 180 הימים, המנויה בסעיף 58 (א), אלא לאחריה, הרי שחל סעיף 58 (ב) המחייב את אישור היועץ המשפטי לממשלה.

אני סבור, כי אין לייחס משמעות לשלוש המילים "בתוך תקופת הערובה". כמו כן, אין לייחס משמעות ללשון היחיד "לתקופה נוספת" (להבדיל מתקופות נוספות).

אני סבור, כי בית-המשפט רשאי להורות על מספר הארכות שונות, קצרות מתקופה של 180 ימים ומבלי לגלוש אל סעיף 58 (ב) ואל הדרישה לקבלת אישור מאת היועץ המשפטי לממשלה.

אין לומר, כי משמצא בית-המשפט להורות על הארכת התוקף לתקופה קצרה יותר מ - 180, הרי שהארכה זו מוצתה, והוא אינו רשאי לעשות כן פעם נוספת.

הדגש בסעיף 58 מוסב על התקופות המקסימאליות וכל עוד אלו לא מוצו, רשאי בית-המשפט לשוב ולהידרש לבקשות הארכה חוזרות ונשנות.

התקופות שנקבעו בסעיף הן אלו הכובלות את סמכותו של בית-המשפט ולא מספר ההארכות. עמד על כך י' קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים" חלק ראשון עמוד 380: "נראה, כי שתי ההארכות - זו שעל-פי סעיף 58 (א) סיפא וזו  שעל-פי סעיף 58 (ב) ניתנות לפיצול ובלבד שכל אחת מהן לא תעלה על התקופה המרבית הקבועה לה בחוק".

המחוקק נקט בלשון יחיד, אולם "האמור בלשון יחיד "אף לשון רבים במשמע..." (סעיף 5 לחוק הפרשנות).