החלטה בתיק ה"פ 9924-01-13 - פסקדין

לפניי (אף שבשולי הבקשה צוין כי היא מוכוונת לכב' ראש ההוצאה לפועל דווקא) בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, לרבות פינוי מדירה.

1.         מהתובענה שהגישה המבקשת היום עולה כי היא ובעלה לשעבר נטלו מן המשיב בשנת 2007 הלוואה בסך 510,000 ש"ח ("ההלוואה המקורית") המובטחת במשכנתא על דירתם ("הדירה"). הזוג התגרש בשנת 2008 והדירה נותרה בחזקת המבקשת. בשנת 2009 נודע למבקשת כי בסמוך לאחר נטילת ההלוואה המקורית - נטל בן זוגה דאז הלוואה נוספת מן המשיב בסכום של כ-90 אלף ש"ח ("ההלוואה הנוספת"). לדבריה, המשיב אישר אז כשם שמאשר הוא היום שההלוואה המקורית מסולקת כסדרה, ברם קיים חוב בגין ההלוואה הנוספת. המבקשת מציינת כי כבר אז הסבירה למשיב שאותה הלוואה אינה באחריותה. ברם להפתעתה בחודש אוגוסט 2012 הגיש המשיב בקשה למימוש משכון - הוא המשכנתא על הדירה האמורה - בגין חוב שנטען כי הוא מתייחס להלוואה המקורית, אך בפועל הוא בגין ההלוואה הנוספת. מכאן התובענה לסעד הצהרתי שלפיה אין למבקשת כל חבות ביחס להלוואה הנוספת וכי השעבוד על הדירה אינו מבטיח את פירעון ההלוואה הנוספת. בגדרי התובענה הגישה המבקשת "בקשה דחופה ביותר לעיכוב ביצוע פינוי בתיק הוצל"פ", בגדרו התבקש בית משפט זה (ובשולי הבקשה - ראש ההוצאה לפועל דווקא) לעכב הן מינוי כונס נכסים לדירה לצורך מימוש המשכנתא, הן את פינוי הדירה. בקשה זו היא המונחת לפניי.

2.         דין הבקשה להידחות, בלא שאידרש לתגובת המשיב.

3.         עסקינן בבקשה הלוקה בשיהוי כבד. המבקשת יודעת כבר מאז שנת 2009 לפחות, לפי הודאתה, על דבר קיום ההלוואה הנוספת, ולא עשתה דבר בעניין. נקיטת הליכי מימוש המשכון אינם אמורים להיות בבחינת הפתעה, ונקיטתם אינה סיבה לכך שרק אז יתערב בית המשפט באופן בהול בענייניו של המשיב. תובענה לסעד הצהרתי יכולה וצריכה היתה להיות מוגשת לפני שלוש שנים. יתרה מכך, ואפילו ניטול רק את מועד נקיטת ההליכים בחודש אוגוסט 2012 כמועד שבו ניתן היה לצפות מן המבקשת לפעול, הרי שלא ברור מה עשתה עד הנה, ומדוע רק בחלוף חמישה חודשים הגישה היא את בקשתה ה"בהולה".

4.         לגוף הדברים, הרי שבשלב הנוכחי אין כל ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה. המבקשת לא צירפה כלל את הסכם ההלוואה ואת שטר המשכון ביחס להלוואה המקורית (אף שטענה כי בדעתה לעשות כן). תובענתה ובקשתה דלים בנתונים ובאסמכתאות שיבססו לכאורה טענה כי הסכמתה והשעבוד אינם מתייחסים גם להלוואה נוספת שתינטל. אין כל הבהרה מדוע מבחינה עובדתית ומשפטית שוגה המשיב בפעולתו למימוש המשכנתא. אין מידע אפילו בשאלה האם אכן ההלוואה המקורית היא שאינה נפרעת כסדרה, או שמא ההלוואה הנוספת. כאשר הנתונים המוצגים הם כה לאקוניים, בית המשפט אינו יכול להושיט ידו למבקשת.

5.         אף מאזן הנוחות אינו מצדיק התערבות בית המשפט לעת הזו. ודוק: אילו היה עסקינן באמת ובתמים בפינוי מדירה העומד על הפרק, אזי נכונות בית המשפט לסייע למבקשת היתה יכולה להיות רבה יותר, אף זאת כמובן בנתון לקיום יתר התנאים שבפסיקה למתן צו זמני, לעניין פינוי מדירת מגורים. אולם אין פינוי העומד על הפרק (לפחות לפי העולה מן הבקשה), ולמעשה המבקשת מעוניינת לחסום מראש אפילו מינוי של כונס נכסים על הדירה ואת כל יתר הליכי ההוצאה לפועל, לא רק את הצעד הסופי של מכירת הדירה. היא לא מבארת אף איזה נזק בלתי הפיך ייגרם לה אם הליכים אלה יימשכו (כל עוד לא הגיעו כדי פינויי מן הדירה) בשלב זה אפוא אין הצדקה למנוע באופן גורף את המשך כל הליכי הגבייה. ככל שהצדדים לא ישכילו לסיים את המחלוקת בלא מיצוי ההתדיינות המשפטית, וככל שיעמוד על הפרק בעתיד לבוא פינוי קונקרטי של המבקשת מדירתה - או אז תוכל המבקשת לעתור לעיכוב זמני של הפינוי. מובן שאיני נוטע מסמרות בגורלה של בקשה עתידית שכזו, אם תוגש, ומובן גם שכל זכויותיו של המשיב שמורות לו.

5.         הבקשה נדחית אפוא. משלא נדרשתי לתגובת המשיב - אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ג, 06 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: