החלטה בתיק ה"פ 48162-02-12 - פסקדין

1.         בפניי בקשה בהמרצת פתיחה אשר הוגשה על ידי המבקשים, ועניינה להצהיר כי המבקשים זכאים לקבל מאת המשיב 3 (להלן: " המינהל") את כספי הפיצויים בגין המחוברים בחלקות 1-3 ו- 43 בגוש 4593 (להלן: " המקרקעין").

2.         בד בבד עם הגשת הבקשה, הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני אשר יאסור על המשיב 3 להעביר למשיבים 1 ו - 2 את כספי הפיצוי בגין המחוברים בחלקה וזאת, עד להכרעה בהמרצת הפתיחה.

3.         לטענת המבקשים, המשיבים 1 ו - 2 היו בעלי זכויות החכירה במקרקעין במועדים הרלוונטיים להמרצת הפתיחה, וכי המבקש 1 קיבל רשות מהמשיב  (אחיו), לעבד את המקרקעין. עוד נטען, כי בהמשך למתן רשות זו, התקשר המבקש 1 עם המבקשים 2 ו - 3 בהסכם לעיבוד המקרקעין במשותף, במסגרתו השקיעו המבקשים מאמץ בהכשרת החלקה, בפרישת מערכת השקיה, בנטיעה, ובטיפול שוטף במקרקעין.

4.         ביום 6.12.10 החליט המינהל על שינוי יעוד המקרקעין מחקלאות למגורים, וכן על הפסקת החכירה בקרקע החקלאית, וכן קבע כי על המשיבים להשיב את המקרקעין לידי המינהל, בכפוף לקבלת פיצויים.

5.         לטענת המבקשים, כספי הפיצויים בגין המחוברים שייכים להם ואין להעבירם למשיבים 1
ו - 2, ומכאן ההליכים שבפניי.

6.         יצוין כי לאחר הגשת הבקשה, עתרו המבקשים 1 ו - 3 בבקשה להורות על מחיקתם מהמרצת הפתיחה, וזאת על מנת להימנע מסכסוך משפחתי עם המשיב 2, בעקבותיה ניתנה החלטה המורה על מחיקתם מההליך.

7.         במסגרת הדיון שהתקיים בפניי בצו המניעה ביום 4.9.12, ניתן צו זמני כמפורט בהחלטה.

כמו כן, בא-כוח המשיבים 1-2 העלה שתי בקשות: האחת, עניינה דרישתם לפסוק למשיבים הוצאות בגין מחיקתם של המבקשים 1 ו - 3 מהבקשה, והשניה, בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר יריבות וביטול כל ההחלטות שהתקבלו בתובענה מחמת פגם מהותי שנפל בהליך בשל אי המצאת כתבי בי דין כדין לידיהם.

8.         הבקשות הועברו לתגובת המבקשים, ואלה הגישו תגובתם כאשר בהמשך עתרו המבקשים 1 ו - 3 לצירופם מחדש כמבקשים בהמרצת הפתיחה. 

9.         בבקשה לסילוק על הסף נטען על-ידי המשיבים 1 ו - 2 להעדר יריבות בינם לבין המבקש 2, וזאת בהעדר הסכם הרשאה כלשהו אשר חתום על-ידם ומאפשר למבקש 2 לעבד את המקרקעין ולהשתמש בהם. לטענתם, אין להם כל היכרות עם המבקש 2, ומעולם לא היה להם כל קשר עמו, ומכל מקום, נטען כי המשיבים לא ידעו כי המבקש 1 התקשר עם המבקש 2 ועם אדם נוסף לצורך עיבוד המקרקעין.

10.        המשיבים לא הכחישו כי המשיב 2 נתן למבקש 1 הרשאה לעבד את המקרקעין, ואף לגדל עליהם מטעי "סברס" ללא כל תמורה, ברם, טענו כי הרשאה זו ניתנה בתנאי שהמבקש 1 יפנה את המקרקעין ברגע שיידרש לעשות כן, ללא כל דיחוי.

עוד נטען על-ידי המשיבים,  כי הסכם ההשבה והפיצוי הינו בין המינהל לבין בעלי הזכויות במקרקעין בלבד, להשבת החזקה במקרקעין כשהם פנויים מכל אדם, חפץ, ומכל המחוברים וכי למבקשים, שאינם בעלי זכויות במקרקעין, אין כל זכות לקבלת הכספים.

11.        המבקשים הגישו תגובה לבקשה לסילוק על הסף וכן בקשה להורות על הוספת המבקשים 1 ו- 3 מחדש כצד להליך.

12.        לאחר עיון בבקשה להוספת המבקשים מחדש כצד לבקשה, אני נעתרת לבקשה, כאשר לשאלת הוצאות הבקשה אתייחס בהמשך.

13.        לכאורה די בכך כדי לייתר את הצורך בדיון בבקשה על הסף, שכן לא יכולה להיות מחלוקת כי בין המבקש 1 למשיב 2 קיימת יריבות. יחד עם זאת, לאחר עיון בבקשה לסילוק על הסף, וכן בתגובה ובתשובה לתגובה, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, אף לולא הייתי נעתרת לבקשה להוספת המבקשים כצדדים לבקשה.

ההלכה היא כי סילוק תביעה על הסף הוא אמצעי קיצוני הננקט בלית ברירה וכי בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה לסילוק על הסף לא מתעוררת שאלה של נטל ההוכחה או מידת ההוכחה, ודי בכך שהתובע יצביע על עילת תביעה.

בענייננו, טענתו של המבקש 2 לפיה ניתנה לו רשות על-ידי המבקש 1 לעיבוד המקרקעין וכי בגינה הוא זכאי לקבלת כספים מבססת עילת תביעה ומצריכה בירור עובדתי לגופה, ומכאן, שאין לסלק את התביעה על הסף טרם יתקיים בירור כזה.

מכאן, שאני דוחה את הבקשה למחיקה על הסף גם לגופה.