החלטה בתיק ה"פ 3561-08-12 - פסקדין

המבקשים הגישו "בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד" האוסר על המשיבים, בין בעצמם ובין באמצעות מי מטעמם, לעשות כל דיספוזיציה ו/או השכרה ו/או פרסום ו/או כל פעולות מכירה, העברה, מסירה או רישום זכויות או השלמתן ביחס לנכס הממוקם בחלקה 61 בגוש 15014 יחידה 19 (להלן: " היחידה "), אשר מצויה ברחוב הגליל בטבריה במתחם הידוע בכינויו "מתחם הפלאפלים", וזאת עד להכרע סופית בתובענה.

ביום 02/08/12 ניתן על ידי כב' השופט קולא צו מניעה ארעי במעמד צד אחד כמבוקש בכפוף להפקדת סך במזומן או בערבות בנקאית של 30,000 ש"ח וכן מתן התחייבות עצמית בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והתיק נקבע לדיון בפני שופט תורן.

ביום 22/08/12 התקיים דיון בפני כב' השופט עיילבוני במסגרתו נקבע כי המבקשים יודיעו עד ליום 03/09/12 אם ההליך בבית משפט השלום בטבריה בוטל אם לאו, וכי אם הוא נמשך יימחק ההליך כאן. נקבע המשך דיון בבקשה לפניי ליום 24/09/12.

בדיון שנערך בפניי ביום 24/09/12 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמות, אשר קיבלו תוקף, כדלקמן: המבקשים יפקידו בקופת בית המשפט בתוך 10 ימים סך של 100,000 ש"ח, צו המניעה הזמני ישאר בתוקפו עד למתן החלטה אחרת, הצדדים ינהלו משא ומתן על מנת לנסות ולהגיע להסדר כולל בתיק וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה, יתקיים דיון בעניין הצו הזמני ביום 04/11/12.

בדיון שנערך בפניי ביום 04/11/12 הודיע ב"כ המבקשים כי לא התקיימה פגישה בין הצדדים וכי הם לא הגיעו להסכמה. לפיכך, נחקרו בפניי המבקשת 2 ובנה, מר יוסי אלמלח, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים, ובתום הדיון ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

נימוקי הבקשה:

המבקשים, אברהם ופרלה אלמלח, (להלן: " המבקשים ") הינם בעלי הזכויות ביחידה ששטחה 33 מ"ר, הנמצאת במרכז העיר טבריה במתחם הנקרא "מתחם הפלאפלים" ומנהלים באזור זה את עסקם מזה כ-50 שנה יחד עם עוד 34 בעלי זכויות (דוכנים).

המשיבה 1, עיריית טבריה, (להלן: " העירייה " ו/או " המשיבה 1 ") אשר הנהלתה קיבלה החלטה לפנות את כל בעלי הדוכנים ובהם המבקשים מן המקרקעין, תוך התחייבות להקצות למפונים חנויות ו/או מבנים בבניין מודרני שייבנה במקום.

המשיבה 2, אס-אב בניין, יזמות, השקעות ופיתוח, (להלן: " המשיבה 2 " ו/או " החברה ") הינה חברה קבלנית אשר קיבלה על עצמה את כל החיובים במכרז הפומבי שפרסמה העירייה ומינהל מקרקעי ישראל, ליישום מנגנון "פינוי בינוי" ואכלוס המבקשים ויתר בעלי הזכויות בבניין שייבנה על ידה.

המשיב 3, מינהל מקרקעי ישראל, (להלן: " המינהל ") הינו בעל המגרש שהיה בהחזקת המבקשים כברי רשות במשך למעלה מ-50 שנה ואשר הוחכר למשיבה 2 לצורך פינוי הדוכנים במסגרת "פינוי בינוי" ושמירת זכויות בעלי הדוכנים והמבקשים.

המבקשים טענו כי חתמו כמו יתר 34 בעלי הזכויות על הסכמים המסדירים את מנגנון ה"פינוי בינוי" במסגרתו הסכימו לרכוש יחידות חלופיות לצורך העברת עסקיהם לתוך הבניין המודרני שייבנה על ידי משיבה 2 שזכתה במכרז וחכרה את המגרש במחיר שהוצע על ידי המינהל.

בתשריט חלוקת היחידות שצורף להסכם העקרונות הוקצתה יחידה מספר 19 לעסקם של המבקשים ומאחר שגודל היחידה 26 מ"ר, שהוא קטן מהשטח בו החזיקו כל השנים, הוסכם כי ליחידה יוצמד שטח מחוץ לחנות בגודל 8 מ"ר, שעליו יותקן מדרך עץ שסומן במפורש בתשריט ובמפרט הטכני שצורפו להסכם העקרונות. התשריט נחתם בידי ראש העירייה, הגזבר והיועהמ"ש לעירייה.

במכרז הציבורי שפורסם במרץ 2006 זכתה החברה שנטלה על עצמה למלא את כל החיובים כלפי בעלי הזכויות והמבקשים כאמור לעיל, במטרה לשמור את זכויותיהם.

המבקשים טענו כי חתמו יחד עם נציגי העירייה - ראש העירייה, גזבר העירייה ובאימות חתימה מול היועהמ"ש, על הסכם העקרונות והתשריט, המתאר בבירור את זכותם ביחידה. המבקשים סירבו להתפנות מהיחידה כל עוד לא יחתמו על הסכם מכר עם המשיבות 1 ו-2. בעקבות סירובם, ובהתאם להתחייבות משיבה 1 כלפיהם, קיים ראש העירייה שיחה נוקבת עם ב"כ המבקשים שבה סוכם כי המבקשים יתייצבו במשרדה של עו"ד אזולאי לחתום על החוזה. המבקשים זומנו להתייצב ביום 13/02/07 שעה 19:30 לישיבת חתימה במשרד עו"ד בלטר, גוט, אלוני, אשר ייצג את המשיבות 1 ו-2 והכין את הסכם המכר. למצער, נציגי המשיבה 2 בוששו מלהגיע ובשיחה טלפונית עם עו"ד אזולאי הודיע מנהל המשיבה 2, מר אסי מזרחי, כי יעדר מהפגישה, ביקש להחתים את המבקשים והודיע כי חתימת משיבה 2 תתקיים רק למחרת היום. בתום ליבם ולבקשת עו"ד אזולאי חתמו המבקשים על הסכם המכר ונספחיו ובהסתמך על דבריה ובעקבות לחצים אדירים שהופעלו מצד ראש העירייה הם פינו את היחידה ועברו אל המתחם הזמני שנבנה עבורם כבר באותו יום. ברם, עד ליום זה לא נחתם ההסכם על ידי המשיבה 2.

המבקשים טענו כי מהמועד בו חתמו על הסכם המכר, פקד המבקש 1 מספר פעמים את משרד עו"ד אזולאי במטרה לקבל עותק מההסכם עליו חתמו וכן להפקיד את סכום המקדמה כפי שהתחייב על פי תנאי ההסכם. עו"ד אזולאי בישרה לו שאין טעם להפקיד את סכום המקדמה משום שנציגי המשיבה 2 לא הגיעו לחתום על ההסכם כפי שהתחייבו. בהמשך, נעצרו עבודות הקמת הבניין למשך תקופה ארוכה ומשחודשה העבודה במקום הוזמנו שוב המבקשים בשנת 2010 לפגישה במשרדי העירייה בנוכחות היועץ המשפטי של משיבה 1, נציגי המשיבה 2 ובא-כוחם. במהלך הפגישה טענו נציגי המשיבות 1 ו-2 כי לא קיים הסכם בינם לבין המבקשים וכי על המבקשים לחתום על הסכם בהקדם וכמו כן להמציא 30% מקדמה. כשטענו המבקשים כי מצידם חתמו כבר על הסכם מכר כפי שהתבקשו, הם התבקשו להציג את העותק החתום בידיהם. מעצם ההכחשה של משיבות 1 ו-2 בדבר זכותם של המבקשים ביחידה התעורר דיון סוער שבסופו עזבו המבקשים את הפגישה. בדרכם אל מחוץ למבנה העירייה פגשו באקראי את עו"ד אזולאי שאמרה כי תבהיר בפני הגורמים האחרים שההסכם נחתם בידי המבקשים בלבד ואת התנערותה של משיבה 2 מלחתום על ההסכם כפי שהתחייבו וכן העבירה לידי המבקשים עותק מההסכם שנערך ונחתם במשרדה באותו יום.

המבקשים טענו כי ביום 30/11/10 הם הוזמנו אל משרדי המשיבה 2 לחתימה על "הסכם מכר משודרג" שהוכן על ידי ב"כ המשיבה 2, בו נמחק/הושמט "מדרך העץ" שהיה אמור להיות צמוד ליחידה, כפי שהובטח להם, ועל כן, בהמלצת בא-כוחם הם נמנעו מלחתום עליו. באותה פגישה ולדרישת נציג המשיבה 2, מר אסי מזרחי, הם מסרו שיק בסך 104,000 ש"ח כמקדמה בשיעור למעלה מ-30% מהתמורה הנדרשת לרכישת היחידה. בהמשך נוהלו מגעים, אולם מאחר שלא הגיעו להסכמות בנוגע ל"מדרך העץ" הודיעו המבקשים על כוונתם לתבוע ולאכוף את הסכם המכר המקורי שביסוד הסכם העקרונות והמכרז.

המבקשים טענו כי ביום 24/10/11 הגישו בבית משפט השלום בטבריה בקשה לצו למנוע מהמשיבים כל העברה/מסירה/הברחה ו/או דיספוזיציה ביחידה. בעקבות הבקשה, התייצב בביתם מר מזרחי וביקש למחוק את שמה של המשיבה 2 מהבקשה לסעד זמני ומהתביעה העיקרית, כנגד התחייבותו כלפיהם לתעד בנספח שיצורף להסכם המכר את מדרך העץ והתקנתו. לאור זאת הם פנו לבא כוחם והורו לו למחוק את המשיבה 2 מהבקשה ומהתביעה שהוגשו. אולם, ביום 2/12/11 הוציאה המשיבה מסמך שכותרתו "נספח לחוזה", אשר תוכנו שונה בתכלית מההסכמות וההתחייבויות של מר מזרחי כלפיהם והשולל את התקנת מדרך העץ. כמו כן, נכתב בו כי הוא מבטל כל הסכם קודם ו/או כל מסמך אחר שנחתם בין המבקשים למשיבה. בכך הוליך אותם מר מזרחי שולל, על מנת לקפח את זכויותיהם בכוח ולשלול את אחזקתם הצפויה ביחידה. לאור מחיקת שמה של המשיבה 2 הוגשה התובענה שבפניי והמבקשים אף נאלצו לבקש תיקון כתב התביעה על ידי הוספת שמה של משיבה 2, דבר שעורר התנגדות עזה ובלתי מובנת של שתי המשיבות.

המבקשים טענו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם וכי הם הראו זיקה מהותית וראשית ראיה העולה מתוך המסמכים לזכויות קנייניות מהותיות הקיימות להם ביחידה וצו המניעה המבוקש יסייע בידיהם לשמור על זכויותיהם ביחידה שנבנתה ומיועדת להם בלבד, כאשר מנגד לא ייגרם כל נזק למשיבות מעצם מתן הצו. לטענתם, היה ולא יינתן הצו המבוקש, ייגרם להם נזק בלתי הפיך וקריסת כל מקור פרנסתם היחיד, מאחר שהם ויתרו על הדוכן ועברו זמנית למתם סמוך שממילא יש לפנותו עם השלמת הבניה. כמו כן, אף אם יזכו בסעד ההצהרתי העיקרי, הרי שהמשיבה 1 תפעל בדרכים לסיכול ביצועו של כל פסק דין שיינתן לטובתם והם יעמדו בפני שוקת שבורה, על אחת כמה וכמה לאחר שכספי המקדמה בידי המשיבות 1 ו-2. מתן הצו אף ימנע מחלוקות צפויות עם כל צד ג' שהיחידה תוצע לו לרכישה וקיים חשש בוודאות גבוהה שמא תתבצע עסקת מכר העשויה לשנות את מצבם לרעה באופן בלתי הפיך וכן להכביד עד מאוד על בירור התביעה וביצוע פסק הדין כשיינתן, ולגרום לנפגעים נוספים.

טיעוני המשיבה 1[עיריית טבריה]: