החלטה בתיק ה"פ 34194-08-13 - פסקדין

1.         לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, שמשמעותו היא למעשה עיכוב ביצוע פינוי הנכס נשוא המחלוקת בין הצדדים. ייאמר מייד, כי מדובר בפנוי שנקבע במסגרת פסק דין שניתן בבית משפט זה, בע"א 14384-02-13, מיום 2.7.13 (להלן: " הערעור"). במסגרת פסק הדין, שנתן תוקף להסכמת הצדדים, נקבע כי מועד הפינוי יהיה ביום 22.8.13 עד השעה 14:00. המערערים שהתחייבו לפנות את הנכס הצהירו במסגרת ההסכם כי אין להם כל טענה כלפי המשיב בעניין הנכס הנדון וכי אין חולק שפסק הדין חל על הנכס ברח' שילה 43 בשכונת נחלאות בירושלים, ספר 1015, דף 6040, הידוע גם כגוש שומה 30047, חלקה 8, על כל חלקיו. 

2.         עתה מעלה המבקש שלפניי, שאמנם לא היה צד לדיון בערעור, טענות ביחס לזיהוי הנכס וביחס לשאלת תחולתו של פסק הדין על הנכס, וזאת מהנימוקים הנטענים בבקשה למתן הסעד הזמני. בין היתר טוען המבקש, כי פקידת ההסדר שהעידה בבית המשפט, סוברת עתה כי מסרה עדות מוטעית ביחס לזיהוי הנכס.

3.         לטעמי, יש לראות במבקש כאן כמי שבא בנעליהם של המערערים, שהרי פסק הדין שניתן בהסכמה חל על הנכס, שעה שהמבקש שלפניי טוען כי יש לו זכויות בנכס.

4.         עוד ייאמר, כי מטעמי זהירות נאמר באותו הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין בערעור, כי אין למערערים טענות כלפי המשיב מכל מין וסוג כלשהו בעניין הנכס הנדון, וכן הוסכם כי פסק הדין חל על הנכס, כפי שזוהה במסגרת הסכם הפשרה.

5.         עולה, כי למעשה נשוא הבקשה שלפניי היא ליתן צו זמני המונע את קיומו של הסכם הפשרה.

6.         כדי לסבר את האוזן ייאמר, כי המערערים בערעור פנו לבית המשפט והגישו בקשה זהה לזו שלפניי, זאת במסגרת הערעור ולאחר שניתן פסק הדין, כאמור. הבקשה הוגשה ממש בימים האחרונים, נדונה על ידי בית המשפט (כב' השופט ד' מינץ). בית המשפט נתן החלטה ביום 20.8.1, לפיה מדובר בפסק דין בערעור שניתן בהסכמה, ועם נתינתו סיים בית המשפט את מלאכתו.

7.         עולה, כי שעה שהגישו המערערים את הבקשה האמורה במסגרת הערעור, סברו שהם בעלי הדין הראויים להישמע בטענה המועלית עתה, ולא המבקש שלפניי. עוד עולה, כי המערערים לא סברו שיש להגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.8.13, אלא נקטו בהליך משפטי נוסף, באמצעות מבקש אחר, ודי בדברים אלה ולא אוסיף.

8.         כל האמור לעיל אך מחזק את מסקנתי, כי אמנם ההליך הוגש על ידי מבקש שלא היה צד לערעור, אולם מגרונו בוקע קולם של המערערים המנסים עתה לבלום את הפינוי שקיבל תוקף של פסק דין, בהסכמתם. לטעמי, מדובר במעשה שלא ייעשה, וחבל שהמערערים נקטו בדרך זו.

9.         יתר על כן, בחנתי את הטענות המועלות עתה בבקשה. מדובר בטענות שלטעמי אינן מצדיקות ליתן צו שמשמעותו מניעת קיומו של פסק דין נשוא הערעור, זאת בפרט לאור העובדה שבית המשפט נזקק בעבר לטענות בנושא זיהוי הנכס, הטענות הוכרעו וקיבלו לכך גם ביטוי במסגרת הסכם הפשרה שאושר בפסק הדין בערעור. ניתן לומר, כי בכך הסתיימו והוכרעו הטענות בנושא זיהוי הנכס. יתרה מזאת, מדובר בהליך שהתנהל שנים ארוכות והיה למבקש או למערערים זמן רב לברר טענות אלה. לא יעלה על הדעת כי לאחר שההליך הסתיים, ינסו המערערים, באמצעות המבקש, להעלות טענות חדשות, שמקומן היה במסגרת ההליכים שהסתיימו.

10.        לאור כל האמור, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה למתן הסעד הזמני במעמד צד אחד, וספק רב אם יהיה ראוי להיעתר לבקשה במידה ויתקיים דיון במעמד שני הצדדים.

11.        לפיכך, הבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד נדחית.

12.        המבקש יודיע עד ליום 25.8.13 אם הוא עומד על קיום דיון במעמד הצדדים. במידה ויודיע כי הוא מבקש לקיים דיון, תינתן החלטה לעניין זה.

13.        המזכירות תעביר העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ג, 22 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.