החלטה בתיק ה"פ 33468-07-11

רקע

בשנת 1991 שיעבדו מר דוד שושן (להלן: "המשיב 2") ושותפו מר מלול דוד את זכויותיהם בחניון הידוע כחניון 'מוניטין' ברחוב רוטשילד בבת ים (להלן: "החניון") במשכנתא ללא הגבלת סכום לטובת בנק לאומי לישראל (להלן: "הבנק"). משלא עמדו בפירעון חובותיהם והתחייבויותיהם לבנק, פתח הבנק תיק הוצאה לפועל 14-01158-09-3 למימושו של השיעבוד בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע. במסגרת תיק ההוצאה לפועל מונה עו"ד שמעוני אילן ככונס נכסים לחניון (להלן: "המשיב 1"). ביום 16.02.11 אישר רשם ההוצאה לפועל את מכר הנכס  לקיקו מרב (להלן: "המשיב 3").

לאחר אישור המכר הגיש המשיב 1, במסגרת תיק ההוצאה לפועל, בקשה להורות על פינויו של המבקש מהחניון. ביום 08.04.11 נמסרה בקשה לצו הפינוי למבקש וביום 03.05.11 הגיש המבקש את תגובתו. ביום 09.06.11 ולאחר שהגיש המשיב 1 את תשובתו לתגובת המבקש ניתנה החלטה של רשם ההוצאה לפועל במסגרתה עוכבו הליכי הפינוי למשך 30 יום כאשר המבקש הופנה בזמן זה על ידי הרשם לבית המשפט המוסמך לשם קבלת צו לעיכוב הליכי הפינוי.

ביום 19.07.11 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד. בבקשה נטען כי מר ביטון יצחק (להלן: "המבקש") מחזיק בחניון מעל ל-20 שנה ומוכר בעיריית בת-ים. לטענת המבקש, המשיב 2 לווה כסף ממנו ומאחיו באמצעות אביהם המנוח שהיה ידידו האישי של המשיב 2. המשיב 2 לא היה מסוגל להחזיר את ההלוואה ולכן סוכם בכתב כי המשיב 2 מעביר למבקש את החזקה והשימוש בחניון בכדי שיוכל לייצר הכנסה על חשבון הריבית של החוב כמו כן הוסכם כי באם לא יצליח המשיב 2 להחזיר את הריבית והקרן הוא יעביר את הבעלות בחניון על שמו של המבקש. המבקש טוען כי לא היה מקום להתעלם מקיומו וכי על המשיב 1 ככונס נכסים היה לזמנו לבירור זכויותיו בנכס עוד בטרם הציע אותו למכירה לצד ג'. המבקש טוען כי עצימת העיניים הן של המשיב 1 והן של המשיב 3 אינה צריכה לפגוע בו כמי שמחזיק ומתפעל את החניון מזה עשרות שנים. עוד טען המבקש כי בינתיים יש להימנע מכל צעד חד צדדי שעלול לפגוע בזכויותיו וזאת הן מכוח ההסכם והן כדייר מוגן וכי המשיב 2 לא יכול לשעבד יותר ממה שיש לו.

ס"נ בית המשפט המחוזי בת"א, כב' השופט י. זפט החליט ביום 19.07.11 להעביר את התיק לבית משפט השלום בתל אביב.

ביום 25.07.11 ניתנה החלטה מפי כב' השופטת ב' טולקובסקי לפיה ניתן צו מניעה ארעי האוסר על פינויו של המבקש וזאת עד להחלטה אחרת ובכפוף להפקדת ערבויות.

ביום 01.08.11 הוגשה תגובת המשיב 1 לבקשת המבקש למתן צו המניעה הזמני בה נטען כי יש לדחות את בקשתו של המבקש שכן המבקש לא צירף לבקשתו כל אסמכתא המוכיחה כי קיימת לו זכות כלשהי בחניון. עוד נטען כי המבקש לא צירף כל ראיה באשר לטענותיו העובדתיות וכי מדובר בגרסה 'תפורה'. כמו כן נטען כי המבקש לא הוכיח שסכום ההלוואה הנטען דווח לרשויות המס ולא צירף לבקשתו את ייפוי הכוח הנטען על פיו הוא מבסס את טענותיו ולא תצהיר של עו"ד החתום על הסכם ההלוואה. המשיב 1 טען עוד כי מאחר והחניון הוא חלק מוצמד למקרקעין רשומים הרי שעל פי חוק המקרקעין לא ניתן לבצע כלל את העסקה הנטענת. עוד נטען כי זכויות הבנק מכוח המשכנתא הרשומה גוברות על זכויותיו הנטענות של המבקש. יתירה מזו, 7/20 מהזכויות בחניון כלל אינם של המשיב 2 ומשכך לא יכול היה המשיב 2 להעביר זכויות אלה למבקש. עוד טען המשיב 1 כי על פי הסכם ההלוואה הנטען היה זכאי המבקש להירשם כבעלים של החניון כעבור 20 חודשים ממועד מתן ההלוואה למשיב 2 קרי באמצע שנת 1992 ועל כן מכיוון שהמשכנתא לטובת הבנק נרשמה בטרם צמחה למבקש זכות כלשהי בנכס הרי שזכויות הבנק גוברות על זכויות המבקש בחניון. עוד טען המשיב 1 המלומד כי מבירור שערך לא מופיע בלשכת עורכי הדין שמו של העו"ד החתום גם הוא כביכול על הסכם ההלוואה. כמו כן טען המשיב 1 כי בבדיקה שערך בעיריית בת-ים עולה כי המבקש מעולם לא נרשם כמחזיק של החניון בעירייה ובנוסף על פי היסטוריית הבעלים של החניון קיים חוב של החניון לעירייה על סך של כ-180,000 ש"ח. לחילופין במקרה ובו בית המשפט יסבור כי אין לדחות את הבקשה הרי שעל בית המשפט להתנות את מתן הצו הזמני בהפקדת ערבויות להבטחת הוצאותיו של כונס הנכסים שלא יפחתו מסך של 250,000 ש"ח.

ביום 02.08.11 התקיים דיון בפני כב' השופטת ח' ינון בו נכח המבקש 1 בעצמו המשיב 1 בעצמו וב"כ המשיב 3.

בדיון טען המשיב 1 כי הערבויות לא הופקדו כנדרש. המבקש 1 טען כי הכסף לצורך הערבויות נמצא אצלו ולגבי הערבים טען שהוא מטפל בזה ועוד טען כי הוא מבקש שלא יוציאו אותו מהחניון שכן כך הוא מפרנס את משפחתו עוד טען המבקש 1 כי לא חשב שיש צורך בעו"ד. ב"כ המשיב 3 טען שבהחלטת כב' השופטת טולקובסקי נכתב כי על המבקש להמציא את כתבי הטענות בבקשה לסעד זמני למשיבים וכי המשיב 3 לא קיבל כל מסמך מהמבקש ובנוסף טען כי כל יום שהנכס אינו פנוי לשימוש מסחרי הדבר פוגע במשיב 3 פגיעה כלכלית קשה.

כב' השופטת ינון החליטה, מאחר והערבויות לא הופקדו במועד ולא נמסרו כתבי הטענות, למחוק את ההליך ולחייב את המבקש 1 בהוצאות המשיב 1 וב"כ המשיב 3 בסך 5,000 ש"ח כל אחד.

ביום 04.09.11 הגיש המבקש בר"ע על החלטה זו שנידונה בתיק רע"א 2652-09-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בהתאם להמלצת בית המשפט המחוזי נתנו המשיבים 1 ו-3 הסכמתם לביטול החלטת בית המשפט השלום. בית המשפט המחוזי הורה ביום 31.10.11 על השבת הדיון בתובענה לבית המשפט השלום בתל אביב.

ביום 29.12.11 נערך הדיון במעמד הצדדים בפניי, בו נחקר המבקש 1 על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.

ב"כ המבקש המלומד טען כי המבקש הצהיר שהוא מחזיק בנכס מזה עשרים שנה ומנהל שם חניון וטענותיו אלה לא הופרכו. עוד טען ב"כ המבקש כי בשלב זה של דיון בצו זמני  הרי שהתצהירים והמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט יש בהם כדי לספק את הדרישה בדבר זכות לכאורה. עוד טען ב"כ המבקש שבאם יבוטל הצו ייגרמו למבקש נזקים בלתי הפיכים כך שבהשוואת הפגיעה האפשרית בין המבקש למשיבים הכף נוטה בבירור לטובת המבקש ועל כן יש ליתן צו מניעה זמני עד להכרעה בתובענה העיקרית.

המשיב 1 המלומד טען, כי לכל היותר המדובר בתחרות בין זכויות במקרקעיו כאשר למבקש זכות אובליגטורית ולמשיב עסקה שהסתיימה ברישום. עוד טען המשיב 1 כי יש התעלמות מוחלטת מצד המבקש לכך שלמעלה משליש החלקה רשום על שמו של מר מלול דוד. עוד טען המשיב 1 כי חוק הגנת הדייר לא יחול על חניון שכן המבקש לא החזיק בנכס בשנת 1968, ולכל היותר הנזק שנגרם למבקש הוא כספי. ב"כ המשיב 3 טען כי בעוד שהערבויות שהופקדו בתיק זה עומדות על כ-25,000 ש"ח הרי שהנזק שנגרם למשיב 3 עולה עשרות מונים על גובה הערבויות ועל כן במידה ובית המשפט יחליט להותיר את הצו על כנו יעשה זאת בכפוף להפקדת ערבויות ראויות שיבטיחו את נזקי המשיב 3.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית:

ארבעה הם המבחנים אשר לאורם תבחן בקשת המבקש, אשר קיומם המצטבר יזכה אותו בסעד הזמני המבוקש, בעוד שכישלונו בקיומו של אך אחד מהם - יביא לדחייתה של הבקשה:

1.      מבחן הצורך בהתערבות בית המשפט בטרם מתבררת התובענה בתיק העיקרי - לצורך שמירה על המצב הקיים.

2.      קיומה של עילת תביעה שסיכוייה טובים והמתבססת על ראיות מהימנות להוכחת זכות שלכאורה קנוייה לה.