החלטה בתיק ה"פ 2738-02-09 - פסקדין

1.         בפני בקשת המבקשים להורות על העברה לחשבון בא כוחם, של כספים בסך 194,716 ש"ח שהופקדו בקופת בית המשפט על ידי טוענת 4- מדינת ישראל- מס ערך מוסף (להלן גם: "המשיבה").

2.         המדובר בהליך- בקשה בדרך של טען ביניים, בו פתחו המבקשים ביחס לזכויות המשיבים-הטוענים, בכספים שיגיעו מהמבקשים לטוענים 1-2.

            במסגרת הסדר דיוני שאושר ע"י ביהמ"ש ביום 26.3.09, הפקידה המשיבה את הכספים בתיק (להלן: "ההסדר הדיוני").

3.         הליך טען ביניים זה נידון והוכרע על ידי כב' השופטת סמסון, אשר נתנה ביום 25.9.11 פסק דין על פיו נדחתה הבקשה ונקבע כי הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט יוחזרו למפקיד בחלוף 45 ימים ממועד המצאת פסק הדין לכל אחד מהצדדים.

4.         לטענת המבקשים, בהתאם להסדר הדיוני, יש להורות על העברת הכספים למבקשת 3, שכן בהסדר הדיוני הודתה המשיבה כי המבקשת 3 זכאית להחזר מס בסכום שהופקד. כן הסכימה המשיבה באותו הסדר דיוני להסרת התנגדות למתן פסק דין הצהרתי בהליך נוסף בו פתחו המבקשים (ה"פ 4396-06-089,להלן: "המרצת הפתיחה"), ובו עתרו להצהיר כי כל הציוד והמלאי המצויים בנכס והזכויות להחזיק בנכס בו פעלה טוענת 3, הועברו לבעלות המבקשים.

            יצוין, כי המרצת הפתיחה נדחתה ונקבע על ידי בית המשפט שם כי ההסכמים שנכרתו אינם כדין.

לטענת המבקשים, אין בהכרעת ביה"מ בהמרצת הפתיחה , כדי להצדיק חזרה של המשיבה מההסדר הדיוני, אשר במסגרתו לא שללה את תקפה של העסקה, אשרה אותה כנדרש ולאחר בחינה, העבירה את החזר הכספים לידי המבקשת 3.  המבקשים מפנים לסעיף 16 לפסק הדין בהליך טען הביניים דנן, על פיו, לטענתם, נקבע על ידי בית המשפט כי הפקדת הכספים בבית המשפט, כמוה כהעברה לידי המבקשת 3. לטענת המבקשים בפני, המשיבה עמדו כל הנתונים לשלול את תקפה של העסקה ולא להעביר את החזר המע"מ, ולמרות זאת הגיעה להסדר הדיוני. לפיכך, טענו המבקשים כי התנגדותה של המשיבה כיום להעברת הכספים למבקשים הינה תולדה של קביעת בית המשפט בהמרצת הפתיחה ואין לאפשר לה לסגת מהסכמתה.

5.         המשיבה התנגדה להעברת הכספים למבקשים וטענה כי יש להורות על השבתם אליה. המשיבה הפנתה להוראה המפורשת בפסק הדין, אשר קבע כי להשיבם למפקיד.

            לטענת המשיבה, ההסדר הדיוני הושג לאור הנחה כי המדובר בעסקה שבוצעה כדין, וכי לפיכך המבקשת 3 זכאית להחזר מס אשר, בניכוי חובות, עמד על סך 194,716 ש"ח. אולם, משניתן פסק הדין בהמרצת הפתיחה, אשר על פיו נקבע כי העסקה נעשתה לא כדין, הרי שהמבקשת 3 לא זכאית להחזר מס ובהתאם לפסק הדין דנן, יש להורות על השבת הכספים אליה. כן הפנתה המשיבה לכך שבמסגרת ההסדר הדיוני, ויתרו המבקשים על חלקם בכספים.

דיון :

6.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את פסק הדין שניתן בתיק ואת ההסדר הדיוני אליו הפנו הצדדים, שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה.

 פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת סמסון, אשר, בין לבין פרשה לגמלאות, ולפיכך הונחה הבקשה לפתחי.

 אינני יושבת כערכאת ערעור על פסק הדין שניתן בהליך דנן.

פסק הדין קבע מפורשות בסעיף 31: " הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט יוחזרו למפקיד".

 בהתאם להסדר הדיוני בסעיף 2(1) נקבע: " טוען מס' 4 (להלן: "מע"מ) יפקיד את הכספים בקופת בית המשפט...".

 מכאן, שהמפקיד הינו מע"מ- המשיבה ולא מבקשת 3. בהתאם לפסק הדין, יש להורות לפיכך על החזרת הכספים למשיבה-הטוענת 4.

7.         ככל שהמבקשים סברו כי בית המשפט טעה בקביעתו זו, וכי למרות שדחה את בקשת טען הביניים, היה עליו להורות כי הכספים צריכים להיות מועברים למבקשים, היה עליהם להגיש ערעור על פסק הדין.

8.         עוד אציין, כי ההליך במסגרתו ניתן פסק הדין הינו ההליך של טען ביניים, בו מבקש מגיש הבקשה כי בית המשפט יכריע בין טוענים שונים, אשר הוא עצמו אינו יודע להכריע בין טענותיהם. המבקשים אשר פתחו בהליך טען הביניים, עותרים עתה, כי הכספים שהופקדו על ידי אחד הטוענים יוחזרו אליהם. טענתם של המבקשים אינה מתיישבת כאמור, עם מהותו של טען הביניים כהליך בו המבקש אינו טוען לזכויות ופונה לבית המשפט כאמור, כי יורה לו כיצד לנהוג. ראה בעניין זה תקנה 226 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, על פיה נדרש מבקש בהליך של טען ביניים, להגיש תצהיר, כי אינו תובע שום טובת הנאה בנושא התביעות השנויות במחלוקת, מלבד כיסוי תשלומי החובה ששילם או הוצאות שהוציא.

9.         טענתם של המבקשים כי המשיבה הפקידה את הכספים מתוך הכרה בזכאות המבקשת 3 להחזר המס, אכן עולה מהאמור בסעיף 1 להסדר הדיוני.