החלטה בתיק ה"פ 24958-01-11 - פסקדין

זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 27.6.11.

1.           רקע:

(א)                המשיב 1 (להלן:- " המשיב") הגיש נגד המבקשים 1-2 (להלן:- " המבקשים")           תובענה בדרך של המרצת פתיחה ובה עתר לפסק דין הצהרתי שלפיו העברת            4 המניות הרגילות שבוצעה על ידי המבקש 2 (להלן:- " המבקש") בחברה,       המבקשת 3 (להלן:- " החברה") ועל פיה הועברו המניות הללו מהמשיב       למבקשים, בטלה ומבוטלת. כן עתר הוא לסעד הצהרתי שלפיו 4 המניות      הרשומות כיום על שם המבקשת 1 (להלן:- " המבקשת") ברשם החברות, שייכות           למשיב ויש לרושמן בהתאם. בנוסף עתר המשיב להצהרה שלפיה המבקש לא          מונה כדין לשמש כמנהל החברה ולכן מינויו בטל ומבוטל. המשיב אף עתר לצו          מניעה שיאסור על כל דיס פוזיציה במניות החברה, ויאסור על המבקש לבצע           כל פעולה בשם החברה.

(ב)                בתובענה מגולל המשיב השתלשלות אירועים שהביאה להגשתה. לדבריו,    המבקש, שהיה מעוניין לקבל ממנו סכום כסף גדול כהלוואה, העביר על שמו            מניות בחברה, על פי הסכם שנחתם ביניהם בחודש ינואר 2010 (להלן:-            " ההסכם"). המשיב מצידו העביר למבקש למעלה ממיליון שקל.

(ג)                  כעבור מספר חודשים, ולמרות שהמבקש לא החזיר למשיב את סכום ההלוואה,     רצה הוא לקבל על שמו חזרה את המניות, וללא הסכמת המשיב ומבלי שהביא   לידיעתו, העביר  את מניות המשיב על שם אמו, המבקשת, ובו ביום, מינה את         עצמו, באמצעות אימו, כמנהל בחברה. המבקש פיטר את המשיב ומנהל נוסף             בשם טוביה דימנשטיין, המשיב 2 (להלן:- " דימנשטיין") מתפקידם כמנהלים   בחברה.

(ד)                דימנשטיין הגיש מצידו תובענה נגד המבקשים בתיק 9695-04-11 (להלן:-   " התובענה השנייה") והדיון בשתי התובענות אוחד. שני התיקים נקבעו       בהסכמה לחקירות על התצהירים ליום 27.6.11.

(ה)                ביום שנקבע לדיון, לא התייצבו המבקשים. לדיון הגיע עו"ד גרשטיין, המצהיר       מטעם המבקש, אשר אמר בשם המבקש כי הוא נמצא בטיסה מקייב לישראל.          לדבריו, הטיסה אמורה לנחות בשעה 12:30. כן נאמר על ידי עו"ד גרשטיין כי            המבקש עותר לארכה של 30 יום כדי לשכור שירותי עו"ד.

(ו)                  ב"כ המשיב התנגד לדחיית הדיון ועתר לקבלת פסק דין. ב"כ דימנשטיין סבר אף   הוא כי במערכת היחסים עם המבקש ניתן ליתן פסק דין אך מאחר שבין          דימנשטיין למשיב התקיימו חילוקי דעות ותובענותיהם בעצם הכחישו זו את    זו, ניתן פסק הדין נגד המבקש באופן המפורט להלן.

(ז)                 סוכם, לבקשת ב"כ המשיב, כי יינתן פסק דין כמבוקש בתובענה 24958-01-11        באופן שיבוטלו הפעולות שנעשו על ידי המבקשים בחודש אוקטובר 2010 מבלי       שיהיה בכך כדי לגרוע מטענות דימנשטיין כלפי המשיב. כן הוסכם שפסק דין זה     יהיה מותנה בתוצאות התובענה השנייה. הוריתי על קיום דיון בתובענה השנייה      בהיעדרו של המבקש. כך אכן נעשה, תוך שציינתי בפסק הדין כי הדיון נקבע    בהסכמת בא כוחם דאז של המבקשים, ומשהודיע אותו בא כוח כי אינו מייצג         עוד את המבקשים ציין כי "בקשה זו אינה מונעת את קיומו של ההליך אשר             קבוע ליום 27.6.11 אליו יתייצב חלה בעצמו עם בא כוחו החדש". כן ציינתי כי       יום לפני הדיון הוגשה בקשה דחופה ובהולה לדחיית הדיון בשל התפטרות בא כוחו הקודם של מר חלה, ובשל שהיית מר חלה בחו"ל.

(ח)                בתום החקירות, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב במערכת היחסים שבין המשיב לבין דימנשטיין.

(ט)                ביום 4.12.11 הודיע ב"כ דימנשטיין כי דימנשטיין והמשיב הגיעו להסכמה באופן   שההתניה הנ"ל מתבטלת, והתייתר הצורך במתן פסק-דין.

(י)                  המבקשים הגישו את הבקשה דנן לביטול פסק הדין שניתן נגדם. הבקשה, המחזיקה 22 עמודים, נתמכת בתצהיר המבקש, המחזיק 2 עמודים בלבד. לאחר            שהוגשו תשובות דימנשטיין והמשיב, הוגשו על ידי ב"כ המבקשים שתי תשובות             נוספות. האחת מחזיקה 9 עמודים ונתמכת בתצהיר המבקש. השנייה מחזיקה         17 עמודים ללא תצהיר. ואם לא די בכך, לאחר הדיון הוגשה על ידי ב"כ        המבקשים "בקשה להוספת אסמכתא לבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד   צד אחד". הבקשה לא נתמכה בתצהיר ואין בינה לבין הוספת אסמכתה, דבר.             מדובר בניסיון פסול להגיש ראיות נוספות שלא הוגשו בד בבד עם הגשת הבקשה    לביטול פסק דין או התשובות לה, ואם לא די בכך, כלל ב"כ המבקשים בבקשתו            את הראיות שביקש לצרף במסווה של אסמכתה (עדות של דימנשטיין בהליך          אחר בערכאה אחרת). התנהלות זו ראויה לגינוי, ואני דוחה את הבקשה ללא          צורך אף בקבלת תגובות הצדדים האחרים.

2.            טענות הצדדים, דיון והכרעה:

(א)                      המבקשים מתייחסים בבקשתם הן לסיבת היעדרותו של המבקש מהדיון, הן          לסיכויי ההגנה של המבקשים, אך עוד טרם התייחסותם לכך, מקדישים באי    כוחם את "פתח הדבר ועיקרו" להיבט הפרוצדוראלי של מתן פסק הדין. מאחר שאיני רואה עין בעין עם ב"כ המבקשים בעניין זה, אתייחס לטענה זו לכתחילה.

(ב)                      במועד שהיה קבוע לדיון ההוכחות בשני התיקים, התייצבו ב"כ המשיב     ודימנשטיין. ב"כ המבקשים לא התייצב, וכן לא התייצבו המבקשים עצמם.            בנסיבות אלו, ביקשו ב"כ המשיב ודימנשטיין פסקי דין בשתי התובענות, אלא שמאחר שמתן פסק דין בשתי התובענות כמבוקש היה גורם למתן פסקי דין   סותרים, שכן טענותיהם של המשיב ודימנשטיין סתרו זה את זה, הושגה הסכמה            בין הצדדים הנ"ל, דהיינו, דימנשטיין והמשיב. הוסכם שינתן פסק דין בתובענה             דנן, ופסק הדין יהיה מותנה בתוצאות התובענה השנייה. המשמעות היא שלא         הייתה מחלוקת בין דימנשטיין לבין המשיב, שיש מקום למתן פסק דין נגד המבקשים, וההסכמה התייחסה אך ורק למחלוקת בין המשיב לדימנשטיין,         מחלוקת שכאמור, יושבה מאוחר יותר. ב"כ המבקשים טוען בבקשת הביטול כי      פסק הדין ניתן לכאורה בהסכמה, ומאחר שלא ניתנה הסכמת המבקשים, לא   ניתן היה לתיתו. טענה זו נדחית מניה וביה. ב"כ המבקשים מבין הבן היטב כי        ההסכמה התייחסה אך ורק למערכת היחסים בין המשיב לבין דימנשטיין. הדבר    עולה מפורשות מפרוטוקול הדיון ומפסק הדין עצמו. פסק הדין נגד המבקשים       ניתן על בסיס התובענות והתצהירים התומכים בהן, ולא על בסיס הסכמה של     המבקשים, שהרי הסכמה כזו לא ניתנה מעולם.

(ג)                        הלכה פסוקה היא, כי שני המבחנים העיקריים הצריכים להתקיים במקרה בו        ניתן פסק דין בהעדר צד ואותו הצד מבקש לבטל את פסק הדין בהתאם לתקנה         201 הם סיכויי ההצלחה של תביעת או הגנת המבקש, לפי העניין, אם יבוטל פסק      הדין והסיבה בגינה לא הופיע המבקש לדיון מלכתחילה. באשר למבחן השני יש      לבחון האם המבקש לא הגיע לדיון מחמת זלזול בבית המשפט או מחמת צירוף   נסיבות אומלל, אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד        המבקש או בא כוחו [ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (לא      פורסם, 2.2.09)].  

(ד)                      סיבת ההיעדרות -         

            אקדים ואציין כי בכל הבקשה , התצהיר והתגובה, אין כל התייחסות לסיבת          היעדרותה של המבקשת  מהדיון. המבקש מפרט ומסביר ושוב מפרט ומסביר          מדוע הוא עצמו לא התייצב לדיון וכאילו המבקשת כלל אינה קיימת. ממבט רחב         על ההליך, ברור מדוע זה המצב, אך אין בכך כדי לרפא את הפגם הפרוצדוראלי     בעניין.

            באשר להיעדרות המבקש - לעניין זה הועלו ע"י המבקש בפני בית המשפט מספר     גרסאות: הגרסה הראשונה עלתה מפי עו"ד גרשטיין, בשם המבקש, בדיון עצמו.         נאמר מפי המבקש כי היה אמור לצאת ארצה בטיסה מקייב כדי להגיע בזמן לדיון,    אלא שהטיסה התאחרה ולכן לא הצליח להגיע לדיון. גרסה זו אינה            מקובלת עלי             מאחר שאינה מתיישבת עם יתר הטענות והראיות שהובאו בעניין זה. כך למשל,      המבקש צירף לתצהירו את לוח הטיסות של החברה האוקראינית ממנו עולה כי כל     יום בשעה 0955 יוצאת טיסה שנוחתת בארץ בשעה 1255. כאשר התייצב עו"ד        גרשטיין בבית המשפט, הצהיר הוא מפי המבקש, כי עקב האיחור צפוי המבקש       להגיע לארץ רק בשעה 1230. הדיון נמשך עד לאחר השעה 1400 באותו יום. המבקש      לא התייצב ולא ניתן גם כל עדכון על ידי עו"ד גרשטיין באשר לאיחור נוסף של הטיסה או של המבקש. המבקש לא הציג את כרטיס הטיסה, לא המציא אישור       לכך שהטיסה התעכבה באופן משמעותי ולעומת זאת כן הציג צילום דרכון ממנו            עולה כי שב לארץ רק ב-10.7.11. ברור אם כך שאין ממש בגרסת המבקש בעניין זה,        אך כדי לחזק את חוסר האמינות של גרסת המבקש אציין כי  לאי התייצבותו קדמו            מספר אירועים שלא נזכרו בבקשה ובתצהיר התומך בה, אך נזכרו בתגובת ב"כ      דימנשטיין (סעיפים 16-21) ומביאים כולם למסקנה כי המבקש לא היה מעוניין           בקיום הדיון במועד  ונקט כל דרך אפשרית כדי להביא לדחייתו. ביום 22.6.11           נאמר לב"כ דימנשטיין, על ידי עו"ד תורג'מן, עורך דינו הקודם של המבקש, כי             המבקש נמצא בארץ ויגיע לדיון. למחרת, הודיע עו"ד תורג'מן כי המבקש שוהה      בחו"ל והתכוון להגיע לדיון אך " בשל אירוע אישי לא יוכל להתייצב כאמור".לשם      כך ביקש הסכמת ב"כ המשיבים לדחיית הדיון, אך בטרם הספיקו אלה לגבש         דעתם, הגיעה בקשה לשחרור מייצוג תוך שצוין בה כי אין בה כדי למנוע קיומו של דיון ההוכחות במועד. המבקש עצמו טלפן לב"כ המשיבים ומב"כ דימנשטיין קיבל         תשובה נחרצת של התנגדות לדחיית הדיון. על פי הנטען בתשובת דימנשטיין, הובהר על ידי המבקש כי אין מניעה שיגיע לדיון (סעיף 20). המבקש הגיש בקשת   דחייה ובה ציין את הסכמתם של ב"כ המשיבים, הסכמה שכאמור לא ניתנה          מעולם, וכן טען, בניגוד לאמור בהודעת עו"ד תורג'מן כי התפטרותו מונעת למעשה            קיום דיון במועד בשל הנזקים שעלולים להיגרם לו. עו"ד תורג'מן הגיש הודעה          מבהירה בעקבות בקשה זו של המבקש, הסותרת את האמור בבקשת המבקש             עצמו, ועולה ממנה ומצרופותיה כי ספק אם המבקש שהה בחו"ל באותו מועד,        ויתכן שטען זאת אך ורק כדי להביא לדחיית הדיון.