החלטה בתיק ה"פ 22566-10-12

1.         לפני בקשה לחייב את המשיבים להפקיד ערובה על סך 300,000 ש"ח להוצאות המבקשים, הבטחת נזקיהם ולשם מילוי פסק הבוררות, בהתאם לסעיף 29 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן:"חוק הבוררות"). בנוסף, מצוין כי,  "לשם הזהירות בלבד",מבוקש לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה על יסוד סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן:"חוק החברות").             

2.         עניינה של המרצת הפתיחה שלפני בהחלטת כב' הבורר עו"ד נתן לרר מיום 6.8.12 (להלן:"הבורר") בנוגע לזהות המתדיינים בהליך הבוררות שמתנהל בפניו וסמכותו לצרף צדדים נוספים מעבר לצדדים המופיעים בהסכם מיום 6.8.07 בין המבקשים למשיב 1, אשר מכוחו מונה הבורר.  

3.         מהחלטת כב' הבורר מיום 6.8.12 עולה כי הבורר נתמנה עפ"י הוראת יו"ר מחוז ת"א של לשכת עו"ד הנסמכת על סעיף בוררות בהסכם מיום 6.8.07,      לכהן כבורר בסכסוך ובתביעת המבקשים ובהסכמת ב"כ הצדדים צורפה תביעת המבקשים אל הבירור המתקיים בין התובעים נוקד ליאת ומלאכי ( להלן:"משפחת נוקד") למשיבים. 

4.         המבקשים טוענים כי הפקדת הערובה נדרשת "נוכח "הודאת בעל דין" של משיבים 1-3 וראיות נוספות בדבר היקלעותם ל"קשיים כספיים" עד כי נבצר מהם לשלם את שכר כב' הבורר ועלות התימלול".

            לטענת המבקשים, הפקדת הערובה נחוצה נוכח העובדה כי בהודעה מטעם המשיבים מיום 18.4.12, שנתמכה בתצהיר מטעם משיב 3,  הודיעו המשיבים לכב' הבורר, לאחר תחילת הליכי הבוררות בעניינה של משפחת נוקד, כי אין באפשרותם לשלם את שכר הבורר ואת עלות התמלול ואף בפועל מחודש מרץ 2012 לא שילמו בגין הוצאות הבוררות. המשיבים אף ביקשו במסגרת ההודעה להפסיק את הליכי הבוררות.  ביום 7.8.12 הורה כב' הבורר למשיבים להפקיד סך של 88,000 ש"ח (43,500 ש"ח להבטחת הוצאות הבוררות

ו - 45,000 ש"ח להבטחת הוצאות משפחת נוקד). המשיבים לא הפקידו את הערובה ולא הגישו בקשה לביטול הערובה. עוד נטען כי למשיבות 1 ו -2 אין כתובת עסקית.     

            עוד אציין כי המבקשים טוענים בפירוט רב, מעבר לנדרש לצרכי הבקשה דנן, טענות שונות הנוגעות להחלטת כב' הבורר מיום 6.8.12 אשר מקומן במסגרת תשובה להמרצת הפתיחה. 

5.         תמצית טענות המשיבים:

א.         הבקשה משתרעת על פני 25 עמודים וכוללת מלל ועובדות רבות שרובם ככולם בלתי רלוונטיים לבקשה זו.

ב.         התובענה הוגשה ע"י המשיבים מחמת שהבורר נטל  לעצמו סמכות שאינה נתונה לו והורה על צירופם להליך הבוררות האמור להתנהל בפניו של המשיבים 2 ו- 3 שאינם חתומים על הסכם הבוררות ואינם מוכנים להשתתף בהליך הבוררות. 

התובענה הוגשה בהתאם לפסיקה הקובעת כי אין לבורר סמכות להחליט בשאלת היקף סמכותו להכריע במחלוקת אלא אם הצדדים הסמיכוהו לכך במפורש ובלא קיום הסמכה מפורשת כאמור, יש להעביר את ההכרעה בשאלה זו לביהמ"ש.

ג.          בענייננו הבוררות בין המבקשים לבין המשיבים טרם החלה. קל וחומר שלא ניתן פסק בוררות ולא הוגשה בקשה לאישור או לביטול פסק הבוררות.

בהעדרו של פסק בוררות ובקשה לאישורו או לביטולו, לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 29 לחוק הבוררות, הבקשה נעדרת עילה ודינה להידחות.

ד.         בקשת המבקשים לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה על יסוד סעיף 353א לחוק החברות אינה מנומקת כלל ואף היא אינה יכולה לשמש מקור חוקי לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה כמבוקש ע"י המבקשים.

המבקשים הם התובעים בהליך הבוררות ואילו המשיבים, בכפוף לתוצאות ההליך התלוי ועומד בבימ"ש זה, הם הנתבעים שם. בנסיבות אלה, ברור כי לא ניתן לחייב את המשיבים, הנתבעים, בהפקדת ערובה כלשהי.

זאת ועוד; סעיף 353א לחוק החברות אינו מסמיך את ביהמ"ש להיענות למבוקש ע"י המבקשים ולהורות על הפקדת ערובה להבטחת נזקים ולמילוי פסק בורר ולא ניתן לחייב את משיב 3, שהינו אדם פרטי בהפקדת ערובה כמבוקש.

6.         בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים כדלקמן:

א.         המשיבים לא צירפו תצהיר ולא הביאו ולו ראשית ראיה, לסתור את החזקה נגד חברות שהגישו תובענה ולא הוכיחו כי אם יושתו עליהם הוצאות משפט יהיה ביכולתם לשלמם. כל שכן לא יהיה ביכולתם להבטיח את הנזק שנגרם למבקשים בעטיה של הגשת התובענה ועיכוב ההליכים בבוררות עקב הגשתה.