אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ד' ברק-ארז

החלטה בתיק ד' ברק-ארז

תאריך פרסום : 28/07/2013 | גרסת הדפסה
בר"ם
בית המשפט העליון
3965-13
28/07/2013
בפני השופט:
ד' ברק-ארז

- נגד -
התובע:
1. דוד שאשא
2. טוני שאשאש
3. טניה לאורי
4. אנטוני זרזיצקי
5. משה שוב

עו"ד אביעד שוב
עו"ד טל גליקסמן
הנתבע:
1. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב
2. חברת אטבליסמנט נהל

עו"ד עמי פזטל
עו"ד יגאל יוסף
עו"ד איל ד. מאמו
החלטה

1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.4.2013 (עמ"נ 48702-05-12, השופטת מ' סוקולוב) שדחה את ערעור המבקשים על החלטת ועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטלי השבחה מיום 22.4.2012 (ת"א 95003/10) (להלן: ועדת הערר).

2.        המבקשים, וכן שלושה אחרים (להלן יחד: התובעים), הגישו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב-יפו (להלן: הוועדה המקומית) תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). לטענתם, חלקת מקרקעין 180 בגוש 692, הנמצאת ברחוב חבקוק בתל אביב, שהם בעלי זכויות בה (להלן: המקרקעין), נפגעה עקב אישורה של תוכנית תא/2187-ב (להלן: התוכנית) המאפשרת הקמת מלון חדש בסמוך על חוף ימה של העיר תל אביב. את התוכנית יזמה המשיבה 2, חברת אטבליסמנט נהל (להלן: אטבליסמנט) והיא פורסמה למתן תוקף ביום 9.8.2006 (להלן: המועד הקבוע). לטענת המבקשים, הנזק שנגרם להם נאמד בסך של למעלה משישה מיליון שקל. ביום 28.10.2009 דחתה הוועדה המקומית את תביעתם של התובעים, לאחר שקבעה כי הם לא הוכיחו שהינם בעלי זכויות בנכסים שנפגעו לכאורה מאישור התוכנית, וכי בנוסף לכך לא הוכח כי ערכם של נכסים אלה ירד עקב אישור התוכנית. על החלטה זו הוגש ערר לוועדת הערר.

3.        ועדת הערר קבעה כי התובעים היו צריכים להגיש באופן מסודר מסמכים המוכיחים את זכותם במקרקעין שנפגעו לכאורה מהתוכנית. יחד עם זאת, במהלך הדיון שהתקיים בפניה התירה ועדת הערר לתובעים להגיש נסח רישום מיום 30.10.2008 (להלן: הנסח) לשם הוכחת זכויותיהם במקרקעין, וזאת לפנים משורת הדין וחרף התנגדות המשיבים לכך. ועדת הערר ציינה כי "במאמץ כלשהו" ניתן היה לדלות חלק מהנתונים הנוגעים לזכויות התובעים במקרקעין מתוך הנסח שהוגש, למרות שלא היה זה מתפקידה, כך נקבע, "לדוג את זכויותיהם מתוך המסמכים החלקיים שהוגשו". ועדת הערר ציינה גם כי טענות אטבליסמנט לפיהן לא היו לתובעים זכויות במקרקעין במועד הקובע היו ידועות להם מזה כשנתיים, כך שהיה להם די והותר זמן להמציא את האסמכתאות הנדרשות להוכחת זכויותיהם במקרקעין, ולמרות זאת לא עשו כן.

4.        לאחר שבחנה וועדת הערר את הנסח שהוגש, היא קבעה כי לא הוכח שלמבקש 1 (להלן: דוד) ולמבקשת 3 (להלן: טניה) היו זכויות במקרקעין במועד הקובע, בשים לב לכך שבנסח מצוין שזכויות החכירה שלהם במקרקעין מסתיימות בשנת 2066, ונראה כי תקופות החכירה שהזכויות מתייחסות אליהן החלו לאחר המועד הקובע. ועדת הערר הוסיפה וקבעה כי לא הוכח שלמבקשת 6 (להלן: טוני) היו זכויות במקרקעין במועד הקובע, שכן בנסח מצוין שהיא בעלת זכויות חכירה למשך 49 שנים, ותקופה זו מסתיימת בשנת 2056, כך שגם כאן ניתן להסיק שהחכירה החלה לאחר המועד הקובע. בהתייחס למבקש 4 (להלן: אנטוני) שערר על החלטת הוועדה המקומית יחד עם פול זריצקי (להלן: פול), ציינה ועדת הערר כי זכויות החכירה שלו מסתיימות גם הן בשנת 2066, אך "מחמת הספק בלבד" ולפנים משורת הדין קבעה ועדת הערר כי נראה שהחכירה החלה בשנת 1997, קרי לפני המועד הקובע. ועדת הערר קבעה, אם כן, כי עררם של דוד, טניה וטוני יימחקו, וכן יימחק ערעורו של פול, אך הדיון בעררו של אנטוני יימשך בהתאם לחלקו היחסי בחלקת משנה 13 של המקרקעין הרשומה על שמו ועל שם פול, קרי בהתייחס למחצית מזכויות אלה. בהתייחס למבקש 3 (להלן: שוב), אשר טען כי הוא בעל זכויות במקרקעין מכוח המחאת זכויות מחברת עטרת חבקוק בע"מ (להלן: החברה), שלפי הנטען היא בעלת זכויות בחלקות משנה 20-17 של המקרקעין, קבעה ועדת הערר כי מהנסח שהוגש עולה כי לחברה זכויות רק בחלקת משנה 17. לפיכך, הורתה הוועדה על מחיקתן של חלקות משנה 20-18 מהערר. כן קבעה ועדת הערר כי שוב לא המציא כתב המחאת זכויות כלשהו. בהתאם לכך, היא קבעה כי ככל שתומצא לה המחאת זכות תקפה בתוך 14 יום, היא תשמש בסיס לתביעתו של שוב ביחס לחלקת משנה 17 בלבד.

5.        ועדת הערר קבעה כי בחוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם התובעים נפלו פגמים רבים ומהותיים, אך החליטה לתת להם ליהנות מהספק, ולא דחתה את עררם בשל כך. לפיכך, הורתה הוועדה על מינוי שמאי מייעץ שייבחן את טענות התובעים שעררם לא נמחק. על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים. בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה גם בקשה להוספת ראיות, שהתייחסה להגשת ראיות אשר לשיטת המבקשים יוכיחו את זכויותיהם במקרקעין (להלן: הבקשה להוספת ראיות).

6.        ביום 18.10.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להוספת ראיות, לאחר שקבע כי ועדת הערר לא סירבה לקבל ראיה כלשהי מטעם המבקשים, ולמעשה ההפך הוא הנכון: ועדת הערר קיבלה - לפנים משורת הדין - את הנסח, ואילו המבקשים נמנעו ביודעין מלהגיש מסמכים נוספים לשם תמיכה בטענתם לפיה הם היו בעלי זכויות במקרקעין במועד הקובע. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי המבקשים לא הסבירו מדוע לא הגישו לוועדת הערר את הראיות שהוספתן התבקשה, ואף לא ציינו את מהותן המדויקת של ראיות אלה. בית המשפט המחוזי ציין גם כי בהחלטתה של ועדת הערר נקבע כי שוב יוכל להגיש בתוך 14 יום כתב המחאת זכויות ערוך כדין לשם הוכחת זכויותיו הנטענות במקרקעין, אך הוא נמנע מלעשות כן. יצוין כי ביום 15.11.2012 דחה בית משפט זה על הסף את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה להוספת ראיות (בר"ם 7973/12, השופט ע' פוגלמן), לאחר שקבע כי מדובר ב"החלטה אחרת" אשר אינה נמנית עם  סוגי החלטות הביניים שעליהן ניתן לבקש לערער לפי סעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. בהחלטת הדחייה צוין כי המבקשים יוכלו להשיג על ההחלטה שלא להיענות לבקשה להוספת ראיות במסגרת בקשת רשות הערעור שתוגש על פסק דינו הסופי של בית המשפט המחוזי, אם אכן תוגש.  

7.        ביום 28.4.2013 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשים לא טרחו להמציא נסחי רישום מקרקעין עדכניים, כפי שנדרש על מנת להוכיח את זכויותיהם הנטענות במקרקעין. בית המשפט המחוזי קבע גם כי המסמכים שאליהם הפנו המבקשים אינם מלמדים על כך שהיו להם זכויות במקרקעין במועד הקובע. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין בעובדה ששוב ייצג כעורך-דין מי מבעלי הזכויות במקרקעין בהגשת התנגדות לתוכנית בשלב מוקדם יותר כדי ללמד על היותו בעל זכויות במקרקעין האמורים בעצמו. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בכל מקום בו היה לוועדת הערר ספק בנוגע לזכויותיהם של התובעים היא בחרה לתת להם ליהנות מן הספק. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי, מכל מקום, הוא נדרש לבחון את סבירות החלטתה של ועדת הערר ולא לשים את עצמו במקומה, ובנסיבות העניין לא ניתן לומר שוועדת הערר פעלה בחוסר סבירות או שנפל פגם משפטי מהותי בהחלטתה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי תביעתם של המבקשים נדחתה בדין ובצדק בשל אי עמידתם בנטל הראייה שהיה מוטל עליהם.

8.        כעת טוענים המבקשים כי הערכאות הקודמות שדנו בעניינם גרמו להם לעוול הגורם לפגיעה קשה בתחושת הצדק, בהתחשב בכך שתביעתם - המתייחסת לנזקים בסך של למעלה משישה מיליון שקלים - מעולם לא נבחנה לגופה. לשיטתם, עוול זה  מצדיק מתן רשות ערעור בעניינם. לגופם של דברים, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שלא עמדו בנטל ההוכחה בנוגע לזכויותיהם במקרקעין. לשיטתם, מסמכים שהיו בידי הוועדה המקומית, ובחלקם אף הונפקו על ידה, מוכיחים כי זו ידעה היטב כי למבקשים היו זכויות במקרקעין במועד הקובע, ויש בכך כדי ללמד שהיא מתנהלת בחוסר תום לב. המבקשים טוענים בהקשר זה כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את בקשתם להוספת ראיות ובכך מנע מהם להוכיח את זכויותיהם תוך פגיעה - למעשה - בזכות הגישה שלהם לערכאות. המבקשים גורסים כי העובדה שהוועדה המקומית היא זו שהנפיקה את מרבית המסמכים שהגשתם התבקשה במסגרת הבקשה להוספת ראיות תומכת במסקנה לפיה יש לאפשר את הגשתן. כן תומכת בכך, לשיטתם, הגישה המקלה הנוהגת ביחס להוספת ראיות בבתי המשפט לעניינים מנהליים.

9.        מנגד, טוענת אטבליסמנט כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית וכן אינה מצביעה על פגיעה חמורה בתחושת הצדק, ועל כן אין מקום להעניק למבקשים רשות ערעור. לגופו של עניין, טוענת אטבליסמנט כי למרות שהתנאים הקבועים בחוק לצורך קבלת פיצוי בגין אישורה של תוכנית פוגעת הם פשוטים למדי, בחרו המבקשים להגיש את תביעת הפיצויים שלהם לוועדה המקומית מבלי לצרף אליה כל מסמך התומך בטענתם לפיה היו בעלי זכויות במקרקעין במועד הקובע. זאת ועוד, הם אף לא עשו כן כאשר עררו לוועדת הערר. אטבליסמנט מוסיפה וטוענת כי חרף העובדה  שבדיון אשר התקיים לפני ועדת הערר התגלעה במלוא עוזה המחלוקת בנוגע לזכויותיהם של המבקשים במקרקעין, הם לא ביקשו להגיש כל ראייה נוספת בעניין או להגיש השלמת טיעון במסגרת ההליך. לפיכך, לשיטת אטבליסמנט, למבקשים ניתנו הזדמנויות רבות להוכיח את טענותיהם, ועל כן, טענתם לפיה נפגעה זכות הגישה שלהם לערכאות היא מקוממת. אטבליסמנט מדגישה בהקשר זה כי הנטל להוכיח קיומן של הזכויות במועד הקובע מוטל על המבקשים, והם אינם יכולים לחמוק מכך על ידי הטלת דופי בוועדה המקומית. לסיכום, גורסת אטבליסמנט כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי המבקשים לא הוכיחו את זכויותיהם במקרקעין במועד הקובע, ומציינת כי אף השמאי מטעמם של המבקשים לא קבע בחוות דעתו כי למבקשים היו זכויות במקרקעין באותו מועד. כן טוענת אטבליסמנט כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה את הבקשה להוספת ראיות.

10.      הוועדה המקומית הביעה תמיכה בכל נימוקי תשובתה של אטבליסמנט, תוך שהיא דוחה מכל וכל את טענות המבקשים לפיהם היא מסתירה מסמכים מבית המשפט או מהמבקשים עצמם.

11.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה (ובכלל זאת בנסח), בתשובות לבקשה ובתגובת המבקשים לתשובות, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, כאשר בית משפט זה בוחן בקשת רשות ערעור בהליך שהחל בדיון בפני טריבונל מינהלי, הוא יתחשב, בין היתר, בטיבו של הטריבונל, במידת מומחיותו בנושא שעליו נסבה ההחלטה ובמספר ה"גלגולים" שעבר אותו הליך.  ככל שטריבונל זה דומה יותר לערכאה שיפוטית ונהנה ממומחיות בתחום עיסוקו וככל שההליך עבר גלגולים רבים יותר, כן תקטן הנכונות ליתן רשות ערעור (ראו: בר"ם 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "שורקות" נ' גרמנוב, בפסקה 13 (23.9.2012) (להלן: עניין גרמנוב)). בחינת שיקולים אלה בכל הנוגע לבקשות רשות ערעור הנסבות על החלטות בתביעה שהוגשה לפי סעיף 197 לחוק מלמדת כי הם מכוונים לעבר אי-הענקת רשות ערעור במקרה הרגיל. הוועדה המקומית ולא כל שכן ועדת הערר פועלות בהקשר זה במתכונת דומה לזו של ערכאה שיפוטית, הן נהנות ממומחיות בתחום עיסוקן, ובפועל בקשת רשות הערעור מכוונת לדיון ב"גלגול רביעי" של אותה פרשה (לאחר שזו כבר נידונה בוועדה המקומית, בוועדת הערר ובבית המשפט המחוזי). לפיכך, יש להחיל על בקשות רשות ערעור כאלה אמת מידה מחמירה, בדומה לזו שנקבעה בהלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)), כך שרשות ערעור תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (השוו: עניין גרמנוב, בפסקה 14).

12.      בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה כללית הנדרשת להכרעה, והמבקשים אף לא טענו לכך. בנוסף, טענת המבקשים לפיה נגרם להם עיוות דין אינה מבוססת, בלשון המעטה. תקנה 3 לתקנות התכנון והבניה (הגשת תביעה לפיצויים והדיון בה), התשל"א-1971 (להלן: התקנות), הממלאת בתוכן קונקרטי את העיקרון שנקבע בסעיף 197(א) לחוק, קובעת כי מי שמבקש לתבוע פיצויים מכוח סעיף זה  נדרש לצרף לתביעה, שתהיה ערוכה לפי הטופס שבתוספת לתקנות, חוות דעת שמאית וכן ראיות לאימות העובדות המפורטות בתוספת, ובכללן ראיות שעניינן זכויות התובע במועד הקובע במקרקעין שנפגעו מאישור התוכנית. אין ספק כי המבקשים, שהיו מיוצגים לאורך כל הדרך בידי עורכי דין, לא צירפו ראיות כנדרש כאשר הגישו את תביעתם לוועדה המקומית. למרות זאת, במהלך הדיון בערר אפשרה להם ועדת הערר להציג בפירוט טיעונים לעניין זכויותיהם במקרקעין במועד הקובע, ואף אפשרה את הגשת הנסח, למרות שהמשיבים התנגדו לכך. המבקשים לא ביקשו להגיש ראיות נוספות או להגיש השלמות טיעון בעניין זה. בנסיבות אלה, איני סבורה שקופחה זכות הגישה של המבקשים לערכאות או שנגרם להם עוול כלשהו, קל וחומר לא עוול המצדיק את התערבותו של בית משפט זה במה שהיה עשוי להיות בפועל "גלגול רביעי" של אותו עניין.

13.      ככל שהיו בידי המבקשים ראיות להוכחת זכויותיהם במקרקעין הרי שהם בחרו מטעמיהם שלא להציג אותן במסגרת הדיונית המתאימה לכך, ובנסיבות אלה אין להם להלין אלא על עצמם. בהקשר זה יצוין כי ועדת הערר קבעה, כאמור, ששוב יוכל להציג להציג לה כתב המחאת זכויות ערוך כדין בתוך 14 יום ממתן החלטתה, אך הוא נמנע מלעשות אף את זאת. למעלה מן הצורך, אציין כי גם במסגרת הבקשה דנא לא ניתן טעם לכך.

14.      סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ישאו המבקשים בהוצאות אטבליסמנט בסך של 15,000 שקל.

           ניתנה היום, ‏כ"א באב התשע"ג (‏28.7.2013).

ש ו פ ט ת


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ענ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ