החלטה בתיק דנ"פ 2334/05 - פסקדין

           בפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (הנשיא א' ברק והשופטים א' גרוניס וא' רובינשטיין) בע"פ 9970/03 דרעי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), שניתן ביום 16.2.05.

1.        נגד המבקש הוגש כתב אישום בו נטען כי המבקש רצח את אשתו בכוונת תחילה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 31.5.02 פרץ וויכוח בין המבקש לאשתו שנבע לכאורה מהעובדה שהמבקש התעורר משנתו בשל רעש שעשתה המנוחה. בסמוך לכך נטל המבקש שני סכינים ממטבח הדירה, התנפל על המנוחה, דקרה כ-30 פעמים בחלקי גופה השונים וגרם למותה. יצוין, כי על פי כתב האישום, בתקופה שקדמה לארוע הרצח, היו בני הזוג מסוכסכים ואף החלו בהליכי פרידה.

           המבקש הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה. טענת ההגנה המרכזית שהעלתה באת-כוח המבקש היתה כי מעשי המנוחה עובר לרציחתה מהווים "התגרות בתכוף למעשה" ועל כן נשלל יסוד העדר הקינטור הנדרש לשם הרשעה בעבירת הרצח. טענה נוספת שהעלתה באת-כוח המבקש היתה כי בית המשפט נחשף לראיה פסולה אשר יש בה כדי להשליך על הכרעת דינו של המבקש. הראיה הפסולה היתה הקלטת שיחתו של המבקש עם מדובב שהוכנס לתאו. המדובב לא הובא למתן עדות בבית המשפט ועל כן נטען על ידי באת-כוח המבקש כי מדובר בראיה פסולה.

           בית המשפט המחוזי דחה את טענות ההגנה של המבקש והרשיעו ברצח. בית המשפט המחוזי בחן את הראיות שהובאו בפניו וקבע כי בנסיבות הענין לא היה בהתנהלות המנוחה משום קינטור מהבחינה האובייקטיבית ואף לא מהבחינה הסובייקטיבית. באשר לשיחה המוקלטת עם המדובב החליט בית המשפט שלא לבסס את הכרעתו על ראיה זו. לנוכח הרשעתו של המבקש בעבירת הרצח נגזר עליו עונש החובה הקבוע בחוק, מאסר עולם.

2.        נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי ערער המבקש לבית המשפט העליון. בערעור חזרה באת-כוח המבקש על הטענות המרכזיות שהעלתה בבית המשפט המחוזי וכן טענה טענות נוספות. ערעורו של המבקש לבית משפט זה נדחה. בפסק דינו לא ראה בית המשפט להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומו של יסוד העדר הקינטור וקבע כי מסקנה זו היתה מבוססת היטב בראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי. באשר לטענה בדבר הראיה הפסולה קבע בית המשפט כי הרשעתו של המבקש לא הושתתה על ראיה זו וממילא, היחשפותו של בית המשפט המחוזי לראיה אין בה כדי להצדיק את ביטול הכרעת דינו. בית המשפט דחה גם את יתר טענות הערעור ולפיכך, הערעור כולו נדחה.

3.        הבקשה לקיום דיון נוסף המונחת בפניי מופנית כנגד פסק דינו של בית משפט זה בערעור. בבקשה טוענת באת-כוח המבקש כי בפסק הדין בערעור נקבעה הלכה לענין יסוד העדר הקינטור הסותרת הלכות קודמות של בית משפט זה וכי התנהגות המנוחה בנסיבות המקרה דנן עלתה כדי קינטור הן במובן האובייקטיבי והן במובן הסובייקטיבי. כן טוענת באת-כוח המבקש כי גם התייחסותו של בית המשפט בערעור לענין הראיה הפסולה עומדת בסתירה להלכה בענין זה וכי לנוכח היחשפות בית המשפט המחוזי לראיה הפסולה היה מקום לבטל את פסק דינו.

4.        דין הבקשה להידחות. טענותיה של באת-כוח המבקש נטולות בסיס, שכן עיון בפסק הדין שניתן בערעור מגלה כי לא נפסקה בו הלכה כלשהי, לא כל שכן הלכה חדשה וקשה המצדיקה קיום דיון נוסף. פסק הדין שניתן בערעור נסב כל כולו על עובדות המקרה וכלל לא נדונו בו ההלכות הנכבדות שמזכירה באת-כוח המבקש בבקשה. בית המשפט בחן את הטענות הקונקרטיות שהעלתה באת-כוח המבקש ודחה אותן אחת לאחת בהתאם לעקרונות שנפסקו בבית משפט זה. כידוע, דיון נוסף איננו ערעור נוסף ואולם בענייננו נראה כי טענותיה של באת-כוח המבקש הינן טענות ערעוריות במהותן הנוגעות לעובדות המקרה, טענות אלו אינן מקימות עילה לקיום דיון נוסף.

           אשר על כן, העתירה נדחית. 

           ניתנה היום, ‏כ"ז בתמוז תשס"ה (3.8.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: