החלטה בתיק דנ"א 629/03 - פסקדין
|
דנ"א בית המשפט העליון בירושלים |
629-03
28.7.2003 |
|
בפני : אליהו מצא |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. יפה מרקוביץ 2. אברהם לוי 3. עליזה לוי עו"ד י' אבישי עו"ד ע' גבאי |
: 1. משה בן דוד 2. רלי בן דוד עו"ד ב' גבעתי |
| החלטה | |
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, ולפיו התקבל ערעורם של המשיבים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר הורה על פינויה של המשיבה 2 מדירת מגורים שבבעלות העותרים ושבה מחזיק אביה (המשיב 1) כדייר מוגן. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.
בפסק-הדין שלערעור נדונה השאלה, אימתי שיבת בנו הבוגר של דייר מוגן לדירת הורהו - לאחר ששנים קודם לכן העתיק את מגוריו למקום אחר - עשויה להיחשב כהפרת התחייבות הדייר, בחוזה השכירות, שלא להרשות לאחר להשתמש בדירה. בפסק-הדין שלערעור נקבע שעל נסיבות המקרה הנדון חלה הילכת ע"א 4100/97 רינדר ואח' נ' ויזלטיר, פ"ד נב(4) 580 (להלן: הילכת רינדר), ולפיה תנאי מעין זה בחוזה השכירות "מופנה אך ורק כלפי אנשים הזרים לדייר ולא כלפי קרוביו שחוק הגנת הדייר מכיר בזכויותיהם", וזאת בכפוף לחובת תום-הלב (שם, בעמ' 587).
בעתירתם לדיון נוסף טוענים העותרים, כי בחלקו האחד מאמץ פסק-הדין שלערעור "באורח אוטומטי" את הילכת הרוב בפרשת רינדר, ללא דיון בדעת המיעוט שהובעה באותה פרשה; ואילו בחלקו האחר קובע הוא מבחנים חדשים להגדרת דרישת תום הלב, שהלכה למעשה מביאים לביטולה של הילכת רינדר. כן משיגים העותרים על האופן, שבו יושמו מבחני תום-הלב שנקבעו על עובדות המקרה, וזאת על רקע קביעתן של שתי הערכאות הקודמות כי הבת נהגה בחוסר תום-לב, וכי הרצון לקנות מעמד של דיירת מוגנת הוא שהדריכה, לאמיתו של דבר, בשובה לדירת מגורי אביה.
עיינתי בטענות העותרים ובתגובת בא-כוח המשיבים ומסקנתי היא כי בעתירה אין כל ממש. הילכת רינדר קבעה כי שיבת בן בוגר לבית הוריו, הנעשית בתום-לב, אינה מהווה הפרה של הסעיף המגביל בחוזה השכירות המוגנת. ואילו בפרשתנו הוגדרו המבחנים שעל-פיהם עשוי בית-המשפט להגיע למסקנה שדרישת תום הלב התקיימה. בקביעת מבחנים כאמור אין משום שינויה של הילכת רינדר - ולא כל שכן משום ביטולה - אלא אך משום פיתוח טבעי של ההלכה אשר אינו מצדיק קיום דיון נוסף. אכן בפרשת רינדר הובעה דעת מיעוט, אך אין צורך לומר, כי קיומה של דעת מיעוט בפסק-דין קודם אינו מקים עילה לקיומו של דיון נוסף. יתר טענותיהם של העותרים, בדבר יישום מבחני תום-הלב במקרה הנדון, אינן אלא טענות ערעוריות; וכידוע, לא לשם בחינת טענות מסוג זה נועד הדיון הנוסף.
העתירה נדחית. העותרים ישלמו למשיבים את הוצאות העתירה בסך 20,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ח בתמוז תשס"ג (28.7.03).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|