החלטה בתיק בש 4/07

1.         המבקש מס' 3 הוא נציג הקיבוץ ומנהל אגודה שיתופית חקלאית (להלן - האגודה) ואילו המבקש מס' 2 הוא מנהל החווה בה התגלו העובדים הזרים (להלן- המבקשים).

2.         המבקשים הורשעו בבית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט אילן סופר; פ 1018/04) בעבירה של העסקת עובדים זרים שלא כדין לפי סעיף 2 ל חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחות תנאים הוגנים), תשנ"א- 1991 וכן בעבירות לפי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), התש"ס-2000.בהכרעת הדין הסתמך בית הדין האזורי על עדויות העובדים אשר ניתנו במסגרת עדות מוקדמת וכן על הודעות שמסרו המבקשים במשטרה. בית הדין דחה את טענת המבקשים ביחס לאי קבילותן של עדויות ומסמכים שהוגשו. בעניין זה נקבע כי יש בידי בית הדין הסמכות לגבות עדות מוקדמת בהליך פלילי מאחר והיה בית הדין מוסמך לדון בעבירות על החיקוקים שבגינם נחקרו העובדים ולפיכך עדויות העובדים קבילות. כן קבע בית הדין האזורי כי אין מקום לפסול את הודעות המבקשים בשל כך שלא הועמדו על זכותם להיוועץ בעורך דין. בית הדין קבע כי משעה שלא היה מדובר בהודאת המבקשים בביצוע עבירה, הרי שזכותם של המבקשים לא נפגעה. עוד קבע בית הדין כי אין מקום לפסול את המסמכים שמסרו המבקשים במסגרת חקירתם. בית הדין קבע כי העובדה שהמבקשים בחרו שלא להשיב לאשמה ולא להביא ראיות מטעמם, שימשה חיזוק למשקל ראיות נגדם. בית הדין קבע כי הוכחה זהותם של העובדים, כי שררו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וכי הוכח כי המקום בו נמצאו העובדים שייך לאגודה. עוד מתואר בהכרעת הדין כי האגודה והמבקשים העסיקו את העובדים מבלי שהסדירו להם ביטוח רפואי על חשבונם, מבלי שהתקשרו עמם בחוזה עבודה כתוב ומבלי שמסרו להם פרוט בכתב של שכר העבודה ששולם להם. עוד נקבע בהכרעת הדין כי העובדים גרו בתנאים קשים ללא קורת גג מסודרת, בין קרטונים ומשטחי עץ, בעוד שלידם התגוררו בקרוואן העובדים החוקיים. 

            ביום 29.1.07 הרשיע בית הדין את האגודה בעבירה של העסקת שני עובדים זרים ללא היתר, ללא חוזה עבודה כתוב, ללא ביטוח רפואי, ללא מתן פירוט שכר כדין לעובדים וללא העמדת מגורים הולמים לעובדים. המבקשים הורשעו בעבירות של אחריות נושאי משרה בגין אותן עבירות בהן הורשעה האגודה. בית הדין גזר על האגודה תשלום קנס בסכום של 939,600 ש"ח בעשרה תשלומים חודשיים שווים והטיל על כל אחד מן המבקשים קנס בסכום של 261,000 ש"ח, בעשרים תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.3.07. במועד מתן גזר הדין החליט בית הדין לעכב את ביצוע העונש למבקשים בלבד עד ליום 15.3.07. מכאן בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע גזר הדין שהוגשה לנו.

3.         להשלמת התמונה נציין כי ביום 1.3.07 הגישו האגודה והמבקשים לבית דין זה ערעור על פסק הדין (ע"פ 13/07) ובמקביל הגישה האגודה בקשה לעיכוב ביצועו (ב"ש 3/07). בקשתה נדחתה בהחלטה מיום 5.3.07 מן הטעם שככלל אין לעכב ביצועו של עונש קנס וכן מטעם שלא הובאו ראיות לטענתה כי תשלום הקנס עלול להביא לקריסתה הכלכלית. על החלטה זו הגישה האגודה ערר בפני בית המשפט העליון (ע"פ 2220/07). אולם בקשתה נדחתה בהחלטה מיום 14.3.07.

4.         המבקשים טוענים כי סיכוייהם לזכות בערעור גבוהים, שכן המדינה לא הוכיחה אף אחד מיסודות העבירות המיוחסות להם. לטענתם, בית הדין לא היה מוסמך לגבות עדויות מוקדמות מהעובדים הזרים בטרם הוגש כתב

האישום נגדם. עוד טוענים המבקשים כי בית הדין ביסס את הרשעתם על עדויות בלתי קבילות ותוך הטלת נטלי ראיה עליהם, אשר כלל לא היה עליהם להרים ואף בית הדין הרשיע אותם בעבירה שכלל לא יוחסה להם בכתב האישום. עוד טוענים המבקשים כי בית הדין פעל בחוסר סמכות תוך קביעת ממצאים עובדתיים שאינם מבוססים על החומר שהונח לפניו. המבקשים טוענים כי נוכח כל הפגמים שנפלו בהליך המשפטי נפגעה זכותם המהותית והחוקתית לניהול הליך הוגן. כן טוענים המבקשים כי דחיית בקשתם תגרום להם נזק בלתי הפיך, שכן הואיל ואין באפשרותם לעמוד, מבחינה כלכלית, בתשלום הקנס שהושת עליהם, הרי שקיים חשש כי הקנס יוביל למאסרם. בהקשר זה טוענים המבקשים כי הם אנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי, חברי קיבוץ אשר מתפרנסים משכר חודשי שמקבלים מן הקיבוץ (כ-8,000 ש"ח לחודש). המבקשים מוסיפים וטוענים כי הם נכונים להעמיד ערובה להבטחת תשלום הקנס.

5.         המדינה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתה, אין מקום לחרוג מן הכלל לפיו אין לעכב ביצוע תשלום קנס, שכן בניגוד לעונש מאסר תשלום הקנס אינו עלול לגרום לנאשם נזק בלתי הפיך. מוסיפה המדינה וטוענת כי הסיכויים לקבלת הערעור נמוכים.

6.         דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. ככלל, אין מקום לעכב תשלומו של קנס שנגזר על נאשם, שכן "בניגוד לעונש מאסר, שריצויו אינו הפיך, קנס ששולם ניתן להשיב, אם יוחלט על ביטולו המלא או החלקי" (ע"פ 1467/01 ג'אזי ווזווז נ' מדינת ישראל, תק-על 2001 (2), 885; רע"פ 2802/03 אלי סדון ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4); בש"פ 8574/96, ע"פ 8573/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, תק-על 96(4), 61; רע"פ 2802/03 סדון ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 623). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו (ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ - דבורה ושמעון  מלובנציק, פ"ד  לח

(4) 572). יתרה מזאת, כבר נקבע, כי חשש זה אינו מתקיים כאשר מדובר בחיוב כספי לטובת המדינה, שחזקה עליה כי תשיב למבקש את כספו אם יזכה בערעורו" (ע"א 6197/00 עו"ד אביגדור פלדמן נ' שופט בית המשפט המחוזי נצרת (לא פורסם); בש"א 8240/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405).

7.         מבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, שוכנענו, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למדינה בעיכוב ביצוע החיוב הכספי לבין הנזק שייגרם למבקשים אם לא יעוכב התשלום הכספי, ידה של המדינה על העליונה. אין מחלוקת, כי הקנס הוטל לטובת המדינה וחזקה על המדינה כי תשיב למבקשים את כספם אם אכן יזכו בערעורם. בנוסף, הדיון בערעור גופו יתקיים ביום 2.7.07, כך שהקנס המשולם בעשרים תשלומים לא ישולם כולו עד לשמיעת הערעור. בנסיבות אלה, איננו רואים מקום לחרוג מן הכלל ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

8.         סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום י' ניסן, תשס"ז (29 מרץ, 2007), בהעדר הצדדים.

      __________________        _______________      _________________

            השופט עמירם רבינוביץ        השופט שמואל צור        השופטת לאה גליקסמן