בפניי ערר משטרת ישראל על החלטת בימ"ש השלום חיפה (כב' השופט ע. קוטון), בתיק ב"ש 3997/06.
ב-10.7.06 הגיש המשיב בקשה להחזרת תפוס - מכונת קפה משרדית, אשר נתפסה ע"י המשטרה ב- 12.1.05 (להלן: "התפוס").
ביהמ"ש קבע דיון בבקשה ל-20.9.06, אך בעקבות בקשת המשיב ובהסכמת העוררת, שהוגשה בכתב, נדחה הדיון ליום 25.10.06. הודעה על דחיית הדיון ליום 25.10.06 שוגרה לצדדים באמצעות מכשיר הפקסימיליה ב-17.9.06. בתיק ביהמ"ש תוייק פלט מכשיר הפקס, עליו רשום OKלגבי שיגור ההודעה למערערת.
ב-25.10.06 לא התייצב ב"כ העוררת לדיון, ובהעדרו, קיבל ביהמ"ש קמא את הבקשה והורה על החזרת התפוס. ביהמ"ש נימק החלטתו בכך שטרם הוגש כתב אישום כנגד המשיב בעניין התפוס וכי לא נטען בתגובת המשיב כי התבקשה הארכה על פי דין להחזקתו.
בבקשה לעיון חוזר שהוגשה ע"י העוררת, נטען כי לא הודע לה על מועד הדיון החדש.
ביהמ"ש קמא דחה הבקשה לעיון חוזר. בהחלטתו קבע, כי ברור שהודעה על מועד הדיון הועברה למשרדי העוררת באמצעות מכשיר הפקס. עוד נאמר, כי העוררת לא ציינה בבקשה לעיון חוזר, האם בינתיים הוגש כתב אישום כנגד המשיב או נגד אחרים, והאם הוגשה בקשה להארכת מועד להחזקת התפוס.
ביהמ"ש קמא קבע, כי משלא נמצאה כל הצדקה לאי התייצבות ב"כ העוררת לדיון, אין בסמכותו לעיין מחדש בהחלטתו.
בעררה טוענת העוררת, כי לא הודע לה על מועד הדיון החדש וכי ביהמ"ש קמא שגה בסוברו, כי לא התבקשה הארכת תוקף להחזקת התפוס על פי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב] תשכ"ט1969 (להלן: "הפקודה").
אליבא דהעוררת, הוגשה בקשה כזו לביהמ"ש ואף ניתן צו כמבוקש ב-11.7.05. צו זה הוצג בפניי במהלך הדיון בערר.
בטיעונה בע"פ טענה העוררת כי הנוהג הוא שמשנשלחת הודעה במכשיר הפקסימיליה, מוודא הצד השולח את קבלת ההודעה. במקרה זה לא נעשה כל וידוא. עוד נטען בפניי, כי אפשר שהודעה תשוגר ע"י השולח ובשל טעות יתקבל דף ריק אצל הנמען. כמו כן, הוסבר לי כי במכשיר הפקס המשטרתי הנדון משתמשים גם אחרים וייתכן שההודעה ניטלה בטעות ע"י גורם משטרתי אחר.
ב"כ העוררת ציין בפניי, כי בינתיים הועבר תיק החקירה לפרקליטות, כי המדובר בפרשת "עוקץ גדולה" וכי יש חשיבות להמצאות התפוס בידי המשטרה.
המשיב הגיש תגובה בכתב לערר ואף טען בפניי. אליבא דהמשיב נמסרה ההודעה על מועד הדיון לעוררת, שכן אין חולק כי ההודעה שוגרה למספר הנכון של מכשיר הפקס שבמשרדי העוררת ופלט מכשיר הפקס מאשר באותיות OKאת קבלת ההודעה במשרדי העוררת.
עוד נטען, כי העוררת לא טענה כלל בבקשה לעיון חוזר כי קיבלה אורכה להחזקת התפוס.
עוד טוען המשיב כי גם לגופו של עניין אין הצדקה להמשך החזקתו של התפוס, וכי העוררת הסכימה להתפשר עמו ולהשאיר התפוס בהחזקתו בתנאים, ובלבד שיוותר על ההוצאות שנפסקו לחובתה.
שקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים והחלטתי לקבל הערר. החלטתי מתבססת על הנימוקים הבאים:
א. ביהמ"ש קמא יצא מנקודת הנחה מוטעית, כי בידי המשטרה אין סמכות להחזיק התפוס, שכן לא נתקבלה ארכה בהתאם לסעיף 35 לפקודה. כאמור לעיל ארכה כזו ניתנה למשטרה ע"י ביהמ"ש (ע/1).
ב. ספק בעיני האם ניתן לזמן צד למשפט פלילי באמצעות מכשיר הפקסימיליה, מבלי לוודא כי אכן קיבל ההודעה.
סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ") קובע מה הן הדרכים להמצאת מסמכים בהליך פלילי (וראו גם סעיף 2 לחוק). לכאורה, אין ניתן איפוא לזמן צד באמצעות מכשיר הפקסימיליה. ניתן אולי לטעון לפרשנות מרחיבה של הסעיף, אך ספק האם ניתן לראות בשיגור הודעה בפקסימיליה "מסירה לידו" של צד, כאמור בסעיף 237(א)(1) לחסד"פ. גם אם ניתן לפרש הסעיף בהרחבה ובפרשנות תכליתית, אזי אין להתעלם מנוהג וידוא הצלחת השיגור, עליו מסר ב"כ העוררת. לנוהג זה חשיבות רבה. הוא נועד למנוע תקלות אפשריות והוא תואם את מצוות מחוקק המשנה, כמפורט בתקנה 497(ב) לתקנת סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. דרישת השיחה הטלפונית "האזרחית" ראוי שתעשה
בכל מקרה של שיגור הודעה במכשיר הפקסימיליה.
ג. לא בכל במקרה של אי התייצבות תובע למשפט, ראוי לקבל את דרישת הצד שכנגד. במקרה שכזה, יש להחיל אנאלוגית את האמור בסעיף 133 לחסד"פ. דהיינו, בפני ביהמ"ש עומדות שתי אפשרויות: