החלטה בתיק בש 3519/07 - פסקדין

1.         בפניי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם בת"פ 6132/07.

            נגד שלושת המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של שוד מזוין, עבירה לפי סעיפים 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; החזקה ושימוש בסמים מסוכנים לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. כמו כן מיוחסות למשיב 1 (להלן: "ארתור") עבירות של הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 245(ב) ביחד עם סעיף 249(א)(2) לחוק העונשין; ניסיון פציעה, עבירה לפי סעיפים 334 ביחד עם סעיף 335(א)(1)    ו-(2) לחוק העונשין, ולמשיב 2 (להלן: "אדי") מיוחסת גם עבירה של התחזות כעובד ציבור, עבירה לפי סעיף 183(1) לחוק העונשין.

2.         מכתב האישום עולה כי המתלוננת עובדת כנערת ליווי. ביום 17.8.2007 התקשר אליה ארתור וקבע עמה פגישה בשעות הערב בגבעת אולגה. המתלוננת פגשה את ארתור במקום שסוכם, וזה הוביל אותה למבנה בקרבת מקום, המשמש כפנצ'רייה, בבעלות אביו ואחיו - המשיב 3 (להלן: "אורן").

            המתלוננת וארתור נכנסו לחדר במבנה, וארתור מסר לידיה סך של 1,000 ש"ח כפי שסוכם ביניהם מראש. לאחר שהמתלוננת לקחה את הכסף והכניסה אותו לארנקה, התפשטו השניים ונשכבו על המיטה שבמקום. דקות ספורות לאחר מכן התפרצו לחדר אדי, אורן וכן אדם נוסף (שכונה "הקווקזי"). המשיבים והאדם הנוסף תפסו את המתלוננת, כאשר אדי סותם את פיה בידו, מניח כרית על פניה ומנסה לחנוק אותה. המשיבים הורו למתלוננת "לסתום את פיה". לאחר מכן, כאשר המשיבים משחררים את אחיזתם במתלוננת, מסר לה אדי, תוך כדי התחזות, כי הם בלשים מהמשטרה ובכוונתם לעוצרה בגין זנות ולהחזיקה בחדר במשך 24 שעות. אורן איים על המתלוננת כי אם לא תסתום את הפה, ידקור אותה וישסף את גרונה. כמו כן פנה אורן לאדם האחר שבחדר (הקווקזי) ושאל אותו אם הקבר של המתלוננת מוכן.

            כאשר החלה המתלוננת לבכות, אמר לה אורן כי בכוונתם לרצוח אותה ולקבור אותה. כן איים עליה כי שלושתם "יזיינו" אותה.

3.         המשיבים החזיקו כך את המתלוננת במשך זמן רב. בכל פעם שניסתה לדבר על לבם, צעקו עליה, הורו לה "לסתום את הפה", ואיימו כי ידקרו אותה. ארתור ואדי סטרו לה מספר פעמים בפניה, וארתור איים עליה כי ישבור את אפה. המשיבים נטלו מהמתלוננת את מכשיר הטלפון הסלולרי שהיה עמה.

4.         בהמשך לקח ארתור את תיקה של המתלוננת, והוציא מתוכו את הכסף שהיה בו, בסך הכול 1,500 ש"ח.

5.         כאשר התעורר בלב המשיבים חשש כי אנשים מגיעים לחפש את המתלוננת, התיישב אורן לצדה כשהוא אוחז אלה מעץ וסטר לה בפניה, ואילו ארתור החזיק סכין והצמידו לגבה. אדי הורה למתלוננת לשתוק, ואמר לארתור כי אם המתלוננת "תוציא ציוץ", שידקור אותה.

6.         כעבור כשעתיים הבחינו המשיבים כי מחוץ לחדר מסתובבים אנשים עם פנס, שבדיעבד התברר כי הינם שוטרים. אדי חסם את פיה ואפה של המתלוננת עד שחשה כי נחנקה. באותה עת קירב ארתור את להב הסכין לגופה וניסה לדקור אותה.

המתלוננת הצליחה לנשוך את ידו של אדי, לצעוק לעזרה ולחבוט בפניו של ארתור. בתגובה אמר לה ארתור כי "עליה להיזהר ממנו", וכי אם תספר על מה שאירע, "ימצא אותה וישחט אותה".

            לשמע צעקותיה של המתלוננת חשו השוטרים למקום וחילצו את המתלוננת מידי המשיבים.

7.         עוד נטען כי במהלך שהותם בחדר עם המתלוננת עשו המשיבים שימוש בסם מסוכן מסוג קנביס והחזיקו 2.44 גרם נטו של סם מסוג קנביס.

8.         המבקשת עותרת, כאמור, למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. באת כוח המבקשת מדגישה את החומרה במעשי המשיבים, אשר גובלים לטענתה בהתעללות. מכך נלמדת, לטענתה, מסוכנותם הרבה של המשיבים. עוד טענה כי המשטרה עדיין מחפשת את אותו שותף רביעי (הקווקזי) שטרם נתפס, ועל כן קיים חשש לשיבוש הליכי חקירה ומשפט.

9.         בא כוח המשיבים הבהיר בטיעוניו כי המשיבים אינם כופרים בטענה כי שהו עם המתלוננת בחדר שבפנצ'רייה, ואף אינם כופרים כי נעשה שימוש בסם. עם זאת טוענים המשיבים כי האירועים בחדר היו שונים.

בעיקרון, באופן כללי אציין כי המשיבים טוענים שארתור התקשר למתלוננת - נערת ליווי - על-פי מודעה בעיתון, נפגש עמה והביאה לחדר. ארתור אף טרח ושילם למבקשת את הסך של 1,000 ש"ח, כפי שדרשה, ויחד עמה נשכב על המיטה. אדי ואורן, שהצטרפו לחדר, ביקשו להפוך את המפגש הזוגי לאורגיה. עוד מדגיש בא כוח המשיבים כי המשיבים היו מוכנים להוסיף תשלום כדי לקיים את האורגיה, אלא שהמתלוננת סירבה. לאחר מכן לא פגעו בה המשיבים ולא איימו עליה, ואם היו ביטויים שיש בהם משום איום, הרי שהדבר נעשה "בצחוק". לבסוף טוענים המשיבים כי לא שדדו את המתלוננת, אלא כשהתברר לארתור שהמתלוננת מסרבת לשתף פעולה באורגיה, ביקש את כספו חזרה ולקח את הכסף מארנקה של המתלוננת.

10.        בא כוח המשיבים הוסיף כי אינו חולק על כך שחומר הראיות בתיק יכול להיחשב כ"ראיות לכאורה" כנדרש בפסיקה, אולם לגרסתו הסתירות השונות בגרסאות ובחינה מדוקדקת של דברי המתלוננת מהוות כרסום בעצמת הראיות ובמשקלן שדי בו כדי להפיג את מסוכנותם של המשיבים ולאפשר את שחרורם בתנאים מגבילים.

            המשיבים הציעו כי ישוחררו לחלופת מעצר; אדי ואורן ישהו במעצר בית בביתו של אדי, ואילו ארתור יימצא במעצר בית בבית הוריו.

11.        כידוע, בשלב זה של ההליך בית המשפט אינו בוחן מהימנותם של עדים. המבחן שנקבע בפרשת זאדה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133) לקיומן של ראיות לכאורה הינו כדלקמן:

'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט-תוך בחינתן בחקירות, קביעת אמיתות ומשקל-יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר (עמ' 147).