החלטה בתיק בש 3008/05 - פסקדין

1.         נגד המשיבים הוגש כתב אישום בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה (ביחס למשיב מס' 1) וסיוע לחבלה בכוונה מחמירה (ביחס למשיב מס' 2).

2.         על פי הנטען בכתב האישום, ביום 22.10.05 לפנות בוקר נתגלע ויכוח בין המשיבים לבין שני אנשים אחרים שישבו בסמוך אליהם בפיצוציה בנצרת עלית, הויכוח הפך לתגרת ידיים, והמתלונן, אלכסיי ארנזון (להלן:"המתלונן") ניסה להפריד בין הניצים.

            בעוד המשיבים עוזבים את המקום איים משיב מס' 1 על המתלונן כי טרם סיימו את ענייניהם עמו.

בצהרי אותו יום, בשעה 13.00 או בסמוך לכך, החנה המתלונן את רכבו בחניית ביתו ואז הבחין במשיבים כשהם מגיעים לכיוונו. השניים הביעו באוזני המתלונן את רצונם לערוך עמו סולחה, ובעודם יורדים במדרגות לכיוון סוכה שמוקמה בקרבת ביתו של המתלונן, שלף משיב מס' 1 סכין והחל דוקר באמצעותה את המתלונן בבטנו וברגלו.

כל אותה עת, כך נטען, הסתיר המשיב מס' 2 את שדה הראיה מכיוון הכביש אל המדרגות.

3.         עם הגשת כתב האישום עתרה המאשימה למעצרו של המשיב מס' 1 עד לתום ההליכים כנגדו ולשחרורו של משיב מס' 2 בתנאים מגבילים.

4.         משיב מס' 1 אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, ועל קיומה של עילת מעצר מכוח החזקה הסטטוטורית בדבר מסוכנותו. הדיון בעניינו התמקד בחלופת המעצר בלבד.

5.         משיב מס' 2 כופר בקיומן של ראיות לכאורה ביחס אליו, וטוען כי בנסיבות אלה אין מקום להגביל את חירותו, ולו למעצר בית.

6.         ראיות לכאורה ביחס למשיב מס' 2 :

            אין חולק כי המשיבים והמתלונן גרים בשכנות זה לזה ומכירים האחד את השני.

            על פי העדויות, נראה כי גם אין מחלוקת שבצהרי יום השבת ה - 22.10.05 לאחר הקטטה שהתרחשה באותו לילה, נפגשו המשיבים והמתלונן סמוך לביתו של המתלונן.

            הצדדים חלוקים בעיקר לגבי מה שהתרחש במהלך פגישה זו ובעקבותיה.

מאת המתלונן נגבו מספר הודעות. בהודעה הראשונה שנגבתה ממנו בבית החולים ביום 23.10.05 לא שיתף המתלונן פעולה באופן מלא עם חוקרו, הוא ביקש להתייעץ עם אביו בטרם יספר מי דקרו והתחמק מלומר האם סיפר לבני משפחתו מי דקר אותו (אביו ואחיו  של המתלונן נחקרו קודם לכן וכבר ידעו לספר פרטים על הדוקר מפיו של המתלונן).

כעבור מספר ימים, בהודעותיו השנייה והשלישית מסר המתלונן גרסה מפורטת בה תיאר כיצד נדקר ועל ידי מי. לגרסתו, בצהרי היום כאשר חזר עם רכבו לביתו, ניגשו אליו שני המשיבים, טענו כלפיו כי הוא לא הפריד בקטטה ולא עמד לצידם והציעו לו לערוך ביניהם סולחה.

שלושתם ירדו במדרגות לכיוון הסוכה. משיב מס' 1 והמתלונן נכנסו לסוכה ויצאו ממנה חבוקים. בזמן הזה המתין משיב מס' 2 מחוץ לסוכה. לאחר שיצאו מן הסוכה החלו לעלות שוב במדרגות. משיב מס' 1 צעד ראשון במעלה המדרגות והמשיב מס' 2 צעד אחריו יחד עם המתלונן. בשלב זה הוציא משיב מס' 2 סכין ודקר את המתלונן כשלוש דקירות בחזהו וברגלו.

לפי עדותו, בזמן הדקירה חסם אותו המשיב מס' 2 בגופו, כדי למנוע ממנו לברוח. (עמ' 1 להודעה מיום 25.10.05 שורה 22, עמ' 2 לאותה הודעה בשורה 15-17).

המשיב מס' 2 נחקר במשטרה ומסר בהודעתו כי בצהרי השבת פגש באקראי את משיב מס' 1, יחד הלכו לפיצוציה כדי לחפש אחר הפלאפון של משיב מס' 1 וכשחזרו נתקלו במתלונן מגיע עם רכבו.

המתלונן, לפי גרסתו של משיב מס' 2, הגיע יחד עם אדם נוסף, לא מוכר לו, ואיים על המשיב מס' 1 שהוא עוד ישלם על טעותו. בשלב זה, עזבו המשיב מס' 2 והחבר הנוסף את המקום והשאירו את המתלונן יחד עם המשיב מס' 1. המתלונן ומשיב 1 התרחקו מן המקום לכיוון המדרגות, כשהמשיב מס' 2, נשאר לטענתו לשבת על הספסל ולא הצטרף אליהם. (בהמשך העדות הוא מתייחס למספר חברים שהמתינו איתו על הספסל, מבלי לפרט את פרטיהם).

עדותו של משיב 2 לא רק עומדת בסתירה להודעת המתלונן, אלא גם להודעתו של ויטלי ארונזון, אחיו של המתלונן.