אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 2291/05

החלטה בתיק בש 2291/05

תאריך פרסום : 30/10/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי נצרת
2291-05
19/07/2005
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רותי כהן
הנתבע:
1. מהארן הייב
2. נאדם הייב
3. פרג' הייב

עו"ד פוקרא פתחי (מהסנגוריה הציבורית)
החלטה

            המשיבים הועמדו לדין בשל מעשי אלימות, שכך תוארו בכתב האישום:

            המשיבים הם בנים למשפחת הייב שבכפר טובא, השרויה ביריבות עם משפחתם של גסאן וגזאל מנדורי (להלן - 'גסאן' ו'גזאל', בהתאמה), אף היא מאותו כפר.

            באישום הראשון (מבין שלושה) סופר, כי ביום 18.6.2005 שעה 00:30 נסע המשיב 1 במכוניתו אחר מכונית שבה נהג גסאן, עקף אותה ואחר כך חסם את דרכה. הוא יצא את מכוניתו יחד עם אחרים (שזהותם אינה ידועה), כשבידו סכין. גסאן ניסה לחמוק, תוך נסיעה על המדרכה. המשיב 1, בתגובה, השליך לעברו את הסכין. חבריו השליכו על מכוניתו של גסאן אבנים. כל אלה ארעו בתוך הישוב טובא. בשל מעשים אלה הואשם המשיב 1 בסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, איומים, והחזקת סכין שלא כדין.

            באישום השני סופר, כי יום לאחר האירוע המתואר מעלה, משמע ביום 19.6.2005 בשעה 23:30, נהג גזאל במכוניתו. מכונית שנהג בה קרוב משפחתם של המשיבים, חאלד שמו, נסע אחרי מכוניתו של גזאל, עקף אותה וחסם את דרכה. חאלד כיוון לעבר גזאל אקדח שבו החזיק. שני רעולי פנים ירדו ממכוניתו של חאלד ובידיהם מוטות. הם ניגשו למכוניתו של גזאל וניפצו את הזגוגיות הקדמית והאחורית. למקום הגיעו אחר כך המשיבים 1 ו-2 במכונית אחרת. המשיב 2 החזיק בידו אקדח, אותו הוא כיוון לגזאל. המשיב 1 אץ לעבר מכוניתו של גזאל כשהוא מניף בידו קלשון. גזאל החל עתה בנסיעה, בנסיון לנוס מתוקפיו, שאז ירה המשיב 2 מן האקדח שבידו לעבר גזאל ופגע במשקוף חלון הנהג. גזאל נמלט מן המקום, כשבמנוסתו נורות עליו יריות נוספות. גם אירועים אלה שתארנו עתה ארעו בטובא, ובגינם האשים האישום השני את המשיבים 1-2 בחבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, וחבלה במזיד. המשיב 2 הואשם עוד, לבדו, בהחזקת נשק שלא כדין, ובירי באזור מגורים.

            האישום השלישי מתאר אירוע שארע בצהרי היום שלאחר אירועי האישום השני, קרי 20.06.05, במושב אניעם שברמת הגולן. גסאן שהה אותה עת במוסך המצוי מחוץ למושב אניעם, שאז הגיחו למקום המשיבים 1 ו-3 עם אדם נוסף. ראה אותם גסאן, ואץ אל תוך המוסך וצעק לעבר מי שעבד במקום כי יזעיק את המשטרה. השלושה רדפו אחריו אל תוך המוסך כשבידיהם מקלות וסכינים, השיגוהו והיכו בו בכל חלקי גופו. הוא איבד את הכרתו ופנה לבית חולים ואושפז משך יומיים. נגרמו לו פצעים עמוקים בעורף ובאזור פריאטלי מימין ופצע שטחי ברגל ימין. בשל מעשים אלה הואשמו המשיבים 1 ו-3 בחבלה בכוונה מחמירה.

            עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצרם של השלושה. היא טוענת לקיומה של תשתית ראיה, המוכיחה לכאורה את שתואר עתה למעלה. היא טוענת, כי השלושה מסוכנים לבריות, ומכאן הצורך במעצרם. היא טוענת עוד, כי קיים חשש פן השלושה ישבשו מהלכי משפט אם ישוחררו ממעצרם, משמע ישפיעו על מי מהעדים הרבים שבפרשה. לבסוף היא מבקשת לשכנע, כי אין בנמצא חלופה, העשויה להשיג את תכלית המעצר בפגיעה פחותה בחירותם.

            המשיבים כפרו מכל וכל בקיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום. הם טענו ארוכות, בנסיון לקעקע את מסכת הראיה שהונחה לעיוני. הם טענו 'אליבי', וקבלו על כי המשטרה לא עשתה די כדי לבדוק אותו, ומקום שהיא עשתה לבדיקתו - מסקנתה אינה מקובלת עליהם. הם מוסיפים וטוענים, כי בין לבין הושגה סולחה בין המשפחות היריבות, ועל כן ממילא אין לראות כל סכנה לציבור אם ישוחררו, ודאי לא כלפי המתלוננים, עמם נכרתה, כאמור, הסולחה. הם מבקשים לשחררם ממעצרם, סופו של טיעון.

            עוד נזכיר, כי המשיב 3 שוחרר ממעצרו בהחלטת בית משפט השלום, בטרם הוגש כתב אישום. בקשת המבקשת לעכב את השחרור נדחתה. היא עררה על ההחלטה, המשיב 3 לא התייצב לדיון, ועד כי זומן לדיון מחודש בערר - הוגש כבר כתב האישום והערר נתייתר. המשיב 3 משוחרר, איפוא, בעת כתיבתה של החלטה זו. המשיבים 1-2 עצורים.

            בפתח הדיון עלינו ליתן את דעתנו לשאלת קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום. במרכז הוכחתם של שלושת אירועי כתב האישום עומדות הודעותיהם במשטרה של המתלוננים גסאן וגזאל. הודעות אלה, להן מצטרפים סימנים אחרים בראיות (כגון שמשות מנופצות של מכונית, סימני ירי במשקוף המכונית, ומצב רפואי עגום של גסאן, לצד הודעותיהם של שחר צ'רני ואושרי שכטר, שהיו עדי ראיה להכאתו במוסך במושב אניעם), מבססות היטב את עצם העובדה, כי אירועים אלימים אלה אמנם ארעו. הבעיה אינה טמונה, איפוא, בשאלה אם אירועים אלה התרחשו אם לאו, כי אם בשאלת זיהויים של מי מהמשיבים כמי שנטלו חלק באירועים.

            ובכן, המתלוננים הזכירו בהודעותיהם במשטרה את המשיבים (כל אחד לפי חלקו באיזה מהאישומים) כמי שנטלו חלק בתקיפתם. המשיבים, בתורם, התכחשו לכל קשר לאירועים האלימים. כל אחד מהם טען - 'במקום אחר הייתי'.

            לבד מהודעותיהם של המתלוננים, שכאמור זיהו בבירור את המשיבים כמי שתקפו אותם, ראינו סימנים לתמיכה בזיהוי זה בראיות אחרות. המשיבים 1-2 זוהו בידי אחמד הייב (ראו הודעתו מיום 19.06.2005) כמי שנטלו חלק באירועים. לצד אלה ראינו את התנהגותם המפלילה של המשיבים 2-3, שלא התייצבו לחקירתם במשטרה, אף כי ידעו, שהמשטרה מבקשת אחריהם. טענתו של המשיב 2 בהודעתו מים 27.06.2005, כי לא הגיע למשטרה כיוון שהחליט שלא יעשה כן עד כי יקבל זימון ביד ממש - אינה מסירה את האופי המפליל מהתנהגותו. אדם נקי איננו נוהג כך. הוא הדין ביחס למשיב 3, שמדבריו (הודעתו מיום 27.06.2005) ניתן להבין, כי הוא המתין עד כי תיכרת סולחה בין הניצים בטרם ייגש למשטרה. מדוע נהג כך המשיב 3, אם הוא אכן חף מכל מעשי האלימות? שני אלה (משיבים 2-3) לא התייצבו למשטרה אלא ביום 27.6.2005, לאחר שהושגה סולחה בין המשפחות היריבות.

            אשר למשיב 1, זה נעצר באקראי, משום שבחיפוש שנערך אחר סמים בביתו של עלא הייב בכפר טובא הוא (משיב 1)  נמצא ישן במרפסת הבית, כשלצידו סכין. נזכיר, כי לפי האישום הראשון עשה המשיב 1 שימוש בסכין במהלך תקיפתו את גסאן. מכל מקום, כששאלוהו השוטרים לזהותו (באותו חיפוש בבית עלא) הוא השיב כי שמו עלא, משמע שמו של בעל הבית. אדם אחר ששהה בביתו של עלא, קרוב משפחתו רנאן הייב, לא ידע להסביר כיצד הגיע המשיב 1 לבית. גם עדותו של עלא בסוגיה זו לא יכולה היתה להסביר היטב את נוכחותו של המשיב 1. בשלב זה של ראיות לכאורה ניתן לומר, כי הימצאותו של המשיב 1 בבית בנסיבות שמנינו למעלה עשויה להצביע על התנהגות מפלילה שלו, כמי שברח, בין אם מן המשטרה ובין אם מבני משפחת המתלוננים, שמא היה זה בשל כך שתקף אותם ביומיים שקדמו לתפיסתו בבית עלא.

            כאמור, שלושת המשיבים טענו 'אליבי'. המשיב 1 סיפר, כי שהה עם עדר הבקר שלו. אין לו כל עד, או שמא ראיה אחרת, העשויים לתמוך בטענת האליבי שלו. אשר למשיבים 2-3, אלה סיפקו אליבי, שנתמך בעדויות של אחרים. בטרם נבחן את תקפותו של אליבי זה נציין, כי יש לראותו על רקע העובדה, כי השניים (משיבים 2-3) חמקו מן המשטרה משך כשבוע ימים, כשהם יודעים כי הם מבוקשים, עד כי נאותו להגיע למשטרה (לאחר כריתת הסכם הסולחה, כאמור). במהלך שבוע ימים עשויים היו השניים לבסס לעצמם אליבי כלבבם, ומכאן חולשתו. ומכאן לטענות האליבי גופן.

המשיב 2 סיפר, כי בעת הרלוונטית היה בניחום אבלים אצל פלוני, יואב משולם מראש פינה. הן יואב משולם והן אדם אחר שניחם אותו, אמיר ביידר שמו, אישרו בהודעותיהם במשטרה את סיפורו של המשיב 2 (ראו הודעותיהם מיום 4.7.2005). ובכן, ביחס לאליבי זה נציין תחילה, כי תמוהה עדותו של המשיב 2, שאושרה מפיו של יואב משולם, כי בעת ניחום האבלים שתו השניים עד כי המשיב 2 השתכר, וסופו של דבר נשאר ללון בביתו של יואב. איזהו האיש, המגיע לניחום אבלים ומתכבד בשתיה חריפה, ושותה לשוכרה, זאת לא ידעתי. ואשר לאמיר ביידר, זה נטל חלק במשא ומתן לקראת כריתת הסולחה, אותה סולחה, שרק לאחריה הגיע המשיב 2 להיחקר במשטרה. הדברים מעוררים תמיהה, לכל הפחות, ביחס לכנות הודעתו של ביידר הנ"ל במשטרה. על אלה נוסיף את עברו הפלילי של יואב הנ"ל, שאיננו מוסיף לו ולסיפור האליבי שאישר מהימנות רבה.

            אשר למשיב 3, זה מסר, כי בעת הרלוונטית נסע לבחון אפשרות לקנות מכונית כלשהי מכפר עין אל אסד מפלוני, שאת שמו הוא מסר לשוטרים. לטענת המבקשת - השוטרים ביקשוהו כי יתן פרטים אודות האיש מעין אל אסד, אלא שהוא לא עשה כן. משום כך הם לא בדקו את האליבי שלו. עתה הוא טוען, מפי סניגורו, כי לפי הנתונים שמסר לחוקרים הם יכולים היו לבדוק את האליבי שלו, גם בלא שיתן להם מספר טלפון, ובלא שיתן להם כתובת מדויקת, שהרי מדובר במקום קטן, ואם היו עושים מאמץ סביר לחפש אחריו - היו מוצאים אותו. הוא מפנה עוד לכך, שאדם אחר שזוהה בידי גסאן כאחד התוקפים, רמון הייב שמו, מסר אליבי שנמצא מהימן, ללמדך על הזיהוי הקלוקל שעשה גסאן גם כלפי המשיב 3. הוא הגיש גם תצהיר של גסאן, בו מתאר האחרון, כי לא באמת זיהה את המשיב 3 כי אם חשד בו, ולכן נקב בשמו כמי שתקפו.

            ובכן, גסאן זיהה בוודאות את המשיב 3 כמי שהשתתף בתקיפתו במוסך באניעם. המשיב 3 היה גלוי הראש היחיד מבין שלושת התוקפים, ודבר זה מתאשש מפי העדים שחר צ'רני ואושרי שכטר, עובדי המוסך (כלומר ששני תוקפים היו רעולי פנים, והשלישי - גלוי ראש). ראינו גם, שגסאן קרא בשמו של המשיב 3 במהלך התקיפה, זאת שמע אושרי שכטר וכך סיפר לחוקריו. ואמנם נכון הוא, כי גסאן זיהה גם את רמון הייב כאחד התוקפים, שאליבי שלו נתברר כמהימן, אלא שאת הזיהוי הקלוקל ניתן לשייך להיות התוקף השלישי רעול פנים, ואולי גסאן שיער כי מדובר ברמון, משום טעמים אלה ואחרים, אך לא משום שראה את פניו. מכל מקום, המשיב 3 היה היחיד שלא רעל את פניו, וגסאן זיהה אותו בבירור כאחד התוקפים, כך עולה מהודעתו. בהקשר זה אציין, לא נעלמה מעיני אמירתו של גסאן בהודעתו, לפיה זיהה את שני רעולי הפנים, על שום שראה אותם קודם ששמו את כובעי הגרב על ראשיהם. אמנם יש בדברים אלה כדי להחליש מאוד את מהימנות עדותו של גסאן, אלא שלעת הזו אין בחולשה זו כדי לשלול לגמרי כל משקל מעדותו, שהרי האירוע מוכח גם מעדויותיהם של אחרים (שכטר וצ'רני).

            ואשר לטענה בדבר המחדל שבבדיקת האליבי, יתכן ויש ממש בטענת המשיב 3, כאילו די בכך שהוא נקב בשמו של מי שהיה אצלו בעין אל אסד, בלא שיתן פרטים נוספים, על מנת להזמין את השוטרים לחקור באליבי. אלא שכיום איננו יודעים פרטים רבים, לבד מכך שהמשיב 3 לא ציין את כתובתו של האיש או מספר טלפון שלו, אף שסביר היה, כי במספר טלפון של עד האליבי הוא אכן מחזיק, אם נסע אליו עד רמת הגולן על מנת לראות מכונית כלשהי לשם רכישתה. רוצה לומר, אין אנו יכולים היום לומר, כי המשטרה חדלה מחדל בבדיקת האליבי, העשוי לאיין כלא היתה את הודעתו של גסאן, לפיה המשיב 3 היה בין התוקפים, משמע גלוי הראש שבהם. בהקשר זה נזכיר שוב את התנהגותו המפלילה של המשיב 3, שלא הגיע לתחנת המשטרה אלא לאחר הסולחה, משמע היה לו שבוע תמים לרקום אליבי, ויתכן והוא אכן רקם אליבי, כשם שעשה המשיב 1, ויתכן, כי אם היו השוטרים מגיעים לאותו תושב עין אל אסד הם היו שומעים מפיו אישור לדבר היות המשיב 3 אצלו בשעה היעודה. אלא שקיימת גם סבירות, ומקורה של סבירות זו באיחור הרב שבהמצאת האליבי (כמו את כל העדות כולה), כי השוטרים לא היו נותנים אמון רב באליבי זה של תושב עין אל אסד, ועמדה אפשרית זו של החוקרים לא היתה בלתי מתקבלת על הדעת.

            המשיבים כולם, ובראשם המשיב 3, ביקשו עוד להיתמך בתצהירים שנתנו בידיהם גסאן וגזאל. בתצהירים אלה מצהירים המתלוננים, כי לא זיהו היטב את המשיבים כמי שתקפו אותם, וכי הזיהוי לא היה אלא השערה שנבעה מחשד, שמקורו בסכסוך ביניהם, שמא אמנם המשיבים הם שתקפום. אלא שתצהירים אלה אין בהם כדי לשכנע. התצהירים הם המשך ישיר של בקשת המתלוננים מן המשטרה כי תמשוך את ידיה מן הטיפול בפרשה, בעקבות כריתת הסכם הסולחה. הם אמרו את הדברים בפה מלא בהודעות שנתנו לאחר שהושגה הסולחה (הודעות מיום 27.6.05). חשוב לשים לב, כי בהודעות אלה מסרו המתלוננים, באותה נשימה, כי אין הם חוזרים מדברים שמסרו מלכתחילה, כלומר לא אמרו דבר וחצי דבר ביחס לזיהוי קלוקל שנבע מחשד וגו'. מכל הדברים הללו אנו מסיקים, ודאי בשלב מוקדם זה של ההתדיינות, כי בתצהירים שנתנו עתה המתלוננים אין כדי להשמיט את הקרקע מתחת להודעות שנתנו מלכתחילה המתלוננים, בהן סיפרו את שתואר בכתב האישום, ובכלל זה תארו המשיבים כמי שתקפו אותם.

            המשיב 1 טען מפי סניגורו, כי התיאור שבא מפיו של גסאן ביחס לאירוע שנזכר באישום הראשון שונה היה בתכלית השינוי מן התיאור שתיאר העד אחמד הייב את האירוע. ואמנם עיון בהודעותיהם של השניים מעלה שוני, ואולי משמעותי, בין שני הסיפורים. אלא שהסיפור הבסיסי שבא מפי השניים הוא אותו סיפור. דומה, כי אחמד, שהיה - לפי דבריו - עד ראיה לשני האירועים שנפרסו באישומים הראשון והשני, ערב בין השניים, ואולי שם טמון הבלבול שבעדות, והפער שבין עדותו לבין עדות גסאן. מכל מקום, בשלב זה של ההתדיינות איננו בודקים את מהימנותם של העדים, ובכלל זה איננו יכולים לומר, כי משום השוני בפרטיהם של שני הסיפורים, להבדיל מן הסיפור הבסיסי, אין ליתן אמון לאיזה מבין שני העדים. הדברים ייבחנו, מן הסתם, בבוא העת, בידי המותב שישב לדין. יש אמנם להצר על כך, שהחוקרים לא שתו ליבם להבדלים בגירסותיהם של אחמד וגסאן, ולא עשו את שצריכים היו לעשות בהקשר זה, כמו שלא שתו ליבם לכך, שאחמד נקב בשמו של מעורב נוסף (ראפע הייב), אותו הם לא חקרו כלל, משום מה. אלא שבמחדלים אלה של המשטרה אין כדי לשמוט את הקרקע מתחת לראיות הקיימות, ואלה מבססות, כמפורט מעלה, את התשתית הצריכה להוכחת האישום. הוא הדין באשר לטענת המשיבים, כי החוקרים לא נענו לבקשתם לקיים עימות עם המתלוננים, ועוד כיוצא באלה מחדלים, שאין בהם, גם אם היו הטענות ביחס אליהם נכונות, כדי לשמוט את הקרקע מתחת ליש, להבדיל מן האין, משמע החסר שבחומר הראיה, הנובע מן החסר הנטען במלאכת החקירה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ