החלטה בתיק בש 22489/07

1.      נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום באשדוד (ת.פ. 1694/07), בו יוחסה לו עבירה של סחיטה באיומים. עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה לעצרו עד לתום ההליכים.

2.      מחומר הראיות עולה כי המתלונן מוכר כריכים, מזה כחמישה חודשים,  באיזור מפעל "אינטל" בקרית גת. העורר, אשר שוחרר ממאסר באמצע חודש ספטמבר השנה, החל אף הוא למכור כריכים באותו איזור. לטענת המתלונן, בתאריך 8.11.07 בסמוך לשעה 08:15 פנה אליו העורר ואמר לו "אם אתה תדרוך באינטל עוד פעם ביום ראשון, אתה תצטער על היום שפתחת סנדוויצים".

3.      בית המשפט קמא קבע כי האמירה המיוחסת לעורר, מהווה עבירה של סחיטה באיומים. על כן קבע כי בידי התביעה קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לעורר. 

4.      בית המשפט קבע גם כי על רקע העבירה ובהתייחס לעברו הפלילי של העורר, קמה כנגדו עילת מעצר.

5.      ב"כ העורר ביקש מבית המשפט קמא לשחרר את העורר בערבות אחיו, מר אלפסי מאיר (להלן: "הערב"), שהסכים לפקח עליו באופן צמוד. בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על שחרור העורר למעצר בית בבית הערב בהרצליה. בית המשפט התיר לעורר לצאת ממעצר הבית ולהילוות לערב לעבודתו, ואסר עליו להימצא במרחק הנופל מ 10 ק"מ מקרית גת.

6.      מכאן הערר. ב"כ העורר טוען כי האמירה המיוחסת לעורר, אינה עולה כדי עבירה של סחיטה באיומים וכי מכל מקום יש לבטל את הגבלות התנועה שהוטלו על העורר.

7.      סעיף 428 לחוק העונשין, שכותרתו "סחיטה באיומים" קובע:                                                     "המאיים על אדם ... בפגיעה שלא כדין בגופו ... בחירותם, ברכושם, בפרנסתם... או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו- מאסר שבע שנים...".                                                                                                                             האמירה המיוחסת לעורר, על פי מובנה הפשוט, מפנה איום כלפי המתלונן כי אם ימשיך במכירת הכריכים באיזור מפעל "אינטל", יבולע לו. ברור מההקשר בו נאמרו הדברים, כי לכאורה, מטרת העורר היתה להניע את המתלונן להימנע מלמכור את מרכולתו- מעשה אשר בהקשר של סעיף 428 הנ"ל, רשאי המתלונן לעשותו. מכאן כי מסקנת בית המשפט קמא כי אמירה זו מהווה לכאורה עבירה של סחיטה באיומים, בדין יסודה.

8.      כך הדבר גם באשר לקביעה כי בנסיבות העניין קמה כנגד העורר עילת מעצר. מי שהוא בעל עבר פלילי כה כבד, כעורר, הסוחט באיומים, שבועות ספורים לאחר שהשתחרר מהכלא, לאחר ריצוי עונש מאסר משמעותי, קמה כנגדו עילת מעצר של מסוכנות.

9.      מאידך, הראיה היחידה העומדת כנגד העורר, הינה דבריו של המתלונן. אין לשכוח כי על רקע הדברים המתוארים, לכאורה, יש אינטרס למתלונן לסלק את העורר, המתחרה בו ופוגע בהכנסותיו. עוד יש לציין כי אל מול תלונתו של המתלונן, קיימת תלונתה של שותפתו של העורר- גב' יוליה אוסטינוב, לפיה המתלונן פנה אליה ואמר לה דברים מהם משתמע כי אין הוא מרוצה מהעובדה כי היא והעורר פתחו דוכן מתחרה, בקרבתו. וכי לאחר מכן, היא הוטרדה בדרכים שונות, הקשורות בעיניה למתלונן.

10.  אמנם לעורר עבר פלילי עשיר, אך העובדה כי לאחר שחרורו מהמאסר הוא מתעורר ב 03:30 לפנות בוקר, כדי להכין את המוצרים הנמכרים בדוכן שלו והוא עצמו עובד במכירת מוצרים אלו, כעולה מאמרתו במשטרה, צריכה להילקח בחשבון. כך גם מעורבותו החיובית של הערב - אותו מצא בית המשפט כראוי לפקח על העורר - בנסיון לשקם את העורר. 

11.  בנסיבות אלה, ובהתחשב בעובדה כי בית המשפט סמך על הערב שיפקח על העורר לבל יפר את התנאים שנקבעו לו, ובהתחשב בכך שהעורר נשוי ולו שני ילדים, וביתו בקרית גת, אני מוצא כי ניתן להקל במידת מה בתנאי השחרור שנקבעו לעורר ואני מבטל את התנאי האוסר על העורר להימצא במרחק הנופל מ 10 ק"מ מהעיר קרית גת. מובהר בזה כי על העורר להימצא, בכל עת, עם הערב, ונאסר עליו ליצור קשר כלשהו עם המתלונן. יתר תנאי השחרור בערובה, ישארו בעינם.

12.  בכפוף לשינוי זה, הערר נדחה.

ניתנה היום כ"ג בטבת, תשס"ח (1 בינואר 2008) במעמד הצדדים