אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש (ערר) 20240/05

החלטה בתיק בש (ערר) 20240/05

תאריך פרסום : 09/10/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20240-05
21/02/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד שיפר שלום
הנתבע:
1. יהודה נמבורג
2. יעקב עציון
3. ציון אוחיון
4. מאיר פיאקר
5. בן ציון חניה
6. יוגב גלבוע
7. אמיתי אלעזר

עו"ד ורצברגר נפתלי
החלטה

1.         נגד המשיבים - כולם תושבי גוש קטיף - הוגש לבימ"ש השלום בבאר-שבע, כתב אישום המייחס להם עבירת התקהלות אסורה, עבירת התפרעות, ועבירת המשך התפרעות לאחר הוראת התפזרות.

            כן, יוחסו למשיבים 2 , 3 , 4, ו - 5 עבירות נוספות - והכל בקשר עם אירוע שהתרחש ביום 11.2.05, החל בשעה 10:30, לערך, בצומת הגוש ("האורחן") על ציר טנצ'ר, המחבר בין חלקה הדרומי לחלקה הצפוני של רצועת עזה, בסמוך לחאן יונס, ומשמש לתנועת כלי רכב פלסטינים בתוך הרצועה.

            על פי הנטען בכתב האישום, התקהלו המשיבים, יחד עם 30 אנשים אחרים, מול הצומת והחלו להתפרע במקום ולחסום את ציר התנועה לכלי רכב פלסטינים, וזאת, בניגוד ולמרות הנחיות מח"ט הגיזרה והשוטרים במקום; וכשתוך כדי כך, ובמקביל, התבצע ירי לעבר המקום ע"י פלסטינים - ירי שסיכן את כוחות הביטחון ואת המתקהלים עצמם, ובכללם המשיבים.

            חרף הודעת קצין צבא, כי מדובר בהתקהלות לא חוקית, ובקשתו מהמתקהלים להתפזר מהמקום - לא שעו המשיבים, והמשיכו באותה התקהלות אסורה.

            כשניסה אחד השוטרים לעכב את המשיב 2, משך זה את השוטר והפילו ארצה; ולאחר שהמשיב 2 נעצר והובל לניידת, התערב המשיב 4 ותקף את השוטר הנ"ל, באוחזו במעילו ובמושכו אותו לאחור, במטרה לשחרר את המשיב 2.

            תוך כדי כך, המשיך המשיב 3 ועודד את המתקהלים שלא לשעות להוראת ההתפזרות, וכאשר הודיע לו קצין משטרה על מעצרו, נמלט מהמקום.

            במקביל, התיישב המשיב 5 על הכביש בנתיב היציאה וחסם ניידת משטרה שהובילה 6 עצורים מקרב המתקהלים, וכאשר שוטר ביקש להזיזו מהמקום תקף משיב  5 אותו, בחובטו באגרופו בחזהו; ומשהגיעו שוטרים לעוצרו, התנגד למעצרו.

            גלל האמור, יוחסו למשיבים 2, 3, 4, ו - 5, גם העבירות הנוספות, כאמור, היינו: למשיב 2 - תקיפת שוטר; למשיב 3 - שידול להתפרעות, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו; למשיב 4 - תקיפת שוטר, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו; ולמשיב 5 - הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר, והתנגדות למעצר חוקי.

2.         לכתב האישום נלוותה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

            לאחר דיון ממושך מיום 14.2.05 - בו התייחסו הצדדים באריכות גם לענין שאלת הראיות לכאורה - נתן בימ"ש קמא החלטתו, בה פירט את הראיות לכאורה, אותן מצא לביסוס ההאשמות המיוחסות לכל אחד מהמשיבים.

כן, קבע כי קיימת עילה למעצרו של כל אחד מהמשיבים, בהיות התנהגותו מעידה על מסוכנותו לציבור; ובעיקר, על שום התרחשות האירוע במקום מסוכן ורגיש החשוף לירי פלסטינים, ואשר סיכן בפועל את חיי כוחות הבטחון ואת חייהם של המתקהלים עצמם.

            יחד עם זאת - ולאחר התייחסות לעניינו של כל אחד מהמשיבים בנפרד - מצא בימ"ש קמא, ביחס לכל המשיבים, כי  "ניתן להשיג את מטרת המעצר... בדרך של שיחרור בערובה", והורה, על כן, על שיחרור כל אחד מהמשיבים בערובה, היינו, התחייבות עצמית בסך 7,500 ש"ח וערבות צד ג' בסכום זהה; ובכפוף לתנאים הבאים: איסור להתקרב לציר טנצ'ר; החובה להישמע להוראות המשטרה והצבא בגוש קטיף; הימנעות מהתקהלות אסורה; והחובה להתפזר מכל התקהלות עם קבלת הוראה של כוחות הבטחון.

            ובאשר למשיבים 5 ו - 6 - אשר לגביהם הורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינם - הוסיף בימ"ש קמא והורה, כי עד לקבלת התסקירים, כאמור, מנועים הם מלצאת מתחומי יישובי מגוריהם בשעות הלילה (מהשעה 20:00  עד למחרת בשעה 06:00).

3.         כנגד החלטה זו מופנה ערר זה של המדינה, בו נטען, כך בקליפת אגוז, כי משמצא בימ"ש קמא כי קיימת עילה למעצרם של המשיבים - והיא זו הנעוצה בסיכון הנשקף מהם לבטחון הציבור ולחיי אדם; ובמיוחד, משסיכון זה גם צופה פני עתיד, נוכח הרקע לאירוע והחשש להישנות מעשים דומים על רקע אידיאולוגי, עקב ההתפתחויות המדיניות והאקלים הפוליטי שנוצר, ויוסיף ויעצים באזור המדובר - הרי שלא היה מקום לשיחרור המשיבים, ואף לא לחלופת מעצר כלשהי.

            ולחלופין, נטען עוד כי, מכל מקום, אין בתנאים בהם הורה בימ"ש קמא על שיחרור המשיבים, כדי להשיג את התכלית שביסוד עילת המעצר. הדברים אמורים - כך נטען - הן ביחס לכל המשיבים, "משההגבלות" שהוטלו עליהם, כתנאים לשיחרורם, לאו הגבלות הן, משאלו חלות עליהם, ממילא, מעצם היותן פעולות אסורות על פי חוק; והן ביחס למשיבים 5, ו - 6, משאין כל משמעות בהגבלת תנועתם לשעות הלילה, בלבד. שהרי, האירוע נשוא כתב האישום התרחש בשעות היום, כך שמאומה לא ימנע מהם מלבצע עבירות דומות בשעות היום.

4.         סניגורם המלומד של המשיבים - אשר עתר, מחד, להותיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה,  מבחינת תוצאתה - ביקש, מאידך  ובאותה נשימה, לטעון נגד מסקנת בימ"ש קמא, באשר לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס ההאשמות המיוחסות למשיבים, או למי מהם. על פי הנטען, הרי שהאירוע לא חרג מגבולותיה של הפגנה לגיטימית והתקהלות "מינורית", שלא היתה מלווה באלימות כלשהי כלפי כוחות הבטחון, וגם לא היתה כרוכה בסיכון כלשהו לחיי אדם, משלאותו ירי מן הצד הפלסטיני, כך נטען, לא היה כל קשר לאירוע, ולא היה זה אלא עוד ירי שיגרתי המכוון, דבר יום ביומו וכדבר שבשיגרה, נגד תושבי החבל וחיילי צה"ל.

ובקשר עם הטענה בדבר התרחשות האירוע על רקע אידיאולוגי, וכי מכאן גם מקור הסיכון הצופה פני עתיד, וכבסיס ביסוד עילת המעצר - טען הסניגור, כי אותה התקהלות (ושכאמור, מכונה בפיו "הפגנה") לא היתה על רקע המהלך המדיני הצפוי והקרוי "התנתקות" מרצועת עזה, ואשר במסגרתו צפויים תושבי החבל (ובהם המשיבים) לפינוי, אלא היתה זו אך מחאה לגיטימית, נקודתית וספונטאנית, שבמסגרתה ביקשו המשיבים וחבריהם לזעוק ולמחות על המשך היותם חשופים לירי פצמ"רים, מצד הפלסטינים, למרות קיומה של אותה "ועידת שארם", אך יום קודם לכן; ובעטייה של החלטת הממשלה, כי לא רק שלא תהא תגובה על אותו ירי פצמ"רים, אלא יש אף כוונה לנקוט מחוות והקלות כלפי הפלסטינאים.

5.         עיינתי, אף אנוכי, בחומר הראיות, ונחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס העבירות והמעשים המיוחסים למשיבים, ולכל אחד מהם, בכתב האישום. בימ"ש קמא לא פרק מעל צווארו את עול בחינת חומר הראיות, וזאת עשה בפירוט בהחלטתו המפורטת, ואין לי אלא לאמץ מסקנתו בענין זה.

כן, מאמץ אני את מסקנת בימ"ש קמא באשר לקיומה - מן הפן העקרוני - של עילת מעצר, נגד המשיבים וכל אחד מהם, והיא, אכן, זו הנעוצה בסיכון הנשקף מהם לשלום הציבור ולבטחונו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ