החלטה בתיק בשא 9613/05 - פסקדין

1.         ביום 5.7.05 הוטל עיקול זמני ארעי לבקשת המבקשת על נכסי המשיבות. המשיבות 2 ו-4 התנגדו לעיקול והגישו בקשה לביטולו.

רקע בקצרה

2.         המבקשת הינה שותפות מוגבלת המפעילה מכון טיפול בשפכים (להלן - "המכון") באזור ראש פינה.

המשיבה 1 (להלן "צ.ח.ר") הינה תאגיד משותף בבעלות המשיבות 2-4.

המשיבות 2 ו-3 הן רשויות מקומיות המזרימות שפכים ישירות למכון הטיפול בשפכים, לשם טיפולה של המבקשת בשפכים (להלן - "הרשויות המקומיות").

3.         ת.ג.א. זכתה במכרז להקמתו והפעלתו במשך 18 שנים של המכון. מכוח זכייתה במכרז, נחתמו הסכם ותוספת להסכם בין המבקשת למשיבות (ההסכם והתוספות יכונו להלן "ההסכם").

על פי ההסכם התחייבה ת.ג.א. לתכנן ולהקים על חשבונה את המכון  וכנגד זאת קיבלה את הזכות להפעיל את המכון למשך 18 שנים, כאשר במהלך תקופת ההפעלה ישולם לת.ג.א. מחיר מוסכם כנגד כל מ"ק של שפכים שיטופלו במכון. 

4.         בהתאם להתחייבויותיה הקימה ת.ג.א את המכון בהשקעה של כ- 25 מיליון ש"ח.

על פי ההסכם, זכאית ת.ג.א. לתמורה שתשולם לה מדי חודש בחודשו בגין השפכים שטופלו במכון במהלך החודש שחלף וזאת על פי חשבונות חודשיים אותם מגישה ת.ג.א לצ.ח.ר.

ת.ג.א. סיימה להקים את המכון והחלה בהפעלתו בחודש אפריל 2003 ואולם לטענתה, ממועד זה ועד להגשת הבקשה, צברו המשיבות חובות עתק כלפי ת.ג.א. בגין אי תשלום התמורה המגיעה לה על פי ההסכם.

סך חובותיהם של המשיבות לת.ג.א נכון למועד הגשת הבקשה עומד על 3,049,020 ש"ח.

בגין חוב זה הוגשה התביעה העיקרית ובד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה הבקשה לעיקול.

טענות הצדדים

5.         לטענת ת.ג.א., המשיבות התחייבו כלפיה ביחד ולחוד, לשאת בתמורה לה היא זכאית בגין הפעלת המכון וטיפול בשפכים וזאת מכוח חתימתן על ההסכם והתחייבותיהן כלפיה בכתב ובעל-פה.

לטענתה, קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, שכן המשיבות מכירות בחובם, אך מסרבות לפרעו.

ת.ג.א. הוסיפה וטענה כי אחת מעילות התביעה היא עוולת התרמית וגם בכך יש כדי להעיד על הכבדה בביצוע פסק הדין.

יתרה מכך, לטענת ת.ג.א, למשיבות אין כלל אמצעים לתשלום חובם כלפי המבקשת.

ת.ג.א נסמכת, בין היתר, על ניסיון החיים ביחס למצבן ולהנהלותן של הרשויות המקומית, המקים חזקה לטענתה בדבר קשיים במימוש פסקי דין נגדן. 

טענות הרשויות המקומיות

6.         טענתן העיקרית של הרשויות מתייחסת להעדר קיומה של עילת תביעה נגדן, באשר לטענתן, ההתחייבות שלהן היא כלפי צ.ח.ר. בלבד ואין להן כל התחייבות חוזית כלפי ת.ג.א.

הרשויות טוענות כי פעילותן בקשר עם הליכי המכרז וחתימתן על ההסכם, היו כשלוחות בשם ועבור תאגיד בהקמה ולפיכך, משאישררה צ.ח.ר. את הפעולות האמורות, בחתימתה על מסמכי המכרז לאחר הקמתה, מחייבות פעולות אלה את צ.ח.ר. בלבד.