החלטה בתיק בשא 7868/04

זוהי בקשה לביטול פס"ד שניתן ביום 18.3.01 בעניינו של המבקש ושני נתבעים נוספים: אחיו ואמו.

פסה"ד ניתן על פי הסכם שהושג בין הצדדים ביום 15.3.01 בהיות הנתבעים מיוצגים כולם ע"י בא כוחם, עורך -הדין עודד זנדבנק.

בתצהיר התומך בבקשה טוען המבקש כי מעיון בתיק ביהמ"ש הסתבר לו שביום 15.3.01 חתמו הנתבע 1, אחיו, והנתבעת 2, אמו, על הסכם לפריסת חוב עם ב"כ הבנק, אך הוא עצמו לא חתם על הסכם זה. עוד הסתבר לו כי ביום 18.3.01 ניתן פסק - דין על יסוד הסכם הפשרה, עליו, כאמור, לא חתם.

המבקש טוען כי לא זו בלבד שלא חתם על הסכם - הפשרה, אלא אף לא נתן אישור לחתום בשמו, ולא ידע כלל על קיומו.

המבקש מציין כי לאחר שהחייב העיקרי, אחיו - הנתבע 1, לא עמד בהחזרי ההלוואה ע"ס 80,000 ש"ח שנטל מן הבנק ביום 8.5.98, הרי שהוא, כערב להלוואה, העביר מחשבונו סך של 100,000 ש"ח לכיסוי הערבות והפטרתו ממנה. לדבריו, נועד התשלום לכסות את כל סכום הערבות, והוא לא היה מעביר את הסכום הנ"ל לחשבון אחיו, אלמלא האמין בתום לב כי בכך ייסגר החוב, והוא יופטר מערבותו לחובו של אחיו.

המבקש נחקר שתי וערב ע"י ב"כ המשיב, ודבריו בחקירתו הנגדית אינם מתיישבים ברובם הגדול עם מהלך האירועים בתביעה עצמה.

המבקש לא זכר אם הגיש בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה; הוא לא זיהה את חתימתו על התצהיר שצורף לבקשת הרשות להגן, ואשר אותו הגיש לביהמ"ש בשמו ובשם יתר הנתבעים - בני משפחתו.

לדבריו, מעולם לא היה אצל עו"ד זנדבנק ,ונפגש אתו רק פעם אחת בישיבת ביהמ"ש ביום 28.1.01, כאשר נחקר על התצהיר במהלך הדיון בבקשת הרשות להגן.

לדבריו: "זו הפעם היחידה שהוא ייצג אותי. יכול להיות שהייתי איתו בבימ"ש ואז חתמתי לו על התצהיר". ובהמשך: "אחי סרוליק יוסי יוצג ע"י עו"ד זנדבנק ובעקבות אחי נוצר הקשר ביני לבין עו"ד זנדבנק".

לגבי הסכם הפשרה אמר המבקש: "לא ידעתי על קיומו של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד.

אני לא זוכר מתי נודע לי על קיומו של פסה"ד ועל קיומו של חוב לבנק. נודע לי על פתיחת ת. הוצל"פ מאז ששלחת לי את זה הביתה".

טענת המבקש כי לראשונה פגש את עו"ד זנדבנק בבית - המשפט וכי מעולם לא היה אצלו, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שדוקא הוא זה שחתם על תצהיר מטעם שלושת הנתבעים התומך בבקשת הרשות להגן.

התצהיר נחתם ע"י המבקש בפני עו"ד זנדבנק ביום 14.2.00, כפי שמופיע באימות התצהיר, ואילו ישיבת ביהמ"ש התקיימה ביום 28.1.01. מכאן שהמבקש היה אצל עו"ד זנדבנק וחתם בפניו על התצהיר כשנה קודם לכן. לא ברור כיצד טוען המבקש שאינו מזהה את חתימתו על התצהיר כאשר הוא הצהיר בו כי העביר סכום של 100,000 ש"ח לכיסוי הערבות, וצרף בדיוק את אותו מסמך, שהוא מצרף עתה, כארבע שנים לאחר מתן התצהיר הראשון.

עו"ד זנדבנק אישר כי המבקש חתם בפניו על התצהיר ביום 14.2.00; כי זוהה על ידו באמצעות תעודת זהות, והוזהר כי עליו להצהיר אמת.

בחקירתו הנגדית על התצהיר הראשון לא אמר המבקש מלה וחצי מלה על כך שעו"ד זנדבנק אינו מייצג אותו.

מן הראוי לציין כי דבריו של המבקש בחקירתו הנגדית בבקשה הנוכחית רוויים סתירות. מצד אחד הוא מכחיש את חתימתו על תצהיר הבקשה לרשות להתגונן: "אמנם מס' הזהות שלי מופיע על התצהיר אך זו אינה חתימתי". ומיד לאחר מכן הוא אומר: "יכול להיות שהייתי איתו בבימ"ש ואז חתמתי לו על התצהיר".

המבקש אומר דבר והיפוכו, ונשאלת השאלה איזו גירסה היא הנכונה.

המבקש נחקר ארוכות במהלך הדיון בבקשת הרשות להגן ובשום מקום לא אמר שלא חתם על התצהיר. התצהיר, כפי שראינו, נחתם כשנה לפני מועד הדיון, כך שהאפשרות שהמבקש חתם על התצהיר ביום הדיון - מופרכת לחלוטין.

המבקש מציין בתצהירו הנוכחי כי אחיו יוצג ע"י עו"ד זנדבנק, ואילו הוא, המבקש, "לא התחבר אליו".