אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 754/07

החלטה בתיק בשא 754/07

תאריך פרסום : 06/08/2009 | גרסת הדפסה
בש"א
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
754-07
17/02/2008
בפני השופט:
הרשמת לאה גליקסמן

- נגד -
התובע:
1. מרפאות שיניים קהילתיות יקנעם 2000 בע"מ
2. מוניר חמדאן

הנתבע:
רוחאנא נבילה
החלטה

1.       לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (הנשיאה השופטת ורד שפר ונציגי ציבור מר יאנוס חיים ומר סגל מוני; ע.ב. 1844/03, ד.מ. 1584/03). פסק הדין מושא הבקשה ניתן ביום 8.10.07, הומצא למבקש 2 ביום 16.10.07, כך שהמועד להגשת ערעור מטעמו היה יום 15.11.07. למבקשת 1 הומצא פסק הדין ביום 11.10.07, כך שהמועד להגשת ערעור מטעמה היה ביום 11.11.07. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 18.11.07.

2.      הרקע לבקשה:

2.1.   המשיבה עבדה במבקשת 1, שהינה מרפאת שיניים (להלן: " המרפאה") שהוקמה על ידי המבקש 2 (להלן: " המבקש"), החל מחודש אוגוסט 2001 ועד ליום 30.4.07. בסמוך לסיום העסקתה, נמכרה המרפאה למרפאת "הילה" (המכונים לבריאות המשפחה) בע"מ, והמבקשת המשיכה לעבוד במרפאת הילה כחודש נוסף.  

2.2.   בבית הדין האזורי התקבלה בחלקה תביעת המשיבה כנגד המבקשים לתשלום רכיבים שונים הנובעים מקשר העבודה בין הצדדים וסיומו. בית הדין האזורי מצא כי יש מקום לחייב את המבקש באופן אישי בחובות המרפאה כלפי המשיבה, הן בהיבט החוזי והן בהיבט של הרמת מסך ההתאגדות, בקובעו כך: המבקש היה מנהלה של המרפאה בפועל, אף בתקופות בהן נבצר ממנו להיות נוכח פיזית במרפאה בשל מחלתו; המבקש לא הוכיח את טענתו כי מי שניהל את המרפאה היה מר עודד ליפשיץ, מנהלה של החברה שהייתה שותפה להקמת המרפאה; המבקש היה מודע לקשיים בתשלום שכר העבודה ולחובות המרפאה לנושים בדין קדימה, בעודו פועל למכירת המרפאה; התמורה בגין מכירת המרפאה הופקדה בחשבונו האישי של המבקש (אם כי לא שולשלה לכיסו של המבקש); בהסכם המכר למכירת המרפאה נטל המבקש על עצמו חבות אישית לסילוק הזכויות המגיעות לעובדי המרפאה. המבקשים חויבו לשלם למשיבה, ביחד ולחוד, סכומים בגין הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים; שכר עבודה; פדיון חופשה שנתית; דמי הבראה; פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל.

3.       הנימוקים בבסיס הבקשה:

3.1.   פסק הדין התקבל ביום 16.10.07 בשעות הערב.

3.2.   עקב מצבו רפואי של המבקש לא התאפשר לו להגיש את הערעור במועד.

4.       המשיבה מתנגדת לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   הבקשה לא מעלה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הערעור.

4.2.   מצבו הבריאותי של המבקש קיים כבר שנים, וזכה להתייחסות רבה בהליך הקודם (ככל הנראה הכוונה להליך שהתנהל בבית הדין קמא).

4.3.   המבקש העיד בבית הדין קמא כי הוא לומד משפטים, ועל כן יכול היה להגיש בקשה להארכת מועד מבעוד מועד.

5.      עיון בכתב הערעור שצורף לבקשה מעלה כי טענות הערעור מכוונות כנגד ההחלטה לחייב את המבקש באופן אישי בתשלום חובה של המרפאה כלפי המשיבה, כלומר הטענות מועלות מטעם המבקש בלבד, ולא מטעם המרפאה. לפיכך, אבחן את הבקשה להארכת מועד כבקשה שהוגשה על ידי המבקש בלבד, ובהתאם למועד שבו הומצאה ההחלטה מושא הבקשה למבקש, ולא למרפאה, הוא המועד המאוחר יותר בענייננו.

6.      כעולה מהנתונים במערכת המנת - נט, פסק הדין מושא הבקשה הומצא למבקש ביום 16.10.07, כך שהמועד להגשת הערעור חל ביום 15.11.07. לפיכך, משהבקשה  הוגשה ביום 18.11.07, מדובר באיחור בן יום עבודה אחד (בהתחשב בכך שימים 17.11.07-16 חלו בימי מנוחה).

7.      בהתאם לתקנה 125 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה,

אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא.

[עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 23.5.2005].

8.      המבקש טען כי האיחור בהגשת הערעור נבע ממצבו הרפואי. לעניין הכרה בקיומה של מחלה כטעם מיוחד להארכת מועד, נקבע בפסיקה כך:

הכלל לעניין זה ידוע ומושרש. "בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו. ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת דר' ש. לוין (תל אביב, 1995), בעמודים 895 - 896; כך גם בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ'  רנה רוזנבלום, דינים עליון נה 72). בב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם) נפסק לעניין זה כי "... כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין  ועל יכולתו לפנות לבית המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר  מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד

[בש"א 4072/02 עבסיה שרחביל נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון כרך סא 850].נ

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ