אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 5944/07

החלטה בתיק בשא 5944/07

תאריך פרסום : 18/01/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית המשפט המחוזי ירושלים
5944-07,8587-06
04/05/2008
בפני השופט:
משה סובל

- נגד -
התובע:
רונש השקעות בס"ד בע"מ
עו"ד פינחס סיון
הנתבע:
1. קבוצת הירש מדיה בע"מ
2. שבוע ישראלי בע"מ
3. שלמה בן צבי

עו"ד יאיר עשהאל

עניינה של החלטה זו בבקשת המבקשת (התובעת) למתן צו גילוי מסמכים ותשובות לשאלון נגד המשיבים (הנתבעים). המשיבים מתנגדים לעיקר הבקשה, וטוענים כי מרבית המסמכים הספציפיים והתשובות אותם דורשת המבקשת לקבל אינם נחוצים לצורך ההכרעה בתביעה; כי המצאתם כרוכה בהכבדה בלתי-סבירה בשים לב להיקף הגדול של המסמכים והתשובות הנדרשים; וכי חלק מהשאלות דורשות מהם לגלות סודות מסחריים שאין הצדקה לגלותם.

המסמכים והתשובות הנדרשים נוגעים לפעילותה של המשיבה 2 (להלן - החברה) המוציאה לאור את השבועון "מקור ראשון". המבקשת נמנית על קבוצת בעלי מניות המיעוט בחברה. המשיבה 1 הנה בעלת השליטה בחברה. בכתב התביעה נטען כי דירקטוריון החברה, המייצג באופן מוחלט את המשיבה 1, ואשר בראשו יושב המשיב 3, קיבל החלטה בלתי-סבירה שנועדה לקפח את בעלי מניות המיעוט ולדלל את חלקם בחברה. ההחלטה דרשה מהמבקשת להעמיד לטובת החברה תוך 10 ימים את חלקה היחסי, בסך של 260,907 דולרים, במימון שהמשיבה 1 העמידה לחברה, וזאת כתנאי להמשך אחזקותיה של המבקשת בחברה בשיעור הקיים. בתגובה ביקשה המבקשת לקבל פרטים אודות הצורך במימון המדובר ואודות השימוש שנעשה בכספים שלפי הטענה הוזרמו על ידי המשיבה 1 לחברה, וזאת כדי לשקול האם להיענות לדרישה. החברה השיבה לבקשה זו בתשובות חסרות ומתחמקות, ובאותו זמן מימשה את האיום ודיללה את אחזקות המבקשת, המחזיקה היום ברבע משיעור אחזקתה לפני הדילול (כך לפי כתב התביעה המתוקן). לפיכך תובעת המבקשת שבית המשפט יורה על הסרת הקיפוח ועל ביטול הקצאת המניות הנוספות בחברה שדיללה את אחזקותיה.       

המבקשת העבירה למשיבים דרישה לגילוי ולעיון בסדרת מסמכים ספציפיים הנוגעים לפעילות העסקית והכספית של החברה. מדובר בדו"חות כספיים; חוזים עם עובדים, נותני שירותים וספקים; טופסי 106 של העובדים; הסכמי הלוואה; הסכמי שכירות של משרדי החברה; פרוטוקולים והזמנות לישיבות דירקטוריון ולאסיפות כלליות; כרטיסי הנהלת חשבונות הנוגעים למערכת היחסים שבין החברה לבין המשיבה 1 ולחברות הקשורות אל המשיבה 1; מסמכים וחוות דעת הנוגעים לצורך בהזרמת כספים לחברה ולשוויה לשם הקצאת מניות תמורת הלוואת בעלים; וכיוצא בזה.

המשיבים מתנגדים לאפשר למבקשת לעיין במרבית המסמכים האלה. לטענתם, מדובר בהיקף רחב מאוד של מסמכים, המקיף למעשה את כל הפעילות של החברה, והחורג במידה ניכרת מהיקף המסמכים הפתוחים לעיון בעלי מניותיה מכוח הוראות סעיפים 184 ואילך לחוק החברות, תשנ"ט-1999. לטענת המשיבים, אין קשר בין התנהלותה העסקית השוטפת של החברה, בה עוסקים רוב רובם של המסמכים המתבקשים, לבין הסעד של הסרת הקיפוח אותו תובעת המבקשת. סעד זה מתבסס על תקיפת החלטת דירקטוריון החברה לדרוש הזרמת כספים מכלל בעלי מניותיה, בטענה שאותה החלטה מתעלמת מהעובדה שמבחינת בעלי מניות המיעוט מדובר בהזרמת כספים "חדשים" בעוד שמבחינת המשיבה 1 מדובר בהעברת כספים "מכיס לכיס". זוהי, לדידם של המשיבים, הטענה היחידה העומדת לדיון במסגרת התביעה, ולא מידת הסבירות והתבונה בהן נוהלה החברה. בהתאם לכך, המסמכים בהם רשאית המבקשת לעיין הם אותם הנוגעים לטענה זו בלבד. בפועל, המסמכים בהם דורשת המבקשת לעיין חורגים בהרבה מן הדרוש לבירור טענה זו, והטלת חובה על המשיבים לאפשר עיון בהם תצריך השקעת משאבים מרובים וזמן יקר. כל זאת, בהעדר זכות של בעל מניות במסגרת דיני החברות לעיין במסמכים כאלה, ובלא שישנה בתביעה ולו ראשית ראיה לכך שעסקיה של החברה נוהלו שלא כדין או באופן המקפח את המבקשת בהקשרים שמחוץ למערכות היחסים שבין החברה לבין המשיבה 1 והגופים הקשורים אליה.

על טענות אלה משיבה המבקשת בכך שאופן ניהול עסקי החברה קשור באופן ישיר ומובהק לטענתה בכתב התביעה כי לא ניתן היה לדרוש ממנה השתתפות במימון החוב שנוצר כתוצאה מהזרמת הכספים מהמשיבה 1 לחברה. טענה זו מבוססת על עמדת המבקשת לפיה מדובר בחוב מלאכותי, וכי בכל מקרה, גם אם החוב אמיתי, הרי שמקורו בניהול פגום ובניסיון להעביר כספים בין החברות. נמצא כי מידת הסבירות והתבונה העסקית בהתנהלותם של המשיבים מסוגלת להצביע על פעולות שבוצעו על ידם, לרבות באופן עקיף, במטרה ליצור חובות מלאכותיים ביניהם ועל ידי כך לקפח את המבקשת בתואנה הנסמכת על סירובה להשתתף במימון חובות אלה. כך, לדוגמה, קבלת מסמכי ההתקשרות בין החברה לבין עובדיה וספקיה תאפשר למבקשת להוכיח כי החברה שילמה שכר מופרז לעובדים חיצוניים ובמקביל העסיקה עובדים של המשיבה 1 בתנאים בלתי-סבירים, וכי על ידי כך נוצר הגירעון שמומן באופן מדומה על ידי המשיבה 1. הוא הדין להגדלה בלתי-סבירה של הוצאות החברה בגין קבלת שירותים חסרי היגיון כלכלי.

אכן, בכתב התביעה נזכרת הטענה בדבר תשלומים מופרכים ובלתי-נחוצים שהחברה ביצעה למשיבה 1 ולחברות הנשלטות על ידה, באופן שגרם להגדלת הוצאות החברה באופן שאינו פרופורציונאלי להכנסותיה. בין היתר נזכר בתביעה תשלום דמי ניהול על ידי החברה למשיבה 1 בסך המתקרב ל-2.5 מליון ש"ח עבור השנים 2004-2005, ונטען כי סכום זה חורג מההוצאות הסבירות הנהוגות לגבי אותם שירותים לו היו מוענקים על ידי צד שאינו קשור למשיבים. עוד נאמר שם כי החברה נשאה בהוצאות בסך 800,000 ש"ח עבור גופים הנשלטים על ידי המשיב 3 (שהושבו לאחר מכן לחברה בלא ריבית), וכי במאזני החברה מופיע חוב בסך 940,000 ש"ח לטובת חברה נוספת הנשלטת על ידי המשיב 3 שלפי הטענה העניקה אף היא שירותי ניהול לחברה. זאת, בלא שהענקת אותם שירותים עוגנה בהסכם כלשהו, וכאשר טענתה של המבקשת היא שגם התשלום עבור אותם שירותים, ככל שניתנו, לא נקבע במחירי שוק. על רקע נתונים אלה נאמר בכתב התביעה (בסעיף 45) כי " התובעת סבורה בביטחון רב, כי ככל שיועבר חומר נוסף שנתבקש על ידה מהעיתון וקבלתו נמנעה בתירוצים שונים, תמשיך להתגלות התמונה העגומה בדבר הניהול התמוה של העיתון, ניצול כוחו של הרוב וניסיונות לדלל את כוחו של המיעוט אגב קיפוחו הגס". ניהול זה, כך נטען בהמשך כתב התביעה (בסעיף 55), גרם לכך שהחברה שילמה שלא לצורך כספים למשיבים 1 ו-3 ולחברות הקשורות אליהם; ובכל מקרה, השימוש שנעשה באותם כספים אינו עונה על הצורך של קידום ענייני החברה. בכתב ההגנה מודים המשיבים בכך שהמשיבה 1 וחברות נוספות הקשורות אליה העניקו לחברה שירותים וחייבו אותה בתשלום עבור כך. זאת, בין היתר, באמצעות עובדים בכירים שהועסקו אצל המשיבה 1 והעניקו שירותים למספר חברות בקבוצה. לטענת המשיבים, אין מדובר בסכומים מוגזמים אלא " בסכומים סבירים לחלוטין, בהתחשב בכמות העובדים שהועסקו בניהול החברה וברצון ובתכניות העסקיות לפיתוחה והרחבתה של החברה", וגם אותם לא שילמה החברה אלא באופן חלקי (סעיף 90 לכתב ההגנה). כתב ההגנה קושר את הרחבת הפעילות של החברה גם להזרמת הכספים על ידי המשיבה 1, באומרו כי אותה הרחבה הצריכה, בין היתר, הגדלת והשבחת כוח האדם, מעבר למשרדים חדשים והגדלת הרכוש הקבוע.

הנה כי כן, המחלוקת העומדת לדיון במסגרת התובענה דנן איננה רק האם הזרמת הכספים מהמשיבה 1 לחברה נעשתה כמימון אמיתי או כהעברה פנימית "מכיס לכיס". מחלוקת נוספת לגבי טיבה של ההזרמה נוגעת לצורך שהוליד אותה, רוצה לומר: האם פעילותה של החברה יצרה צורך אמיתי בקבלת מימון חיצוני, או שמא מדובר בצורך מלאכותי שמקורו בחיובים פיקטיביים שנזקפו לחברה אצל המשיבה 1 וגופים הקשורים אליה, בלא שהחברה קיבלה תמורה כלשהי או תמורה מלאה (במחירי שוק) עבור אותם חיובים. כפועל יוצא, כל מסמך העשוי ללמד במישרין או בעקיפין על טיב וסבירות העסקאות שבוצעו בין הקבוצה הנשלטת על ידי המשיבה 1 לבין החברה, עונה על מבחן הרלוונטיות, והמבקשת זכאית לעיין בו (ראו למשל רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 60). פירושה של הרלוונטיות איננו שכל מסמך כאמור יסייע בהכרח למבקשת להוכיח את טענתה בדבר הוצאותיה המלאכותיות של החברה. על מנת להצדיק את גילוי המסמכים די בכך ש" ייתכן, כי ללא גילוי המסמכים הנדרשים לא תוכל המבקשת להוכיח טענתה זו" (רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ, מיום 25.12.07).

זכות העיון של המבקשת במסמכים הנזכרים קיימת גם אם חורגת היא מזכות העיון של בעל מניות במסמכי החברה לפי הוראות חוק החברות. זכות העיון לפי חוק החברות מוקנית לבעל מניות בכל עת. לעומת זאת, כאשר בעל המניות הגיש תביעה נגד החברה, מתווספת לחובות החברה לפי חוק החברות חובותיה הדיוניות מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, בהן החובה לגלות כל מסמך ספציפי שהתבקש על ידי בעל הדין שכנגד והנוגע לעניין הנדון בתביעה. חובה זו " נגזרת מזכות היסוד של הגישה למערכת השיפוטית, הכוללת בחובה גם את הזכות להליך ראוי" (רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' שגב, פ"ד נה(1) 337, 342). אין אפוא מניעה כי היקף העיון בגדרו של הליך משפטי תלוי ועומד בין בעל המניות לבין החברה יהיה רחב מהיקף העיון המוקנה ברגיל לבעל מניות במסגרת חוק החברות.

אחד השיקולים במתן צו גילוי ועיון במסמכים הנו מידת ההכבדה הצפויה להיגרם על ידי כך למי שמחויב בגילוי: " בית המשפט רשאי שלא לאשר בקשה לגילוי מסמכים אשר הינה בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה" (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, מיום 1.11.05). אינני סבור כי הכרה בזכות העיון של המבקשת במסמכים הנוגעים לשאלות השנויות במחלוקת בתובענה, גם אם מדובר בלא מעט מסמכים, עלולה להכביד על המשיבים במידה בלתי-סבירה. המשמעות של זכות העיון הנה, לפי תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שהמבקש רשאי לדרוש מבעל הדין המחזיק במסמך " שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה" (ראו גם טופס 13 בתוספת הראשונה של התקנות). בקשתה של המבקשת תואמת הוראה זו, לאמור: ש" המשיבים יאפשרו למבקשת לעיין במסמכים הספציפיים" (סעיף 5.2 לבקשה). לא התבקש מתן צו המחייב את המשיבים להעתיק את כל המסמכים ולשלוח אותם למבקשת (אף שבקשה כזאת הופנתה בשעתו על ידי המבקשת למשיבים קודם להגשת הבקשה לבית המשפט). ממילא, מתכונת העיון יכולה להתבצע בדרך אותה הציעו המשיבים במכתביהם למבקשת עוד לפני הגשת התביעה, ושעליה חזרו המשיבים לא אחת בכתב ההגנה. הדרך היא תיאום פגישה במשרדי החברה בה יתאפשר לנציג מטעמה של המבקשת לעיין בכל מסמך ספציפי הנוגע לתביעה והמצוי שם (ראו מכתבי ב"כ המשיבים מימים 4.4.06 ו-4.10.06; סעיפים 51-53, 63-68, 71, 95 ו-108 לכתב ההגנה). דרך זו מקובלת על המבקשת, כפי שניתן להבין מכתב תשובתה לכתב ההגנה, בו (בסעיף 8) היא לא שללה דרך עיון זו אלא רק התנגדה לצמצום היקף המסמכים בהם המשיבים נכונו לאפשר לה לעיין. אכן, במכתב התשובה של המשיבים מיום 8.7.07 לדרישת העיון במסמכים ששיגרה אליהם המבקשת, כלל לא נטען להכבדה הצפויה ממתן אפשרות העיון (אלא רק ממתן התשובות לשאלון), ונאמר שוב (בסעיף 6) כי המבקשת מוזמנת לסור למשרד המשיבים ולעיין במסמכים שיש לה זכות לעיין בהם. על מתכונת זו שהציעו המשיבים יש להוסיף כי ככל שהמבקשת תחפוץ בכך, היא תוכל גם להעתיק כל מסמך בו עיינה בלא להוציאו ממשרדי החברה, ותוך עריכת סידורים מתאימים בנוגע למימון עלות ההעתקה. מאחר שההעתקה תתבצע על ידי נציג המבקשת, גם בה אין כדי ליצור הכבדה על המשיבים מעבר לסביר. אין גם חשש לפגיעה בסוד מסחרי של המשיבים, שהעלו טענה בנדון רק לגבי מקצת השאלון שנשלח אליהם ולא לגבי הדרישה לעיון במסמכים.

מצוידים בעקרונות אלה נפנה כעת אל רשימת המסמכים בהם חפצה המבקשת לעיין כמפורט במכתב בא-כוחה מיום 22.4.07 (בהתאם לסעיפי המכתב):

סעיפים 4.1-4.2: בתגובתם לבקשה (סעיף 23) אין המשיבים מתנגדים לעיון המבקשת במסמכים אלה.

סעיפים 4.3-4.7: כאמור, כתב ההגנה תולה את הצורך במימון שהוזרם לחברה בהרחבת פעילותה. מנגד טוענת המבקשת כי המימון נועד לשמש כסות לפעולה סיבובית של העברת כספים מהחברה אל הקבוצה הנשלטת על ידי המשיבה 1, וזאת באמצעות חיוב החברה בתשלום עבור שירותים שונים שכביכול העניקה לה הקבוצה. המשיבים מאשרים כי שירותים כאמור אכן חויבו, אך טוענים כי החברה לא חויבה בגינם מעבר לסביר אלא ההיפך. זכותה של המבקשת לעיין בכל מסמך העשוי להפריך את גרסת המשיבים או לחזק את גרסתה שלה לגבי כל אחת מהטענות הללו. ממילא, כל המסמכים המפורטים בסעיפים אלה רלוונטיים למחלוקת: טיב ותנאי ההתקשרות בין החברה לבין עובדיה וספקיה עשויים ללמד, ראשית, האם ובכמה הורחבה הפעילות, ושנית, מהו היחס בין השירותים שהתקבלו מהקבוצה הנשלטת על ידי המשיבה 1 לבין השירותים שהתקבלו מגורמים שמחוץ לקבוצה.

סעיף 4.8: רלוונטי רק ככל שמדובר בהלוואות שהחברה קיבלה מקבוצת המשיבה 1 או בהלוואות שהחברה נתנה לקבוצה זאת.

סעיף 4.9: בתגובתם לבקשה אין המשיבים מתנגדים לעיון המבקשת במסמכים אלה.

סעיפים 4.10-4.13: המחלוקת בין הצדדים איננה רק באשר לדרך שבה התקבלו החלטות הדירקטוריון והאסיפה הכללית בעניין הדרישה להזרמת כספים מהמבקשת לחברה, אלא גם באשר לדרך שבה נוהלה החברה על ידי נציגיה של המשיבה 1 באופן שהוביל את החברה להיזקק למימון חיצוני נוסף ולא להיות מסוגלת לקיים את עצמה באמצעות הכנסותיה בלבד. לפיכך רלוונטיים הפרוטוקולים של כל ישיבות הדירקטוריון והאסיפות הכלליות מאז הקצאת המניות למשיבה 1 וכן ההזמנות לישיבות אלה. מעבר לצורך יצוין כי בעל מניות זכאי לעיין בפרוטוקולים של האסיפות הכלליות מכוח הוראת סעיף 184(1) לחוק החברות, כך שהתנגדות המשיבים למסירת פרוטוקולים אלה אינה מובנת.

סעיף 4.14: ברי כי מדובר במסמך רלוונטי, שהרי התביעה תוקפת את האופן בו החברה דיללה את אחזקות המבקשת תוך היתלות בכספים שהוזרמו על ידי המשיבה 1. בתשובתם לבקשה מציינים המשיבים כי העבירו למבקשת את " נוסחת החישוב". בכך אין די, ככל שהחישוב מבוסס על חוות דעת שניתנה בקשר לדילול לעניין שווי החברה, שאז יש לאפשר עיון גם בה.

סעיף 4.15: תשובת המשיבים מבהירה כי הזמנות המבקשת לגלות מעורבות בפעילות החברה, כנטען בסעיף 32 לכתב ההגנה, לא ניתנו בכתב. ממילא אין מדובר במסמך שניתן לדרוש לעיין בו.

סעיף 4.16: המשיבים הם אלה שעוררו בסעיף 41 לכתב ההגנה את נושא המעבר למשרדים החדשים, והם אלה שקשרו גם אליו את התרחבות פעילותה של החברה שהצריכה את המימון מהמשיבה 1. המבקשת זכאית לבחון את אמינות טענה זו, בין היתר באמצעות עיון בחוזי השכירות הקודם והחדש והשוואה ביניהם.

סעיף 4.17: התנגדות המשיבים לעיון המבקשת במסמכים אלה מנומקת בתגובתם בהכבדה בלבד. לא נטען לחוסר רלוונטיות. טענת ההכבדה כבר נדחתה לעיל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ