החלטה בתיק בשא 5886/07

1.         בפניי בקשה לחייב את המשיבים (התובעים) בהפקדת ערובה על פי הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

            התביעה הוגשה על ידי עזבונות המנוחים 1-9 ותובע 10, כולם מרצועת עזה.

התקרית בה נהרגו המשיבים ונפגע משיב 10, ארעה  ביום 20.10.03, עת נורו טילים לעבר מכונית במחנה הפליטים נוציראת.

התובעים טוענים כי הירי בוצע במקוטע וכי לאחר שהטיל הראשון פגע ברכב, התקהלו סביבו תושבים. התובעים נפגעו חלקם מהתפוצצות הטיל הראשון וחלקם מפגיעת הטיל השני אשר נורה לעבר המכונית ופגע 12 מ' ממנה.

2.         המבקשת טוענת כי המשיבים מתגוררים ברצועת עזה, מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, אין בידם להצביע על נכסים במדינת ישראל, מהם ניתן יהיה להיפרע הוצאות משפט ודי בכך כדי לחייבם בהפקדת ערובה.  עוד היא מוסיפה כי המשיבים אינם כפופים להליכי ההוצל"פ הישראליים ולא ניתן לאכוף פ"ד המטיל עליהם הוצאות משפט. הרשות הפלסטינאית לא הקימה מנגנון המאפשר גביית הוצאות ואכיפת פסקי דין לטובת תושבי ישראל ובלא חובת הפקדה, תיפגע זכותה הקניינית של המבקשת.

            לגופה של התביעה טוענת המבקשת כי סיכוייה להביא לדחיית התביעה טובים, האירוע נשוא התביעה הינו אירוע מלחמתי על פי  הגדרת פעולה מלחמתית, ס' 2 לתיקון 4 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשס"ב-2002.

3.         המשיבים טוענים כי טענותיה של המבקשת סתמיות וכי לטעמם סיכוי התביעה גבוהים. לטענתם לא הצביעה המבקשת על  צורך ביטחוני מיידי המצדיק את הפעולה והמחיר הכבד שגבתה ומקרה זה מצדיק שלא תחסם דרכם של המשיבים לברר האם נעשתה הפעולה בזדון או רשלנות. עוד לטענתם על פי תקנה 519 רשאי ביהמ"ש להטיל ערובה אך אינו חייב לעשות כן. בנסיבותיהם, הטלת הערובה חוסמת את דרכם ופוגעת בזכות הגישה לערכאות, שכן המצב הכלכלי בשטחים ידוע לכל.

4.         נקודת המוצא היא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות, מחמת עוניו בלבד (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650א). ליכולתו הכלכלית השפעה על יכולתו לממש את זכות הגישה לערכאות. תקנה 519 לעיל מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, על פי שיקול דעתו, לאחר עריכת האיזון הראוי בין השיקולים השונים וכאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר.

ההלכה היא שכאשר מדובר בתובע שאינו מתגורר בתחומי מדינת ישראל ובעקר במדינות לגביהן אין הסדרים מתאימים לאכיפת פסקי דין וגבייתם, ואין לתובע נכסים בישראל מהם ניתן להפרע, גובר אינטרס הנתבע, וההגנה על זכויותיו הקנייניות, כך  שאם תדחה התביעה יוכל להפרע הוצאותיו מהתובע והתובע מחוייב במתן ערובה.

"על-פי האמור בתקנה 519, רשאי בית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. בית המשפט עשוי לעשות שימוש בסמכותו זו, כאשר התובע הינו תושב חוץ, שגביית הוצאות ממנו - אם תפסקנה כנגדו - תהא קשה או בלתי אפשרית (י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 900 (1995). בית המשפט איננו מנוע מלשקול שיקולים רלוונטיים נוספים, וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו - הן בשאלה האם יש מקום להורות על הפקדת ערובה, והן בשאלה איזה סוג ערובה תופקד ומה גובהה (רע"א 6786/99 חאתם עאשור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). (רע"א 6066/00 חאלד אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ", תק-על 2001(2), 154 עמ' 155).

5.         עם זאת כאמור, על בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטים נוספים. בכללם המסכת העובדתית המעידה על סיכויי התביעה, כפי שהיא עולה מכתבי הצדדים (ראו למשל בר"ע (חיפה) 1191/04  מדינ ת ישראל-משרד הבטחון נ' אבו עמרה עלי עבדאללה  תק-מח 2004(1), 7988 ,עמ' 7991) ונסיבותיו של התובע, אשר משקלם בא לידי ביטוי גם בטיב הערובה ושיעורה.

6.         המשיבים טוענים כאמור כי היו עוברי אורח אשר נפגעו מירי הטיל הראשון בהיותם בסביבה סמוכה למקום הארוע או מהטיל השני בעת שהתקהלו סביב הרכב . משיב 8 הינו קטין שטרם מלאו לו 11בעת האירוע. המבקשת אינה טוענת אחרת ועקר טענותיה נוגעות להצדק מחמת אופי הפעולה כפעולה מלחמתית.

7.         על בסיס מכלול השיקולים, אני קובעת כי על כל אחד מהמשיבים, להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, בין במזומן ובין באמצעות ערבות בנקאית צמודה למדד שאינה מוגבלת בזמן, בסך 7,000 ש"ח כל אחד.

תובע שלא יפקיד את הסכום הנ"ל בתוך 60 ימים מהיום, תביעתו תימחק ללא התראה נוספת.

הערה: החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום ז' בסיון, תשס"ז (24 במאי 2007).

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.