החלטה בתיק בשא 5524/04 - פסקדין

זו החלטה בבקשת המבקשים לבקשת רשות להתגונן מפני תביעת פינוי וסילוק יד שהוגשה נגדם ע"י המשיבים.

להלן טענות המשיבים בכתב התביעה

1.         בהתאם לאמור בכתב התביעה המשיבים 1 ו - 2 הינם בעלי הזכויות לחכירה לדורות בחנות במרכז המסחרי בשדרות, בהתאם להסכם פנימי בין המשיבים 1 ו - 2 ובין המשיבה 3 נמסרה החזקה והזכות להשכיר את החנות ולקבל את דמי השכירות למשיבה מס' 3.

ביום 14.7.94 נחתם בין המשיבה 3 באמצעות מיופה כחה לבין המבקשים חוזה שכירות להשכרת החנות למשך שנה.

2.         המבקשים האריכו את תקופת השכירות לשנתיים נוספות וחתמו על הסכם נוסף, להארכתו, כאמור. בתום השנתיים הנוספות האריכו הצדדים בע"פ את תקופות השכירות לשנה נוספת ודמי השכירות שולמו בהתאם, כאשר התשלום האחרון שולם בחודש 04/04.

3.         באמצע חודש 04/04 נודע למשיבים כי המבקשים שברו את קיר החנות בחזית החנות והוסיפו לה מבלי שקיבלו את רשות המשיבים או שביקשו או קיבלו היתר בניה תוספת בינה בשטח של כ - 40 - 50 מ"ר, המהווה רכוש משותף ומעבר ליתר דיירי המרכז המסחרי.

4.         המשיבים פנו למבקשים מספר פעמים, ובין היתר, באמצעות באת כחה להחזרת המצב לקדמותו ואולם לא נעשה דבר, בנוסף לכך קיבלו המבקשים מכתב התראה מעירית שדרות, שבו נדרשו להרוס את תוספת הבניה. כמו כן נשלח למבקשים מכתב התראה מאת ב"כ אחד מדיירי המרכז המסחרי, ואולם המבקשים לא עשו דבר לשינוי המצב. בנסיבות אלה פעלו המשיבים ומסרו למבקשים הודעה על ביטול הסכם השכירות, בהתאם לסעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א - 1971.

להלן טענות המבקשים בבקשה למתן רשות להתגונן

5.         לטענת המבקשים, שנתמכה בתצהירו של המבקש 1, במשך כל השנים המליץ המשיב 1 למבקשים ואף דחק בהם לשפץ את המסעדה, להחליף את הריצוף וליפות את המסעדה. לטענת המבקשים לאחר שהשלימו את השיפוץ פנה אליהם המשיב 1 וביקש דמי שכירות גבוהים יותר ומשסירבו לבקשה זו, החל המשיב 1 להתרות במבקשים להסיר את תוספת הבניה, בטענה כי זו איננה חוקית.

6.         פניות המשיבים למבקשים להעלאת דמי השכירות נעשו שלא בתום לב וללא הצדקה. לאחר פניית עירית שדרות להסדרת הבניה, התחייבו המבקשים ביום 27.6.04 לפרק את תוספת הבניה עד ליום 31.12.04 ולפיכך הוקפאו כל ההליכים נגד המבקשים. התחייבותו בכתב של המבקש 1 לפקח הבניה בעירית שדרות לפירוק תוספת הבניה צורפה כנספח לבקשה, כמו גם ההודעה על הקפאת ההליכים בהמשך להתחייבות זו.

7.         עוד טוענים המבקשים כי התוספת שבנו לא הורכבה באמצעות ברגים או ריתוך וניתן לפירוק ללא קושי ובעבודה של מספר שעות בלבד. עוד טוענים המבקשים כי המשיב 1 עודד אותם לבצע את התוספת הלא חוקית ואף ידע שלא ניתן לקבל היתר בניה לתוספת זו ובכל מקרה בכוונתם המבקשים לתבוע את עלות השיפוצים המוערכים בסך של 100,000 ש"ח.

8.         המבקש נחקר על תצהירו ביום 15.11.05 והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב עפ"י בקשתם ב"כ המבקשים.

דיון והכרעה

9.         סבורני כי דין הבקשה להדחות מהטעמים שיפורטו להלן.

המבקש בחקירתו העיד באופן מפורש לעניין תוספת הבניה כי הבניה נעשתה על ידו וללא היתר. טענת המבקש בתצהירו כי לא ידע שלא ניתן לקבל היתר בניה לתוספת האמורה שביצע, נסתרה בחקירתו:

" אני בניתי את הבניה. לא קיבלתי היתר לבניה הזו.

לא הגשתי בקשה ... העיריה פנו אלי וביקשו שאני אבוא,

באתי אליהם ואמרו לי שאם אני רוצה שזה יהיה באופן חוקי

אני אבוא להנדסה ואני לא הסכמתי, אמרתי שזה לא המקום שלי ...."

10.        כאמור, גם בבקשת המבקש הצהיר באופן ברור כי התחייב בכתב, והתחייבות זו אף צורפה לבקשתו, לפני עירית שדרות לפרק את תוספת הבניה ולהחזיר את המצב לקדמותו עד ולא יאוחר מה - 31.12.04. כמו כן אישר המבקש בחקירתו כי ביקש מהשכנים את הסכמתם לבניה ואולם, השכנים סירבו ואף אחד מהם לא הסכים לחתום כי מסכים לביצוע השיפוצים. יתרה מכך, המבקש אף אישר בחקירתו כי עורכי הדין מטעם המשיבים פנו אליו וביקשו ממנו שיהרוס את תוספת הבניה.

11.        בחקירתו העיד המבקש כי למעשה הסכמת המשיבים ניתנה למטרה מסויימת, וכלשונו: