אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 5374/07

החלטה בתיק בשא 5374/07

תאריך פרסום : 15/11/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב
5374-07
19/06/2007
בפני השופט:
הרשם ש. ברוך

- נגד -
התובע:
בנק מזרחי טפחות בע"מ
עו"ד גולדשטיין
הנתבע:
1. יגאל ישינובסקי
2. נאור ישינובסקי
3. ישנובסקי פיתוח והשקעות
4. נירה ישינובסקי
5. שי בצלאל ישינובסקי
6. נ.י. נכסי השרון בע"מ

עו"ד פישלר
החלטה

הנתבע מבקש לדחות את התביעה על הסף מפאת התיישנות.

בכתב התביעה פורטו באריכות אירועים עובדתיים שונים, הקשורים כולם לאופן התנהלות הנתבע ונציגיו כלפי התובעים. בכתב התביעה נטען, כי התובעת מס' 3  (שהיא שותפות בלתי רשומה) תיכננה לבצע פרוייקט בנייה מסויים ולצורך כך ביקשה לקבל אשראי מהנתבע. הנתבע דרש לקבל ביטחונות חיצוניים להבטחת האשראי, ולא היה מוכן לשעבד נכסים הקשורים לפרוייקט עצמו. לאור זאת, שועבד קוטג' ברעננה שבבעלות התובעים מס' 1 ו-4, למרות שבידי התובעים היו מספיק ביטחונות הקשורים לפרוייקט.

על פי כתב התביעה, באמצע שנת 1996 החלו התובעים בבניית קוטג'ים במסגרת הפרוייקט, אך לאור תנאי השוק הם נתקלו בקשיים במכירתם.

בשלב מאוחר יותר, במהלך שנת 1998, הודיע מר אורי וייל, מנהל מחלקת ליווי פרוייקטים באזור הצפון (שמונה ביום 1/1/98), כי לאור החוב הקיים, הוא דורש לפעול למכירת המגרשים. התובעים טענו כי דרישה זו נמסרה להם למרות שבידי הבנק היו ביטחונות מספיקים לתשלום החוב. על פי המתואר בכתב התביעה, החל משלב זה, הופעלו על התובעים לחצים שונים בנוגע למכירת המגרשים וזהות צדדי ג' לעיסקאות הפוטנציאליות, כשברקע עומד "איומו" של מר וייל לפעול למינוי כונס נכסים על הפרוייקט. התובעים הצליחו לבסוף למכור מספר מגרשים, ובכך הפחיתו את חובם באופן משמעותי, אך מר וייל הוסיף לדרוש מהם ביטחונות נוספים.

בשלב מסויים, הציעו התובעים לשלם לנתבע סכום של 300,000$ תמורת שחרור השיעבוד על שני מגרשים, אך מר וייל סירב להצעה זו. בסופו של דבר, התובעים הצליחו לסלק את מלוא סכום החוב בגין הפרוייקט, ונכון לחודש דצמבר בשנת 2000, החוב שנותר לתובעים היה שייך לחשבון הליווי שאינו קשור לפרוייקט.

מכתב התביעה ניתן להסיק, כי במהלך שנת 2001 ניהלו התובעים משא ומתן עם קבלן מסויים, לשם עריכת הסכם קומבינציה שהיה בו בכדי להביא לסילוק החוב בחשבון זה, אך לבסוף הנתבע "טירפד" את העיסקה. 

לקראת סוף שנת 2001, החלו הצדדים להידבר ביניהם בניסיון להגיע להסדר שיאפשר את המשך פעילותה של התובעת מס' 3 עם הנתבע.

על פי כתב התביעה, המשא ומתן, על כל גלגוליו, נמשך כשנתיים.

התובעים טענו, כי דו"ח מיום 14/2/02 שנערך מטעם חברת שגיא, מעיד על ליקויים שונים בחיובים אותם חייב הנתבע את התובעים במהלך שנות קיומה של התובעת מס' 3. מהמתואר בכתב התביעה ניתן להסיק, כי המשא ומתן בין הצדדים נועד לתיקון אותם ליקויים, אך לא הוביל לתוצאה פרקטית ממשית.

התובעים טענו, כי הנתבע לא פעל בהתאם להסכמות השונות, ובין היתר, המשיך לחייב את חשבונות הבנק של התובעים בריבית גבוהה ופתח בהליכי מימוש משכנתא כנגד נכסים שלא נועדו להבטחת חובה של התובעת מס' 3. בנוסף, טענו התובעים, כי סכום החוב המיוחס לתובעת מס' 3 על ידי הנתבע, אינו סכום החוב ה"אמיתי". בסעיפים 117-140 לכתב התביעה פירטו התובעים את הליקויים הנטענים הנלמדים מדו"ח שגיא.

לפיכך, ובהתאם לאמור בסעיף 107 לכתב התביעה (המתייחס לאותו משא ומתן), עתרו התובעים לביטול משכונות ושיעבודים שונים או לחילופין לקבוע כי הם נועדו להבטיח רק חובות מסויימים. בנוסף, עתרו התובעים לתשלום פיצויים כספיים בגין נזקים שונים.

מהתיאור המורחב של המסכת העובדתית הנטענת בכתב התביעה ניתן להסיק, כי התובעים מתייחסים לכל הרכיבים העובדתיים כיחידה אחת, המאופיינת בהתנהלות חסרת תום לב מצד הנתבע ובהפרת הסכמות שונות שהושגו בין הצדדים. אין בכוונתי (ואין ביכולתי) להכריע בשלב זה במהות טענות התביעה, אך מהשוואה בין סעיף הסעדים לבין התיאור העובדתי, ניתן לקבוע כבר בשלב זה, כי הסעדים הנתבעים נובעים, רובם ככולם, מהפרת אותן הסכמות, שגובשו בין השנים 2001-2003, כלומר בתוך תקופת ההתיישנות.

סעד כספי מסויים, המופיע בסעיף 142.9.2 לכתב התביעה, נתבע בגין "טירפוד" העיסקה עם הקבלן, במהלך שנת 2001 (כלומר גם כן בתוך תקופת ההתיישנות).

מוסד ההתיישנות בנוי על עילת התביעה. עילת תביעה מוגדרת כמכלול העובדות שהוכחתן תוביל לקבלת הסעד המבוקש.

מכאן נובע, שמרבית עילות התביעה הנטענות מצויות מלכתחילה בתוך תקופת ההתיישנות. אמנם, בכתב התביעה קיימות טענות עובדתיות המתייחסות להתרחשויות שאירעו בתקופות המצויות בצד השני של תקופת ההתיישנות, אך ככלל, עובדות אלה מהוות "תיאור רקע" לאותן עובדות מאוחרות, המגבשות את עילות התביעה.

כל זאת, למעט רכיב עובדתי מסויים.

כאמור, התובעים טענו כי הנתבע שיעבוד על ביתם של הנתבעים מס' 1 ו-4 ברעננה (חלקה 577/2 בגוש 6581), למרות שלא היה בכך צורך.

בסעיף 111 לכתב התביעה, טענו התובעים כי הקוטג' ברעננה שועבד להבטחת אשראי ביניים שאמור היה להיות מבוטל כשהמגרש ברעננה הופשר לבנייה. יחד עם זאת, השיעבוד נותר על כנו גם לאחר שהבנייה החלה, כבטוחה לתשלום החובות השוטפים של הנתבעים מס' 1 ו-4, וזאת ללא הוראה או הסכם מפורשים.

בסעיפים 142.6 ו-142.7 לכתב התביעה עתרו התובעים להצהיר על בטלותו של השיעבוד ולשני סעדים הצהרתיים חלופיים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ