אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 512/05

החלטה בתיק בשא 512/05

תאריך פרסום : 14/08/2007 | גרסת הדפסה
בש"א, פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
512-05,2177-03
05/09/2005
בפני השופט:
עוני חבש

- נגד -
התובע:
1. הלל שוורץ
2. Dee.Emm.LTD

עו"ד א. ורדי ואח'
הנתבע:
1. רמת חביב בע"מ
2. חברת R.F LTD (חברה זרה)
3. ג'ק ווינרב
4. עו"ד ניסים אבולוף
5. עו"ד פלורה צדוק

עו"ד ג. בלוי
החלטה

1.         זוהי בקשה מטעם המבקש 1 (להלן: המבקש) לתיקון התובענה, במסגרתה עותרים המבקשים להוספת הסעד הנוסף הבא:

"מתבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי, לפיו המבקשים השקיעו בגין חלקם (8.5%) סך של 850,000$ בעוד שהמשיבים השקיעו בגין חלקם (91.5%) סך של 382,000$, כי המשיבים הפרו את ההסכם, כי לפי יחס ההשקעות הנ"ל חלקם של המבקשים בפרויקט הוא 76% ו/או כי המבקשים זכאים לבטל את ההסכם ולקבל בחזרה את השקעתם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מרבית".

הסעד, אשר נתבקש בתיק העיקרי (ה.פ. 2177/03) הנו פסק דין הצהרתי, לפיו המבקשים הנם בעלי זכויות בשיעור של 8.5% בפרויקט וכי דילול זכויותיהם עד כדי אפס, כפי שהוחלט על ידי משיב 4 (להלן: אבולוף) נעדר כל תוקף משפטי. 

2.         מדובר בפרויקט בחיפה שהצדדים נוטלים בו חלק. משיבה 1 (שמרבית מניותיה בבעלות משיבה 2) הנה הבעלים של המקרקעין נשוא הפרויקט, משיב 3 (כמו גם קודמו, מאיר רייז) הנו בעל השליטה בחברה באמצעות משיבה 2, ומשמש אף כמנהל הפרוייקט בפועל, ומשיבים 4 ו-5 הם מנהלי המשיבה 1. המבקשים רכשו זכויות בפרויקט האמור (השקעתו של המבקש נעשתה באמצעות המבקשת 2, שהנה חברה זרה הרשומה בליבריה).

הרקע להגשת התביעה העיקרית הוא, כי עו"ד אבולוף שלח למבקש מכתב בו הוא מתרה בו שלא עמד בתשלום חובותיו מזה שנים רבות. לפיכך, ובהתאם להסכם בין הצדדים (להלן: ההסכם), זכאים המשיבים לדלל את החוב מחלקו בפרויקט עד לאפס (נספחים י' ו-י"ב לתביעה; להלן: מכתב אבולוף). מכאן, פנה המבקש לבית המשפט בבקשה כי יצהיר שהדילול נטול כל תוקף משפטי, כאשר לטענתו נבצר ממנו לשלם את חובו בשל קשיים כלכליים. המבקש ביקש להגיש חוות דעת של רואה-חשבון (להלן: חוו"ד המומחה), על מנת להוכיח שהסכומים שהוא נתבע לשלם בגין עלות המימון הבנקאי היו מופרזים, ולשם כך עתר לקבלת מסמכים שונים שברשות המשיבים. ביום 16.7.03 הועברו למבקשים מסמכים שונים ובהם הדו"חות הכספיים של המשיבה 1. המבקשים הגישו לבית המשפט את חוו"ד המומחה מיום 24.10.04 (כמו גם חוות דעת משלימה 20.12.04), אשר לאורה הוגשה הבקשה דנן, ביום 31.1.05.          

3.         המבקשים טוענים, כי תיקון התובענה נחוץ לשם עשיית צדק עמם ועל מנת שיזכו בסעד ראוי, סעד אשר אותו לא יכלו לתבוע מלכתחילה בהעדר מידע לגבי תשלומי המשיבים ומתכונתם. המבקשים מנמקים את בקשתם בכך שבעת הגשת תובענתם לא ידעו מה הם התשלומים בהם נשאו המשיבים. לאחר הליך גילוי ועיון במסמכים, בו התקבל חומר רב מאת המשיבים, הועבר החומר לרואה חשבון מטעמם. מחוות דעת רואה החשבון עולה, כי בעוד שהמבקשים השקיעו בשנת 1995 סך של 850,000$ תמורת 8.5% בפרויקט, הרי שהמשיבים השקיעו בפועל אך 382,000$, תמורת 91.5% בפרויקט. במקום שהמשיבים ישקיעו את חלקם, הם העמידו ערבויות לבנק שהזרים כסף לפרויקט בעלויות גבוהות. עוד נטען, כי לפי מכתבו של רייז למבקש מיום 10.4.95 (נספח ד' לבקשה בתיק העיקרי, שהנו חלק בלתי נפרד מההסכם בין הצדדים, נספח ג'), השקעתו תהיה פרופורציונאלית להשקעת הנאמנות, וכי ההוצאות של הצדדים יבוצעו בהתאם לחלקיהם. מאחר וחלקם של המבקשים בפרויקט הוא 8.5%, ותמורתו נדרשו המבקשים לשלם 850,000$, ברי כי תמורת 91.5%, חלקם של המשיבים, היה עליהם להשקיע 9,150,000$. אי לכך, המשיבים לא השקיעו את חלקם ובכך הפרו את ההסכם. כמו בן, לפי יחס ההשקעות שבוצע בפועל, חלקם של המבקשים צריך להיות 76% ו/או כי המבקשים זכאים לביטול ההסכם ולקבל בחזרה את השקעתם.

הם הדגישו, כי העובדות האמורות לא היו ידועות להם בעת הגשת התובענה, ואלה התבררו להם רק לאחר קבלת חוות הדעת של המומחה מטעמם.

4.         המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא הפרו כל התחייבות, ולא הסתירו מן המבקשים דבר. נהפוך הוא, המבקש הוא שהפר את ההסכם בטענת אי יכולת כלכלית. לדידם, דין הבקשה להדחות מארבעת הטעמים הבאים:

ראשית, מהותו של התיקון היא הוספת עילה חדשה.בעוד עילת התיק העיקרי הנה "מכתב אבולוף", עילת התיקון הנה הפרה נטענת של ההסכם, ולפי הפסיקה הוספת עילה חדשה, אשר אין היא תיקון נדרש לצורך הכרעה במחלוקות בין הצדדים, מהווה הרחבת חזית, ותיקון כגון דא לא יותר. 

            שנית, עילה חדשה זו התיישנה.המבקשים עותרים להוספת עילה, לפיה על פי ההסכם אמורים היו המשיבים להשקיע בפרויקט בשנת 95' סך של 9,150,000$ (זאת היות ולפי טענת המבקשים עצמם השקעת המשיבים היתה אמורה להתבצע לפני מועד מכתבו האמור של רייז מיום 10.4.95 (נספח ד')). ומשכך, עילת התביעה התיישנה לכל המאוחר ביום 20.9.02, כלומר עברו 7 שנים לאחר חתימת ההסכם (נספח ג'). ובאשר לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), הרי שזה לא יסייע ביד המבקשים, שכן מלבד אי ידיעת העובדות המהוות את העילה, נדרש כי הללו ייעלמו מבעל הדין מסיבות ש"לא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנען".

            שלישית, הבקשה הוגשה בשיהוי עצום. הדו"חות הכספיים של משיבה 1 (שעליה ביסס רואה החשבון את קביעתו) הומצאו למבקשים במסגרת הליך גילוי המסמכים ביולי 2003 (ואף קודם לכן, מעת לעת, לפי בקשתם). מה גם, שלא היתה כל הצדקה להמתין עם הגשת הבקשה מיום 24.10.04, היום בו הוגשה חוות דעת המומחה מטעמם.

            ורביעית, על אף שהסעד המבוקש מנוסח כהצהרתי, למעשה עותרים המבקשים לסעד כספי. עתירה להצהרה לפיה הופר ההסכם בינם לבין המשיבים, ומשכך זכאים הם לבטלו ולקבל את השקעתם בחזרה, יש להגיש בדרך של תובענה רגילה שתשלום אגרה בצידה.

5.         ביום 7.6.05, בחלוף כ-4 חודשים מיום הגשת תגובת המשיבים (6.2.05), הגישו המבקשים בקשה כי יותר להם להשיב לתגובה האמורה. לטענתם, תגובת המשיבים לא מצויה בתיקם, וכי לאחר הגשת בקשתם התנהל בין הצדדים הליך גישור - ובאותה עת ממילא הוקפאו ההליכים בתיק. מבלי שהמתינו המבקשים לקבלת היתר מבית המשפט, פירטו הללו את טענותיהם לגופו של עניין. הם ביקשו לדחות את הטענות המשפטיות אשר העלו המשיבים בתגובתם, בהשיבם להן כדלהלן:

            באשר להוספת עילה חדשה, אין המדובר בעתירה לתיקון העילה, כי אם לתיקון הסעדים הנובעים מן העילה המקורית בתיק העיקרי; וממילא גם לא יכולה לעמוד למשיבים טענת התיישנות, לאור סעיף 8 לחוק ההתיישנות, מאחר ועוד בתיק העיקרי ציינו המבקשים כי לא הובהר להם מה היה היקף השקעת המשיבים. בנוסף לכך, הדרישות הכספיות מהמבקשים החלו אך בשנת 2000. אין מקום לטענת שיהוי, שכן חוו"ד המומחה לא נסמכה אך על הדו"חות הכספיים של המשיבה 1, אשר הומצאו למבקשים ביולי 2003, אלא על הדו"חות הכספיים של הפרויקט כולו ומסמכים נוספים, ובטרם הוגשה חוות הדעת של רואה החשבון לא ניתן היה להגיש את הבקשה לתיקון. מה גם, שעצם העלאת טענת שיהוי מצד המשיבים, כמי שהעלימו את המידע שנתגלה על ידי המומחה, נגועה בחוסר תום לב. ובאשר לכך שמדובר בסעד כספי, הדגישו המבקשים כי אין הם דורשים אלא סעד הצהרתי בשלב זה.     

6.         המשיבים התנגדו נחרצות לבקשתם זו של המבקשים, ולעובדה כי "הגניבו" המה את התשובה עצמה עת ביקשו כי יותר להם להשיב לתגובת המשיבים.

7.         יש ממש בטענות המשיבים לעניין השיהוי בהגשת הבקשה ולעניין ההתייחסות לגופו של עניין לפני קבלת היתר מבית המשפט. אכן המבקשים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לכך שהגישו את בקשתם זו כ-4 חודשים לאחר שניתנה תגובת המשיבים, ואף כללו בתוך בקשתם את תשובתם לגופו של עניין. בית המשפט העיר את תשומת ליבם של המבקשים לצורך במתן תשובה לתגובת המשיבים, אשר כללה בין היתר, טענת התיישנות, עוד בישיבת קדם משפט מיום 24.3.05 (וכן בישיבת ההוכחות שנתקיימה ביום 26.5.05). ככלל, ניתן להתעלם מקיומה של בקשה זו, על המשמעויות הנובעות מכך, ובכללן, כי המבקשים לא השיבו לטענת ההתיישנות ולפיכך אין הם יכולים לטעון כנגדה (ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד (4) 464, 474 (2000); וכמו כן י' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג) 77). לפנים משורת הדין, והיות שההלכה הרווחת היא שאין לנעול את שערי בית המשפט מחמת טענת התיישנות בלבד (ז' יהודאי דיני ההתיישנות כרך א' (1991) 209) אני מוצא לנכון לקבל את תשובת המבקשים כאילו ניתנה להם רשות להשיב.

לגופו של עניין, הבקשה מתייחסת בתמצית לשאלות הבאות: האם התיקון המבוקש מתייחס לשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת? האם מדובר בהוספת עילה חדשה, ו/או בעילה שהתיישנה? או שמא נגועה הבקשה בשיהוי בלתי סביר? ולבסוף, מהו טיב הסעד המתבקש, ומהי המסגרת הדיונית הראויה לתביעתו? להלן אדון בשאלות אלו, אחת לאחת.

8.         תיקון כתבי טענות

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ