החלטה בתיק בשא 4849/06

1.         בפניי בקשה מטעם המשיבים/ הנתבעים לביטול צו עיקול וצו המניעה שניתן ביום  5.3.06 במעמד צד אחד.

בנוסף הגישה מחזיקה מס' 1 "מפעל הפיס" "בקשה דחופה למתן הוראות" וכן הוגשה בקשה מטעם משיבים 6 ו-7 "בנק הפועלים" לבטל את הצווים הנ"ל.

2.         כלל הוא כי הדיון בבקשה לביטול צו עיקול, הינו למעשה דיון בבקשה להטלת עיקול ועל המבקש המקורי נטל השכנוע כי היה מקום להטיל את הצו (רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות , פ"ד נא(3) 789).

ברע"א 5935/97 רוני סיני נ' יעקב גלנץ ואח', פ"ד נב(1) 193, נקבע כי עיקול זמני אינו ניתן 'על דרך השגרה' (רע"א 5242/95 סינגל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ' דנבאר בע"מ, דינים עליון, כרך מג, 456). עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן. כך נקבע ברע"א 8420/96 הנ"ל, הדבר אף מוצא חיזוק בתיקונים של התקנות מתשנ"ז.

3.         הבקשה להטיל צו עיקול הסתמכה על תצהירו של מנהל המבקשת/התובעת  מיום  22.2.05  ועל תצהיר נוסף מטעמה מאותו מועד. על אף שמכתחילה  הוגשה  תשובה בצירוף תצהיר מטעם משיבים מס' 1 , 6 ו-7 (אלו נמשכו לצורך יעול ההליך)  ונטען כי הטענות אינן עדכניות, לא הוגש שום תצהיר משלים ועדכני מטעם המבקשת.

לנוכח הנטל המוטל על המבקשת, אין נפקא מינה לכך שתצהיר מנהל הנתבעת  נמשך ולכן הוא לא נחקר בביהמ"ש. 

יש לבחון את הבקשה עפ"י תצהיר מנהל ההתובעת  אשר נחקר בביהמ"ש. (המצהיר השני לא התייצב).

4.         מחקירתו של מנהל התובעת עלה כי מאז תצהירו משנת 2002 הספיק לקבל מיליונים באמצעות הנאמן שמונה בשעתו לנתבעת. אף-על-פי-כן, לא שילמה התובעת את אגרת ביהמ"ש עד היום ועמדה על בקשתה למתן פטור מתשלום האגרה. (בקשה זו נדונה רק בנוכחות נציגת המדינה בבוקר הדיון ובה בסופו של דבר הוסכם כי המבקשת תשלם את האגרה וניתנו לה 3 חודשים לצורך כך).

עוד עלה כי על אף שעיכוב הליכים חל רק על החברה הנתבעת ולא על מנהלה הנתבע באופן אישי, על אף שהתובעת טענה בכתב התביעה טענות חמורות של "עוקץ", לא פעלה לקידום תביעתה (לא שילמה את האגרה)  ואף לא לקידום תלונתה במשטרה.

התברר כי הנאמן, שאמור לבדוק את תביעות החוב, באופן נייטרלי וכידו הארוכה של כונס הנכסים הרשמי וביהמ"ש,  בדק בשעתו את תביעת החוב של התובעת  והעמידה על סך 215,918 ש"ח. אומנם הוגש על כך ערעור, אולם  אין להתעלם בשלב דיון בבקשה זמנית, מכך שבבדיקה אובייקטיבית שנערכה לעיין גובה החוב, התוצאה הייתה סכום זעיר לעומת הסכום הנתבע. עוד עלה כי היום ע"מ לקבל כספים המצויים בידי מפעל הפיס, יש צורך באישור ביהמ"ש. כמו כן, התברר כי העיקול נעשה גם על כספים אשר קיימות לגביהם המחאות זכות לטובת קבלנים שעבדו בפועל.

גם ב"כ התובעת הודה כי אין מניעה שמפעל הפיס ישלם עפ"י המחאות זכות תקפות לקבלנים שנעשו טרם העיקול, אם כי צו המניעה שביקש היה גורף ולא פירט עובדות אלו.

רק בדיון בפניי, הסכים ב"כ התובעת להחלטות לגבי שני קבלנים (שהתייצבו בביהמ"ש, כיוון שכספים המגיעים להם עוכבו ע"י מפעל הפיס) אשר משחררות להם את התשלום. (זאת בעוד קיימים קבלנים נוספים שמצבם זהה).

כמו כן, העיקולים נתבקשו וניתנו באופן גורף גם לגבי כספים שממילא לבנק הפועלים זכויות בהם עפ"י המחאת זכות.

5.         צודק ב"כ המשיבה כי מאחר והבקשה מתבססת על אירועים היסטוריים, זהו בסיס רעוע לצורך הטלת צווים זמניים שיש בהם פגיעה ממשית בזכויות אחרים.

די בכך ובעובדות שעלו מחקירת המצהיר כדי לקבוע כי דין העיקולים והצו שניתן במעמד צד אחד להתבטל. בפרט, שעל אף שעל צד המבקש סעד זמני להביא את מלוא העובדות בפני ביהמ"ש, אלו כמובן לא הובאו, מקום שהבקשה התבססה על תצהיר לא עדכני משנת 2005.

עוד התברר כי  עובר להגשת התובענה דנן, הוגשה תביעה לביהמ"ש השלום בקריות, בגין אותו עניין ואף שם ביקשה המבקשת צווי עיקול דומים. לאחר דיון מתמשך בעניין צו עיקול שבו ביקשה התובעת צווי מניעה, משכה התובעת את תביעתה, אולם ביהמ"ש קבע קביעות לגוף העניין. החלטת ביהמ"ש בבש"א 525/05 שלום קריות, בסופו של דבר התייחסה גם לטענות שבבסיס הבקשה דנן, (שכן, כאמור, גם  הבקשה דנן מסתמכת על אירועים  שקדמו להגשת התצהיר, משנת 2005).

6.         לפיכך הנני מבטלת את הצווים שניתנו ביום 5.3.06 בבש"א 3136/05 ובש"א 3233/06. החלטה זו מייתרת את הצורך לדון בבקשת "מפעל הפיס" ובטענות משיבים 7 ו-8.

הנני מחייבת את המבקשת/התובעת לשלם לנתבעים 1 ו-2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכן לנתבעים 7 ו-8 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

הסכומים ישולמו מתוך הערבון שהופקד בביהמ"ש.