החלטה בתיק בשא 471/06 - פסקדין

השופטת נילי ארד

1.         המבקש עבד כעשר שנים אצל המשיבה, שהיא מעבדה העוסקת בשירותי תקינה ובקרת איכות (להלן- החברה). ביום 29.9.2002 נחתם בין הצדדים הסכם פרישה, בו נקבע כי מועד סיום עבודתו של המבקש הוא יום 15.10.2002. כן נקבע בהסכם כי החברה תשלם למבקש פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה ופדיון ימי הבראה. המבקש התחייב שלא לפגוע בסוד מסחרי של החברה, ברשימת הלקוחות והספקים, ולא להתחרות בה במשך שישה חודשים מיום פרישתו. המבקש טען כי פוטר מעבודתו על ידי החברה ועל כן זכאי לפיצויי פיטורים. עוד טען העובד כי כיבד את התחייבותו על פי ההסכם ולא התחרה בחברה. החברה לעומתו טענה כי המבקש התפטר מעבודתו ולפיכך לא היה זכאי לפיצויי פיטורים. לטענתה, הסכמת החברה לשלם למבקש פיצויי פיטורים היתה בכפוף לכך שהמבקש יחתום על הסכם לשמירת סודיות ואי תחרות, ויכבד הסכם זה. אולם, כטענת החברה, המבקש לא קיים את התחייבויותיו על פי הסכם הפרישה והחל לעבוד סמוך לאחר סיום עבודתו בחברה שהיא אחת ממתחרותיה הגדולות.    

2.         על רקע טענות אלה התבררה בבית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת לאה גליקסמן ונציגי הציבור גב' שרה שילון וגב' דורית שחר; עב 6191/03) תביעה שהגישה החברה נגד המבקש להשבת סכום פיצויי הפיטורים ששילמה. בית הדין האזורי קיבל את טענת החברה כי המבקש התפטר מעבודתו ועל כן לא היה זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותו. כן נקבע כי אומנם, במסגרת הסכם פרישה שנחתם בין הצדדים, ניתנה הסכמת החברה לשלם למבקש פיצויי פיטורים, כנגד התחייבות המבקש שלא להתחרות בה במשך תקופה בת חצי שנה. אולם, המבקש הפר את התחייבותו בכך שבמהלך תקופת הצינון עבד בחברה מתחרה. כפועל יוצא מכך, פסק בית הדין האזורי כי בהתאם להוראות הסכם הפרישה על המבקש להשיב לחברה את סכום פיצויי הפיטורים ששולמו לו בסך 178,027 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, חויב המבקש בתשלום הוצאות משפט בסך של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

3.         המבקש הגיש ערעור על פסק הדין האמור ובמקביל הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו התקבלה בחלקה (החלטה מיום 5.6.06), בכפוף להפקדת הסכום שנפסק בקופת בית הדין או הפקדה של ערבות בנקאית בגובה סכום פסק הדין. מכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לנו.

4.         בבקשה טען המבקש כי גבוהים סיכויי הערעור שהגיש. עוד הוסיף המבקש וטען כי קיים חשש ממשי שאם הערעור יתקבל לא יוכל להיפרע מן החברה, שכן לאחר מתן פסק הדין התגלו ראיות חדשות, וביניהן: החברה ניהלה את עסקיה בתרמית; הרשות להסמכת מעבדות החליטה לשלול את רישיונה של החברה למשך שישה חודשים והיא הפסיקה את פעילותה; בהתאם לדרישת הרשות להסמכת מעבדות פוטרו רוב העדים אשר העידו מטעם החברה בפני בית הדין האזורי וכיום הם מצויים תחת חקירת משטרה; לנסיבות אלה יש השלכה על סיכויי הערעור, שכן בית הדין האזורי קיבל את תביעת החברה על בסיס עדותם, אשר היתה מהימנה עליו. עוד טען המבקש כי מאזן הנזקים מחייב עיכוב ביצוע פסק הדין כולו.

5.         החברה התנגדה לעיכוב ביצוע פסק הדין בטענות אלה: הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה בניגוד לתקנות, שכן מאחר והבקשה נתקבלה על ידי בית הדין האזורי, הרי שהיה על המבקש לערער עליה, לאחר נטילת רשות, לפני ערכאת הערעור ולא להגיש את בקשתו לעיכוב ביצוע לערכאה דלמעלה; הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר של כ- 50 ימים מיום מתן פסק הדין ומבלי שנתן לכך כל נימוק; סיכויי הערעור של המבקש אינם גבוהים, שכן פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על קביעות עובדתיות והתרשמות מן העדויות שבאו בפניו, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם.

הכרעה

6.        כלל הוא שהגשת ערעור אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של פסק הדין. עיכוב הביצוע הוא בבחינת החריג, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יוענק בכפוף לכך שיתקיימו שני תנאים מצטברים: האחד, סיכויים טובים לזכות בערעור והשני, שנסיבות העניין מצביעות על כך שאם יבוצע פסק הדין יהיה זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו (ראו: בש"א 216/89 אברהמי נגד בנק מזרחי, פ"ד מג(2) 173, 174).

7.        לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בבקשה, אנו מחליטים לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע ולאשר את החלטת בית הדין האזורי בעניין זה. מענה לחששו של המבקש שמא לא יוכל להיפרע מהחברה, נמצא בהחלטת בית הדין האזורי אשר חייב אותו בהפקדת הסכום שנפסק בקופת בית הדין. משכך הוא, ומשנחה דעתנו מפסיקתו של בית הדין האזורי והחלטתו - לא נתערב בה.

8.         סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצע נדחית. המבקש יפקיד את הסכום הפסוק בקופת בית דין זה, עד להכרעה בערעור אותו הגיש. הסכום יופקד תוך 21 יום מהיום. אם לא יופקד הסכום כאמור, יהיה על המבקש לשלמו לחברה, כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין בערעור.

ניתנה היום כ"ד סיון, תשס"ו (20 יוני, 2006) בהעדר הצדדים.