ההליך
1. לפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, השופט משה בר-עם, אשר ניתן ביום 29.10.2006 (להלן -
"פסק הדין"), עד למתן פסק דין בערעור. בית משפט קמא דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בהחלטתו מיום 7.12.2006, מן הטעם כי לא הונחה לפניו תשתית ראייתית מספקת לביסוס התנאי הדרוש לעיכוב ביצוע פסק דין, לפיו היה והמבקש יזכה בערעור לא יהא בידו לגבות את כספו מהמשיב, בהוסיפו כי לא הובאו טעמים מיוחדים אחרים שיש בהם כדי לעכב ביצועו של פסק הדין.
הבקשה
2. ב"כ המבקש, עו"ד יהודה רסלר, השית בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין, הנתמכת בתצהיר המבקש, על טעמים מספר: האחד,לפיו אי מתן עיכוב ביצוע פסק הדין יגרום למבקש נזק בלתי הפיך, עת יהא זה בלתי אפשרי להשיב המצב לקדמותו. המבקש הינו חולה לב, בעל 40% נכות כללית, אשר עבר לאחרונה התקף לב ובשל החמרה במצבו הרפואי נקלע לחובות כספיים ולמצב כלכלי קשה. המבקש, נשוי ואב לילדה בת 4, אינו עובד, הואיל ומומחה בתחום הקרדיולוגיה קבע, כי הוא אינו כשיר לעבוד. המבקש צירף תלוש משכורת של רעייתו, המשתכרת כ-4,500 ש"ח לחודש. כן הצהיר המבקש על חובותיו לבנקים, העומדים על סך של כ-300,000 ש"ח. יתרה מזאת, לשם ביצוע פסק הדין ייאלץ המבקש למכור את דירת המגורים שבבעלותו, לרבות תשלומי מסים, אשר לא יהא מי שיפצה המבקש בגינם. לאמור, הצורך במימוש נכסי המבקש משמעו היווצרות מצב בלתי הפיך, בעטיו יש להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. בהתייחס למשיב, הרי שמדובר באדם מבוגר, חולה וערירי, אשר מצבו הכלכלי ואורח חייו הפזרני, כלשון המבקש, מעמידים בספק את יכולתו להחזיר למבקש כספיו, היה וערעורו יתקבל.
השני,לפיו סיכויי הצלחת המבקש בערעור הינם גבוהים, הואיל ובפסק הדין נפלו פגמים רבים ומהותיים, שעיקרם קביעת בית המשפט, כי המשיב טעה בתיתו המתנה למבקש, הגם שטענה כאמור לא נטענה בכתב התביעה, עת המשיב טען כי לא התכוון ליתן כל מתנה למבקש. כמו כן, טעה בית משפט קמא בהתעלמו מטענת המבקש, לפיה הכספים ניתנו למבקש מכוח התחייבות מפורשת של המשיב להשיב כספים המגיעים לאימו של המבקש, בשל חלקה בירושה.
תגובת המשיב לבקשה
3. ב"כ המשיב, עו"ד ליאורית דניאל, מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין מקום לשנות מהחלטת בית משפט קמא, אשר קבע, כאמור, כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת לביסוס הטענה, כי אם יזכה בערעור לא יהא בידו לגבות את כספו מהמשיב בחזרה. טענותיו באשר למצבו הכלכלי ולמצבו הכלכלי של המשיב נטענו בעלמא, מבלי שהובאו ראיות לביסוסן, ודי בטעם זה כדי לדחות הבקשה. בהפנותה להלכה הפסוקה, טענה ב"כ המשיב כי המדובר בתביעה כספית, לאמור, מצב שהינו הפיך, אשר אין בו כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. אשר לטענה כי המבקש יאלץ למכור את דירת המגורים שבבעלותו, טענה ב"כ המשיב, כי המבקש עתיר נכסים ובבעלותו, לפחות, שתי דירות נוספות. ובהקשר דנא, המבקש אף העיד בבית משפט קמא, כי בכסף שקיבל מהמשיב רכש דירה ורכב לאחיו. כן יש לדחות טענת המבקש בדבר חובותיו לבנקים בסך של 300,000 ש"ח, עת מסמכים שצירף לבקשה מפריכים, מניה וביה, טענה זו. כמו כן, חרף טענת המבקש בדבר שיעור שכרה החודשי של רעייתו, כעולה מתדפיס חשבון הבנק של המבקש, ביום פלוני הופקד בחשבונו סך של 10,076 ש"ח. העולה מן המקובץ, לטענת ב"כ המשיב, הבקשה אינה מלמדת על נסיבות מיוחדות, בעטיין ייעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
אשר למאזן הנוחות והאינטרסים של הצדדים, זה נוטה לטובת המשיב, עת לא עלה בידי המבקש להוכיח נזקיו וממילא היותם מצדיקים היעתרות לבקשה. ב"כ המשיב טענה כי המשיב נותר חסר כל. לציין כי לתגובה לא צורף תצהיר, התומך בטענה כאמור.
אשר לסיכויי הערעור, טענה ב"כ המשיב, כי המבקש לא הוכיח סיכויים טובים לזכות בערעור, ודי בטעם זה כדי לדחות הבקשה. בית משפט קמא ביסס את פסק דינו על ממצאים עובדתיים, אשר קבעם לאחר שביכר גרסת המשיב, לפיה יש לראות בהעברת הכספים מתנה ולא סילוק חוב, אשר ניתנה למבקש עקב טעות בהערכת מצבו הרפואי. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בקביעותיה העובדתיות של הערכאה דלמטה, לרבות בהערכת מהימנות העדים, אלא במקרים חריגים וקיצוניים, אשר אינם מתקיימים בענייננו.
תשובת המבקש
4. עיון בתשובה לתגובת המשיב לבקשה מעלה, כי למבקש אכן, למצער, דירה נוספת, אלא שלדידו, נאלץ למכורה לאחרונה. לפיכך, מכירה של דירת המגורים הנוכחית שבבעלותו תסב לו נזק בלתי הפיך, שעניינו תשלומי מסים והוצאות אחרות הכרוכות במכירת נכסים. כן טען ב"כ המבקש כי היות המשיב חסר-כל, כטענת באת-כוחו, מחזק טענתו בדבר חוסר אפשרות להשיב המצב לקדמותו.
דיון
5. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
6. כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב ביצועו, כך לשון תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן -
"תקנות סדר הדין האזרחי"), הקובעת לאמור:
"466. הביצוע לא יעוכב
הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים."
עמדה על כך השופטת ד' דורנר בבש"א 4403/94
רחל ויצמן נ' שלמה ניצן, תק-על 94(3), 2278 (1994), בהתייחסה לשיקולים שעל בית המשפט לבחון, בהידרשו לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, בקובעה כהאי לישנא:
"בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין יש לערוך איזון בין האינטרס של הזוכה להגשמת זכויותיו כפי שנקבעו בפסק הדין, לבין האינטרס של המפסיד להגשמת זכויותיו אם יזכה בערעור. בהתנגשות בין אינטרסים אלה שמור מעמד בכורה לאינטרס של הזוכה, שכן ההנחה היא כי פסק הדין בו נקבעו זכויותיו הוא נכון.
...