1. לפני בקשה מטעם הנתבעים 1 ו-6-10 בת"א 8392/06 (להלן -
"המבקשים") להורות על מחיקה על הסף של סעיפים 27 ו-117 לכתב התביעה שהגיש המשיב 1, התובע בהליך העיקרי (להלן -
"המשיב"), מחמת העדר עילה. לחילופין, עתרו המבקשים לעיכוב הדיון בתביעה, אשר לדידם הוגשה טרם זמנה, עד לאחר מתן הכרעה בת"א 8269/06.
רקע עובדתי
2. אלה העובדות, לכאורה, בתמצית הצריכות לענין:
בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, החליטו בני משפחת צ'רנינסקי - המנוח אלפרד צ'רנינסקי ז"ל (להלן -
"המנוח"), אשר עזבונו הינו המשיב מס' 5 בהליך דנן, רעייתו, רות צ'רנינסקי, המשיבה מס' 3 בהליך דנן, וילדיהם המשותפים, ג'וני צ'רנינסקי, המשיב מס' 2, דניאל צ'רנינסקי, המשיב מס' 4, וויאן צ'רנינסקי-אדלר, המבקשת מס' 2 - לעלות לישראל. המנוח ביקש להקים בישראל עסק ליבוא, שיווק והפצה של מוצרי צריכה שונים וייסד לצורך כך את המבקשת מס' 1, חברת רנדי בע"מ (להלן -
"המבקשת 1").
בשנת 1973 נפתח חשבון עו"ש על שם המבקשת 1 אצל המשיב. בסמוך לפתיחת חשבון המבקשת 1 אצל המשיב, חתמו המשיבים 2 ו-3, מנהלי המבקשת 1 באותה תקופה, על כתב ערבות בלתי מוגבלת להבטחת חובות המבקשת 1 (להלן -
"כתב הערבות"). לציין כי המנוח והמשיבים 2, 3 ו-4 שימשו כמנהלים של המבקשת 1, כל אחד בתקופות שונות, חלקן חופפות.
בחודשים שלאחר החתימה על כתב הערבות, חתמו המנוח והמשיבה 3 על שלושה כתבי שעבוד ספציפיים, המוגבלים בסכום, להבטחת חשבון המבקשת 1.
חשבון המבקשת 1 שימשה לפעילותה העסקית השוטפת, כאשר מעת לעת נאות המשיב להגדיל את קו האשראי של המבקשת 1, בהתאם לבקשות מנהליה, ובכפוף למתן בטוחות ובין היתר, בהסתמך על כתב הערבות.
בשנת 1999 צברה המבקשת 1 חריגות גדולות ממסגרת האשראי שהוקצתה לה על-ידי המשיב. כנטען על-ידי המשיב, דרישותיו לפרעון החובות נענו בשלילה, ולפיכך, קיזז ביום 30.6.2004 וביום 1.7.2004 סכום של 11,062,638 ש"ח מחשבונות המשיבים 2-5 המתנהלים אצלו.
כנטען על-ידי המשיב, לאחר הקיזוז נותרה בחשבון המבקשת 1 יתרת חובה בסך של 2,553,880 ש"ח נכון ליום 1.7.2004.
3. ביום 19.6.2006 הגישו המשיבים 2-5, תביעה כנגד המשיב (ת"א 8269/06) במסגרתה עתרו, בין היתר, לסעד כספי שעיקרו השבת כספים שהמשיב חילט מחשבונותיהם בהסתמכו, כביכול, על ערבויות שנחתמו על-ידי המשיבים, כאמור, בשנת 1973, כבטוחה להקצאת אשראי למבקשת 1. למשיבים טענות כנגד פעולותיו כאמור של המשיב, וכן טענות בנוגע לתוקפן של הערבויות ולאופן מימושן על-ידי המשיב. ביום 5.9.2006 הגיש המשיב כתב הגנה, במסגרתו הכחיש הנטען וביקש לדחות התביעה.
4. במקביל להגשת כתב ההגנה הגיש המשיב תביעה כספית כנגד המבקשת 1, כנגד המשיבים 2-5 (התובעים בת"א 8269/06) וכנגד יתר המבקשים בהליך דנן. במסגרת כתב התביעה עתר המשיב לסעד כספי, שעניינו תשלום יתרת החובה שנותרה בחשבון המבקשת 1. כמו כן, עתר המשיב, בסעיף 27 לכתב התביעה, לסעד כספי כמפורט להלן:
"בנוסף, ובמידה שתתקבל תביעת צ'רנינסקי [ת"א 8269/06],
כולה או מקצתה, יבקש הבנק מבית המשפט הנכבד לחייב את הנתבעים לשלם לבנק, יחד ולחוד, את כל סכום התביעה דנן, שמורכב מיתרת החוב בחשבון רנדי [המבקשת 1]
יחד עם הסכום שקוזז מחשבון רנדי בשנת 2004 (בצירוף...), או לחילופין לחייב את הנתבעים לשלם לבנק, יחד ולחוד, את יתרת החוב בחשבון רנדי בצירוף כל סכום שהבנק יחוייב לשלם בתביעת צ'רנינסקי."
בסעיף 117 לכתב התביעה, חזר המשיב על הסעד האמור בסעיף 27 דלעיל.
הבקשה
5. בבקשתם עתרו המבקשים למחיקה על הסף של סעיפים 27 ו-117 לכתב התביעה, בהתאם להוראת תקנה 101(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן -
"תקנות סדר הדין האזרחי"), הואיל ועניינם סעד מותנה, אשר העילה לקבלתו - קבלת התביעה בת"א 8269/06 - טרם התגבשה וספק אם תתגבש בעתיד. לטענתם, מרבית הסכום הנתבע על-ידי המשיב בכתב תביעתו הינו סכום שהמשיב קיבל לידו לאחר שקיזזו מחשבונות שונים של המשיבים 2-5, התובעים בת"א 8269/06. רק מקצת הסכום הנתבע הינו יתרה החובה שנותרה בחשבון המבקשת 1, המוכחשת לטענת המבקשים, לאחר הקיזוז. לפיכך, הואיל והסעד המבוקש בסעיפים 27 ו-117 לכתב התביעה יתגבש רק במועד מתן הכרעה סופית וחלוטה בתביעה בת"א 8269/06, וגם זאת בכפוף לקבלת התביעה, הרי שלמשיב אין עילת תביעה לקבלת הסעד במועד הגשת התביעה ודינו להימחק על הסף. לטענת המבקשים, היה על המשיב להגיש התביעה כהודעת צד שלישי ומשלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו. לחילופין, עתרו המבקשים לעיכוב הדיון בתביעת המשיב עד לאחר מתן הכרעה סופית בתביעה בת"א 8269/06.
תגובת המשיב
6. לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות על הסף משני טעמים: האחד, משהורה בית המשפט, בהחלטתו מיום 2.1.2007, על איחוד הדיון בתביעות, הרי שמשמעות הדבר הינה בירור מלא וכולל של כלל המחלוקות בין הצדדים. השני, תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, היא המסדירה סמכות בית המשפט למחוק סעיפים בכתב תביעה, אלא שהמבקשים לא עמדו בהוראותיה, הן המהותית והן הפרוצדוראלית. אף לגופו של ענין, דין הבקשה להידחות. לטענת המשיב, היות הסעד המבוקש בסעיפים 27 ו-117 לכתב התביעה - סעד מותנה - לא הוסתר מבית המשפט ומהצדדים להליך, אלא שלדידו, בכתב התביעה שהגיש מתבקש בית המשפט לברר כלל המחלוקות בין הצדדים במלואן, בין היתר, על מי מהצדדים מוטלת החובה לשאת בתשלום החוב של המבקשת 1, על כל חלקיו, לרבות החלק שקוזז מחשבונות המשיבים 2-5. אשר לטענה, כי היה על המשיב להגיש הודעת צד שלישי, הרי שרק מטעמים פרוצדוראליים לא עשה כן, עת אין בבירור התביעה כהודעה לצד שלישי כדי לשנות מהמסקנה בדבר דחיית הבקשה על הסף, בהינתן איחוד הדיון בתביעות. אשר לבקשה לעיכוב הדיון בתביעה, טען המשיב כי יש לדחותה, עת עיכוב דיון כאמור יסרבל הדיון. איחוד הדיון בתביעות נועד לייעל בירור המחלוקות בין הצדדים ולחסוך מזמנו היקר של בית המשפט, לפיכך דין הבקשה החלופית לעיכוב הדיון להידחות.
דיון
7. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
8. במרכזה של הבקשה דנן ניצבת השאלה האם רשאי בעל דין לעתור בתביעה עצמאית ונפרדת לסעד המותנה בתוצאות תביעה אחרת, אשר הוגשה נגדו ואשר ההליך בה עודנו תלוי ועומד, ובהינתן כי הדיון בשתי התביעות אוחד. ובענייננו, האם רשאי המשיב לעתור בכתב תביעתו (ת"א 8392/06) לסעד כספי - שעניינו כספים שקיזז זה מכבר מחשבונות המשיבים 2-5, התובעים בתביעה האחרת - המותנה בקבלת התביעה שהגישו האחרונים (ת"א 8269/06), ובהינתן כי הדיון בשתי התביעות אוחד, בהתאם להחלטתי מיום 2.1.2007.
אומר כבר עתה, כי בנסיבות המקרה דנן, יש להשיב על שאלה זו בחיוב.
9. לכאורה, צודקים המבקשים בטענתם, לפיה משעילת התביעה מתגבשת עם הגשת התביעה, התובע אינו רשאי, ככלל, לעתור לסעד בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה, ובענייננו, לסעד המותנה בתוצאות התביעה בת"א 8269/06, אשר יתגבש רק אם תתקבל התביעה. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא, כי
"אין זה אלא כלל של נוהל ושל נוחיות - אשר ניתן לסטות ממנו במקרה המתאים" (ראו, ע"א 448/88
בן יאיר השרון בע"מ נ' עיזבון יצחק הדסאי מורטנפלד, פ"ד מה(2) 36, עמוד 44 (1991); ע"א 3023/91
אביגיל ינאי נ' נורית יחיא, פ"ד מז(4) 773, עמוד 783 (1993); אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית), עמוד 97-98). סבורני, כי המקרה דנן הוא המקרה המתאים. אפרט:
אכן, הליך ההודעה לצד שלישי, הקבוע בהוראות תקנות 216-223 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעיקרו תביעה על-תנאי, הינו ההליך הראוי שעל בעל דין לנקוט, כשעותר הוא לסעד מותנה כלפי יריבו. כך מורנו הוראת תקנה 216, המסדירה זכות הנתבע להגיש הודעת צד שלישי כלפי בעל דין שכנגד, לרבות התובע בתובענה העיקרית, כאשר חיובו של הצד השלישי מותנה בזכיית התובע בתביעתו נגד הנתבע. ובענייננו, כעולה מסעיפים 27 ו-117 לכתב התביעה שהגיש המשיב (ת"א 8392/06), טענת המשיב נגד המשיבים 2-5 והמבקשים בהליך דנן הינה, כי הוא זכאי לשיפוי מהם בשל כל סעד כספי שייפסק נגדו בתביעה שהגישו המשיבים (ת"א 8269/06).