אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 383/06

החלטה בתיק בשא 383/06

תאריך פרסום : 09/08/2009 | גרסת הדפסה
בש"א
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
383-06
23/07/2006
בפני השופט:
לאה גליקסמן רשמת

- נגד -
התובע:
נאיף אבו קוידר
הנתבע:
י.ח.א. פלסט בע"מ
החלטה

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתיק דמ 3657/04. פסק הדין ניתן ביום 26.2.2006 והומצא לב"כ המבקש ביום 12.3.2006. אמנם, התיק נפתח בבית הדין האזורי כדיון מהיר, אולם שלאור סכום התביעה (21,314 ש"ח) מדובר בהליך בדיון רגיל. לפיכך, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 11.4.2006. הערעור הוגש ללא תשלום האגרה ביום 2.5.2006,  והבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 11.5.2006, בצירוף האגרה.

בפסק דינו של בית הדין קמא נקבע כי אין לראות בעובדה שבתקופת צום הרמדאן לא קיבל המבקש תלושי אוכל, אך נוכתה חצי שעה משכרו בגין הפסקת האוכל למרות שצם, כהרעה מוחשית בתנאי עבודה המזכה בפיצויי פיטורים בהתפטרות. עוד קבע בית הדין כי העיכובים בתשלום השכר לא היוו את העילה להתפטרות. כן קבע בית הדין קמא כי המבקש לא נתן התראה למעביד בטרם התפטר. מנימוקים אלה, נדחתה התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.  כן נקבע, כי משלא נתן המבקש הודעה מוקדמת למשיבה, בדין קזז סכום זה ממשכורתו האחרונה. בית הדין האזורי דחה גם את תביעת המבקש לגמול שעות נוספות, פדיון דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית ודמי חגים. בית הדין האזורי חייב את המשיבה להשיב למבקש את הסכומים שקוזזו ממשכורתו האחרונה בגין שבירת דלת, קיר ומנעול ובגין שימוש חורג בטלפון.

2.      נימוקי הבקשה הם:

2.1.   בא כוחו של המבקש היה שרוי באבל על מות אחותו בתקופה בה היה אמור להגיש את הערעור, ועל כן נבצר ממנו להגישו בזמן.

2.2.   למבקש סיכויים טובים לזכות בערעורו.

3.      המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

3.1.   המבקש לא הראה כי האיחור בהגשת הבקשה מקורו בנסיבות שמחוץ לשליטתו.

3.2.   מעבר לעובדה שבא כוחו של המבקש היה שרוי באבל, אין שום פירוט באשר לנסיבות האיחור, ומדובר בבקשה כללית ללא פירוט מועדי הפטירה והאבל.

3.3.   בא כוחו של המבקש בבקשה דנן, כלל לא ייצג את המבקש בערכאה דלמטה. לפיכך, הטלת האחריות על בא כוחו של המבקש בבקשה אינה ברורה. מעבר לכך, באחריותו של בעל המשרד, שהוא עוה"ד אשר ייצג את המבקש בבית הדין האזורי, לעקוב אחר התיקים בהם מטפל משרדו.

3.4.   נראה כי האיחור בהגשת הערעור נגוע ברשלנות, ולפחות בטעות מצד באי הכוח של המבקש, אשר לפי הפסיקה אינה יכולה להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד.

3.5.   גם לגופו של עניין, מדובר בערעור על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא, אשר שמע את העדים והתרשם מהם.

4.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית הדין קמא, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.

5.      כידוע, על מנת שיוארך המועד להגשת ערעור, על המבקש הארכת מועד להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד שנקבע בחיקוק. על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון:

"... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה"

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה(2) 904.

6.      במקרה שבפני, אכן מדובר באירוע שאינו צפוי מראש, והוא מוות של בן משפחה. אולם, כיוון שבא כוחו של המבקש בבקשה אינו עורך הדין אשר ייצג אותו בהליך בבית הדין האזורי, וכיוון שמדובר במשרד עורכי דין ולא בעורך דין יחיד, לא ברור כיצד העובדה שבא כוחו של המבקש בבקשה היה שרוי באבל בתקופת הגשת הערעור עשויה הייתה להשפיע על הגשת הערעור במועד. מחובתו של בעל המשרד לפקח על התיקים המנוהלים על ידי משרדו, ולכל הפחות היה עליו להגיש בקשה להארכת המועד בתוך המועד הקצוב להגשת הערעור. משלא עשה כן, ומשחלף חודש תמים מתום המועד להגשת הערעור ועד להגשת הבקשה להארכת המועד, נוצרה אצל המשיבה ציפיה לסופיות הדיון בעניינו של המבקש.

7.      יתר על כן. ב"כ המבקש לא פירט בבקשתו את תאריך הפטירה ואת התקופה בה היה באבל. גם התצהיר אשר צורף לתמיכה בבקשה לא מועיל, כיוון שאף הוא אינו מפורט וסתמי. לעניין זה נאמר בספרו של זוסמן כי 

"המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים ואינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג הארכת מועד".

       זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7, סעיף 689.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ