החלטה בתיק בשא 3665/06

1.         בכתב התביעה שהגישו התובעים הם עתרו לפיצוי מהנתבעים - המדינה וכן אנשי חינוך ומינהל במשרד החינוך מחוז הצפון, מנכ"לית משרד החינוך וגורמים בהסתדרות המורים - בגין נזקים שנגרמו לתובעת 1 (להלן: המבקשת) עקב מסכת התעללות מתמשכת לה היתה נתונה במשך מרבית שנות עבודתה כמורה לחינוך מיוחד.

לאחר שהוגשו כתבי הגנה הגישה המדינה - נתבעת מס' 1 - הודעה על קיומה של חסינות לפי סע' 7 א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לענין נתבעים 2, 4 ו-5 (להלן: המשיבים) ובקשה לדחיית התובענה נגדם. (במקור הוגשה ההודעה גם בענין שתי נתבעות נוספות, שבינתיים נדחתה, בהסכמה, התביעה נגדן).

המבקשים עותרים כי ביה"מ יקבע כי לא מתקיימים תנאי החסינות לפי סע' 7א' כאמור, ולפיכך אין לדחות התביעה האישית שהוגשה נגד המשיבים.

2.         כנטען בכתב התביעה, עת החלה המבקשת לעבוד במקצועה בבי"ס שפירא בקריית שמונה, דרש ממנה הנתבע 3 (יוסף מרגי, דאז מפקח ראשי על החינוך המיוחד במחוז צפון ואחראי לתנאי העסקתה וקידומה של התובעת, להלן: מרגי), שוחד מיני בתמורה לקידום מקצועי, ואף הטריד אותה מינית. לטענתם, אף לאחר שהמבקשת עברה ללמד בבית ספר אחר - אף הוא תחת פיקוחו של מרגי - המשיך הלה להלך עליה אימים, עד שניסתה לשים קץ לחייה.

בשנת 1997 מונה נתבע 4 (להלן: סיון) למנהל בית הספר בו לימדה המבקשת באותה עת. לטענת המבקשת, במהלך עבודתו כמנהל התעלל בה סיון נפשית, כלא אותה בחדרו, צעק עליה, השפיל אותה בפני מורים אחרים ואף איים לפטרה, תוך שהוא מציין כי מעשים אלו נעשים בגיבויו המלא של מרגי, אליו היה סיון כפוף.

עוד כאמור בכתב התביעה סירב סיון לאפשר למבקשת להשלים בחינותיה על מנת לקבל הסמכה כמורה בכירה, תוך שהוא מבסס הסירוב על נימוקים חסרי כל אחיזה במציאות.

נגד נתבעת 5, אורה אוריאל (להלן: אוריאל), ששימשה בזמנים הרלוונטיים מפקחת במשרד החינוך, מלינים התובעים כי חוות הדעת שנתנה בעניינה של המבקשת - לרבות המלצותיה להעברתה לבית ספר אחר בתחום החינוך המיוחד וכן לפיטוריה לא היו ענייניות, וכל תכליתן היתה להתנכל למבקשת ולסכל את לימודיה וקידומה. 

לענין נתבע 2, דוד וסרמן (להלן: וסרמן) נטען כי בישיבת בירור שנערכה עם המבקשת ביום 9.6.02 הוא הבהיר לה כי אישור בגין לימודי הסמכה הינו בסמכותו הבלעדית של הפיקוח, ולא של מנהל ביה"ס. עוד ציין כי מבחינתו בנסיבות המקרה לא נפל פגם בהתנהלותה של אוריאל, ולפיכך נותרו בעינן כל המלצותיה - לרבות משלוח אזהרת מנכ"ל למבקשת לפני פיטורין.

כנטען ע"י המבקשים טרפדו המשיבים את העברתה לבית ספר אחר ממניעים אישיים ולא ענייניים, תוך יצירת מצג שווא לפיו המבקשת מומלצת לפיטורין פדגוגיים ותוך נקיטה בהליך פיטורין לא תקין, ומשהוחלט להעבירה היא שובצה בבית ספר מרוחק ממקום מגוריה בניגוד לדין ובניגוד להמלצה מפורשת של הרופאה התעסוקתית.

לטענת המבקשים, בגין מעשים אלו ואחרים, שפורטו בהרחבה בכתב התביעה,  התדרדר מצבה הנפשי של המבקשת עד שלא יכלה להמשיך לעבוד, וכן נגרמה לה נכות נפשית.

3.         עיקר טענותיהם של המבקשים, בקליפת אגוז, הוא כי מעשיהם של המשיבים כמתואר לעיל, נעשו "ביודעין ומתוך כוונה ברורה לגרום נזק לתובעת, הן נזק ממוני והן נזק נפשי", כי נתבע 4 - סיוון - עשה את שעשה מתוך "כוונה ברורה להתנכל לתובעת ולגרום לה נזק", וכי נתבעים 2 ו-5 "רקמו כנגדה קנוניה ושיתפו פעולה בנסיון לשבור את רוחה ממניעים אישיים שמקורם בסירובה להטרדותיו של הנתבע 3 ולא בכישוריה המקצועיים כפי שנטען" (ס' 16-18 לבקשה). מוסיפים המבקשים וטוענים, כי מאחר שבמשך השנים פנו פעמים חוזרות ונשנות אל משיבים אלו והעמידו אותם על חומרת מעשיהם, יש לראות בהתנהגותם המתמשכת כנופלת לכדי כוונה לגרימת נזקיהם של המבקשים, ולמצער עצימת עיניים ביחס לתוצאות אותה התנהגות.

לטעמם של המבקשים בדחיית התובענה האישית נגד משיבים אלו "יהיה משום מתן פרס לעובדי ציבור אשר ניצלו את מעמדם והתעמרו במי שכפופה להם".

מן הצד המשפטי טוענים המבקשים כי יש לבחון את תנאי סעיף 7(א) סיפא לפקודה בהיבט העובדתי ולא בהיבט המינהלי. טענה זו הם סומכים על החלטה שניתנה בת"א (שלום - ת"א) 35372/06 שטנגר נ' איציק (לא פורסם, 8.1.2007, להלן: "עניין שטנגר").

4.         מנגד טוענת המדינה, כי בנסיבות המקרה דנן מתקיימים תנאי החסינות כמפורט בפקודה וכי לא נפל כל פגם בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה לענין מתן אישור למשיבים כי המעשים שנעשו על-ידם נעשו תוך מילוי תפקידם השלטוני, מכוחה ניתנה הודעת החסינות.

עוד נטען כי ההודעה בענין החסינות ניתנה על-פי החלטה מינהלית וככזו, הביקורת השיפוטית עליה תיעשה על פי כללי המשפט המינהלי, כאשר נטל ההוכחה הוא על הטוען לפגם בהודעה על החסינות, ולא בבחינה עובדתית גרידא. תימוכין לכך מוצאים המשיבים בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת הנזיקין, ובהשוואה להליך בחינת החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה למנוע הגשת קובלנה פלילית כנגד עובד ציבור.

לגופו של עניין פורטו בתגובת המדינה השיקולים שעמדו בבסיס ההכרה בפעולות המשיבים. עוד צויין כי בפן התוצאתי אין כל הבדל בין מקום בו הוענקה חסינות לפעולות המשיבים ובין מקום שלא הוענקה חסינות כאמור, שכן זכותם של המבקשים לקבל את הסעד שייקבע נשמרת להם באמצעות צירופה של המדינה כנתבעת.

ד  י  ו  ן

5.         סעיפים 7א ו-7ב לפקודה שעניינם חסינות עובדי ציבור קובעים כדלקמן:

"7א. חסינות עובד הציבור