החלטה בתיק בשא 3519/05 - פסקדין

מבוא

1.         זוהי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט ג'יוסי) מיום 10.10.05 בבש"א 1894/05 (תמ"ש 4260/05) (להלן: "ההחלטה"). הבקשה הוגשה ביום 26.12.05.

2.         בנימוקי הבקשה טען המבקש, כי ההחלטה נתקבלה במשרד בא כוחו  רק ביום 18.12.05 וזאת מאחר ונשלחה בטעות למשרדו של עו"ד מחאג'נה יוסף בעפולה. לבקשה צורף תצהיר מטעם מזכירתו של ב"כ המבקש.

            המזכירה הצהירה בסעיף 4 לתצהירה: " כי ביום 18.12.05 נמסרה לידיי ע"י מזכירתו של עו"ד יוסף מחאג'נה מעפולה מעטפה ובתוכה החלטת כבוד ביהמ"ש קמא מיום 10.10.05 בתיק הנ"ל".

            בשלב זה, לא הוגש תצהיר של מי ממשרדו של עו"ד יוסף מחאג'נה, אליו נשלחה בטעות ההחלטה, כטענת המבקש.

3.         ב"כ המשיבות התנגד להארכת המועד. לטענתו, ההחלטה ניתנה ביום 10.10.05, לאחר דיון שנערך ביום 22.9.05 בעניין קביעת מזונות זמניים למשיבות, ונתקבלה במשרדו ביום 6.11.05. ב"כ המשיבות מניח שכך היה צריך לקבלה גם ב"כ המבקש. ב"כ המשיבות הוסיף וטען, כי ביום 7.11.05 שיגר לב"כ המבקש מכתב באמצעות הפקס ודואר רשום, כאשר נשוא המכתב הינו ההחלטה ודרישה שהמבקש ישלם מזונות למשיבות בהתאם לאותה החלטה. ב"כ המשיבות צירף לתגובתו את המכתב דנן, אישור הפקס בדבר קבלתו במשרד ב"כ המבקש ואישור מסירה. עוד טען ב"כ המשיבות, כי היה על ב"כ המבקש לתמוך את טענתו בתצהיר מטעם משרד עו"ד יוסף מחאג'נה. באשר לסיכויי הערעור, טען ב"כ המשיבות, כי הסיכויים שהערעור יתקבל הינם קלושים הן לגופו של עניין והן בשל כך, שמדובר בהחלטה הקובעת מזונות זמניים, שאין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה.

4.         ביום 29.1.06 הגיש ב"כ המבקש תשובה לתגובת המשיבות ובה טען, כי עו"ד יוסף מחאג'נה מוכן להעיד בבית המשפט וכן עתר לעיכוב ביצוע ההחלטה.

5.         ביום 30.1.06 הורתה כב' השופטת סלע לב"כ המבקש להגיב לקיומו של אישור מסירה שנסרק במערכת, לפיו ההחלטה נמסרה ביום 6.11.05 במשרדו של ב"כ המבקש לידי אדם אשר חתימתו דומה לחתימת מזכירתו, המצהירה מטעמו.

6.         ב"כ המבקש לא הגיב כאמור, אם כי, הגיש ביום 6.2.05 בקשה לצירוף תצהירים - האחד מטעמו והשני מטעם עו"ד יוסף מחאג'נה. עו"ד יוסף מחאג'נה הצהיר, כי מגיעים אליו בטעות מכתבים השייכים לעו"ד נאיף מחאג'נה. בסעיף 4 לתצהירו, הצהיר עו"ד יוסף מחאג'נה כי: " בין היתר בחודש נובמבר 2005, תאריך מדויק לא זכור לי, הגיע לתיבת הדואר שלי מכתב רשום עם אישור מסירה מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, בטעות המכתב הוכנס לתוך תיבת הדואר יחד עם אישור המסירה המדובר עליו ואז המזכירה שלי התקשרה למשרד עו"ד נאיף מחאג'נה והודיעה על המכתב".

דיון

7.         תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת את גדרי סמכותו של בית המשפט להאריך מועדים  בהאי לישנא:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

            הואיל והמועד להגשת ערעור או בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה נקבע בחיקוק, לא יטה בית המשפט לקבל בקשה להארכתו, אלא אם הובא בפניו טעם שהינו בבחינת "טעם מיוחד". בבוא בית המשפט לבחון, אם הוכח קיומו של טעם מיוחד שיניעו להאריך מועד הקבוע בחיקוק, עליו להתחשב במכלול נסיבות העניין ובהן מידת האיחור, צפיות בעל הדין שכנגד וסיכויי ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד (ראה: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 692-690).

8.       בענייננו, הטעם היחיד שניתן לאיחור, נעוץ בטענתו של ב"כ המבקש בקבלת ההחלטה באיחור עקב שליחתה בטעות למשרדו של עו"ד אחר. ב"כ המבקש לא תמך מלכתחילה את טענתו, כפי שהיה עליו לעשות. תחילה הוא צירף לבקשה תצהיר מטעם מזכירתו בלבד, כאשר ראוי היה שיתמוך את הבקשה גם בתצהיר מטעם משרדו של עו"ד יוסף מחאג'נה וזאת לביסוס הטענה העובדתית שהעלה. הצגת תצהיר מטעם עו"ד יוסף מחאג'נה נעשתה בשלב מאוחר ורק לאחר הגשת תגובה מטעם המשיבות ובעקבות החלטת בית המשפט מיום 30.1.06. יתירה מזו, מתצהירו של עו"ד יוסף מחאג'נה עולה, כי ההחלטה נתקבלה במשרדו כבר בחודש נובמבר; אמנם תאריך מדויק לא צויין על ידו, אך גם בהנחה שהמדובר הוא ביום האחרון בחודש נובמבר, מה טעם מצא המבקש להגיש את בקשתו להארכת המועד רק ביום  26.12.05, כחודש ימים לאחר קבלת ההחלטה. לא זו אף זו, ב"כ המבקש לא טרח לתת הסבר המניח את הדעת בדבר אישור המסירה שנסרק במערכת, לפיו, נתקבלה ההחלטה במשרדו ביום 6.11.05, כשמתנוססת עליו חתימה הדומה לחתימת מזכירתו. זאת ועוד, ב"כ המבקש לא התייחס גם למכתבו של ב"כ המשיבות מיום 7.11.05, שניתן ללמוד ממנו על קיומה של ההחלטה עוד בשלב מוקדם.

9.   האיחור בהגשת הבקשה אינו קל. ההחלטה ניתנה ביום 10.10.05 והבקשה הוגשה ביום 26.12.05. מדובר בתקופה ארוכה יחסית, במידה כזו שעשויה ליצור אצל המשיבות ציפייה לכך שלא יוטרדו עוד בערעור שיוגש ע"י המבקש. לעניין סיכויי ההצלחה, נקבע בעניין זה בע"א 694/88 רינה ורקר נ. מדינת ישראל - משרד הבריאות, פדאור 89 (1) 162, כי:

            " סיכויי הצלחה בערעור אינם בבחינת שיקול לעניין הארכת המועד וגם אם סיכויי הערעור קטנים - אין בכך כדי לשלול את חשיבות הערעור מבחינת בני המשפחה".

10.        לאור האמור, סבורני, כי ההסבר שניתן לאיחור בהגשת הערעור אינו בבחינת "טעם מיוחד", המצדיק היענות לבקשה.

            משכך, אני דוחה את הבקשה.

            בנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לחייב את המבקש בהוצאות.

ניתנה היום ט"ז בשבט, תשס"ו (14 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.