אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 3455/06

החלטה בתיק בשא 3455/06

תאריך פרסום : 18/12/2008 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
3455-06
26/12/2007
בפני השופט:
משה סובל

- נגד -
התובע:
תל"י - חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה
עו"ד מיכאל ספרד
הנתבע:
1. איגוד מפיקי סרטים וטלוויזיה ו-65 מפיקים
2. מת"ב - מערכות תקשורת בכבלים בע"מ
3. תבל - תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ
4. ערוצי זהב ושות'

עו"ד אמיר רוזנברג
עו"ד יניר פלג
החלטה

המשיבים 1-66 (איגוד מפיקי סרטים וטלוויזיה ו-65 מפיקים; להלן - המפיקים) הגישו בתיק העיקרי תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה (להלן - חברת התמלוגים) ונגד שלוש חברות הכבלים בישראל (להלן - חברות הכבלים). התובענה מתייחסת להסכם מסגרת שנחתם ביום 17.8.06 בין חברות הכבלים לבין חברת התמלוגים (להלן - ההסכם). הסעדים המתבקשים בתובענה הם: הצהרה על בטלות ההסכם בכלל וסעיפים שונים מתוכו בפרט; הצהרה על בטלות ההוראה של חברת התמלוגים לחבריה (במאים ותסריטאים) המחייבת אותם לכלול בהסכמים שייחתמו בינם לבין המפיקים את חמשת הסעיפים המפורטים בנספח ב' להסכם (להלן - הסעיפים שבמחלוקת); והצהרה לפיה חברות הכבלים אינן רשאיות לתת יד להכללת הסעיפים שבמחלוקת בהסכמים בין במאים ותסריטאים לבין המפיקים.

בהליך הביניים שלפנינו טוענת חברת התמלוגים כי יש לדחות את התובענה על הסף בשל חוסר סמכות מקומית של בית המשפט בירושלים להיזקק לה. זאת לנוכח העובדה שהמשרדים הרשומים של ארבע המשיבות נגדן הוגשה התובענה - היינו: חברת התמלוגים וחברות הכבלים - מצויים במחוז תל-אביב, ואילו ההסכם עליו סבה התובענה נערך במקום מושבן של חברות הכבלים בפארק יקום. בתל-אביב מצויים גם משרדי האיגודים המקצועיים של הבמאים והתסריטאים, אותם מבקשים המפיקים לצרף כמשיבים נוספים בתובענה (בש"א 3657/06, שלפי החלטתי מיום 1.1.07 תידון לאחר ההכרעה בשאלת הסמכות המקומית). זאת ועוד: רוב רובם של המפיקים ממוקמים אף הם באזור המרכז, לרבות המשרדים של איגוד המפיקים (מבקש מס' 1 בתובענה), וכך גם משרד באי-כוחם של המפיקים.

המפיקים דוחים את טענת חוסר הסמכות המקומית. לטענתם, הסמכות המקומית של בית המשפט בירושלים נובעת משלוש מתוך חמש חלופות המנויות בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כמקנות סמכות שיפוט בתובענה שאינה כולה במקרקעין:

" (2) מקום יצירת ההתחייבות;

  (3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

  ...

  (5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".

המפיקים טוענים כי יש לבחון את שלוש החלופות הללו בזיקה לסעיפים שבמחלוקת. לפי ההסכם, סעיפים אלה ייכללו בהסכמים שהבמאים והתסריטאים יכרתו הן עם חברות הכבלים והן עם המפיקים. חברות הכבלים משדרות בכל הארץ. ההסכמים בין הבמאים והתסריטאים לבין המפיקים אמורים אף הם להיכרת בכל רחבי הארץ. בנוסף, הסעיפים שבמחלוקת מטילים על המפיקים התחייבויות כלל ארציות שמקום ביצוען אינו מוגבל למחוז פלוני אלא תקף בכל הארץ, לרבות בירושלים. מדובר בהתחייבות לוויתור על הזכות לסחר את הסרט כשהוא "נקי" מכל דרישה של במאי ותסריטאי; לוויתור על הזכות לטעון בכל פורום ובכל הליך משפטי כי הוראה הסכמית פלונית גוברת על הסעיפים שבמחלוקת; וכן הלאה. זאת ועוד. גם אם נאמר כי ההסכם אינו קובע את המקום לקיומו, הרי הוא כפוף לסעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, המורה: " חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק - במקום מגוריו הקבוע". המפיקים טוענים כי בהיותם מגישי התובענה, הרי המקום לקיום החיוב הוא מקום מגוריהם, לרבות ירושלים (בה מתגוררים שלושה מבין 65 המפיקים). בנוסף, ההלכה של בית המשפט העליון העניקה למונח " התחייבות" פירוש רחב, לפיו אין מדובר רק בחיוב הנובע מחוזה אלא גם בחיוב הנובע מהדין; והרי הפגמים בהם נגועים הסעיפים שבמחלוקת עולים, לדעת המפיקים, כדי הפרה של הדין נגדם. 

אינני מקבל את עמדת המפיקים. ההסכם אשר כלפיו מכוונת התובענה איננו בין חברות הכבלים לבין הבמאים והתסריטאים, אלא בין חברות הכבלים לבין חברת התמלוגים של הבמאים והתסריטאים. חברת התמלוגים לא התחייבה בהסכם כי הסעיפים שבמחלוקת ייכללו בהסכמים שייכרתו בין הבמאים והתסריטאים לבין המפיקים. וכי כיצד יכולה חברת התמלוגים ליטול על עצמה התחייבות כזאת לגבי הסכמים העתידים להיכרת על ידי חבריה ולא על ידה בעצמה? ההתחייבות אותה חברת התמלוגים נטלה על עצמה בהסכם הנה, לגבי הסעיפים שבמחלוקת, חיוב השתדלות: " לנקוט את האמצעים הדרושים, ולעשות כמיטב יכולתה על מנת לשכנע את חברי תל"י (לרבות חברים שיצטרפו לתל"י לאחר מועד חתימת הסכם זה) להסכים לכך" שהסעיפים שבמחלוקת ייכללו בהסכמים שייכרתו בין חברי חברת התמלוגים לבין חברות הכבלים או המפיקים (סעיף 3.1 להסכם). התובענה הוגשה נגד חברת התמלוגים ולא נגד הבמאים והתסריטאים החברים בחברה זו. בה בשעה, שאלת צירוף האיגודים המקצועיים של הבמאים והתסריטאים תוכל להידון רק לאחר שתוכר הסמכות המקומית של בית המשפט לדון בתובענה כפי שהוגשה במקור (בבחינת "וכשל עוזר ונפל עזור"; ראו ההחלטה מיום 1.1.07). ממילא, " ההתחייבות" אשר עליה סבה התובענה, במובן של תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, איננה ההתחייבות אותה מצופה מהמפיק לקבל על עצמו. מנקודת ההסתכלות של ההסכם, לו המפיקים אינם צד, זוהי התחייבות עתידית, שטרם באה לעולם בעת כריתת ההסכם, ואף אינה ודאית, בהיות ההסכם מטיל על חברת התמלוגים אך חיוב השתדלות לגרום לכך שהסעיפים שבמחלוקת ייכללו בהתקשרויות שבין חבריה לבין המפיקים. תקנה 3(א) מתייחסת להתחייבות החלה על צד לתובענה בעת הגשתה. כזאת היא ההתחייבות של חברת התמלוגים לפעול על מנת שחבריה יכללו את הסעיפים שבמחלוקת בהתקשרויות שלהם עם חברות הכבלים ועם המפיקים. לגבי התחייבות זאת, לא הצביעו המפיקים על התקיימות אחת מבין חלופותיה של תקנה 3(א).

לעניין מקום יצירת ההתחייבות, הרי בבקשת חברת התמלוגים לסילוק התביעה על הסף - הנתמכת (בניגוד לטענת המפיקים) בתצהיר של מנכ"ל חברת התמלוגים - נאמר כי ההתחייבות נערכה במקום מושבן של חברות הכבלים. אמנם המפיקים טוענים כי "עריכת" התחייבות אינה שקולה ל"יצירתה". אולם גם אם כך, בהעדר טענה של המפיקים לכך שההסכם נחתם בירושלים, אין בידם להיבנות מהחלופה של מקום יצירת ההתחייבות.

לעניין המקום המיועד לקיום ההתחייבות (של חברת התמלוגים לפעול על מנת שחבריה יכללו את הסעיפים שבמחלוקת בהתקשרויות שלהם עם חברות הכבלים ועם המפיקים), הרי המפיקים אינם טוענים כי המען של מי מחברי חברת התמלוגים מצוי במחוז ירושלים, או שהמגעים בין חברת התמלוגים - שכאמור משרדיה מצויים בתל-אביב - לבין חבריה מתקיימים בירושלים. המשרדים של חברות הכבלים אף הם אינם בירושלים. לכן המפיקים לא הראו כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות של חברת התמלוגים הנו בירושלים. הוא הדין לגבי " מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים", שלנוכח האמור אף הוא המקום בו חברת התמלוגים אמורה לפעול למימוש התחייבותה להשתדל לשכנע את חבריה להכליל את הסעיפים שבמחלוקת בהסכמיהם עם חברות הכבלים ועם המפיקים.

בהקשר זה לא יהיה למותר להזכיר את תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, הדורשת כי כתב תביעה יכיל את " העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה". כל שנאמר בהמרצת הפתיחה לגבי דרישה זאת הוא (סעיף 164): " לבית משפט נכבד זה סמכות מקומית ועניינית לדון בבקשה זו". לא פורטו העובדות המקימות את הסמכות המקומית בירושלים, ובכלל זה לא פורט מקום היצירה או הקיום של ההתחייבות נשוא התובענה, ולא נטען (מה שנטען לראשונה בתגובת המפיקים לבקשה לסילוק על הסף) כי ההתקשרות בין הבמאים והתסריטאים לבין המפיקים בסעיפים שבמחלוקת תתקיים בכל מקום בארץ, לרבות בירושלים. מאידך גיסא, צוינו בהמרצת הפתיחה הכתובות בתל-אביב ובפארק יקום של המשיבות, באופן המקים סמכות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בכך היה די כדי לדחות את הטענה בדבר הסמכות של בית המשפט בירושלים גם אילו היה ממש בטענת המפיקים כי " ההתחייבות" או " המעשה" בהם עסקינן הנם, לצרכה של תקנה 3(א), ההתקשרות המיועדת בין הבמאים והתסריטאים לבין המפיקים. הלכה למעשה, וכפי שהוסבר, גם בטענה זו אין ממש.

עד כאן נבחנה שאלת הסמכות המקומית באספקלריה של התובענה המכוונת נגד חברת התמלוגים. ככל שמדובר בתובענה המכוונת נגד חברות הכבלים, הרי שנגיעתן של האחרונות לסעיפים שבמחלוקת הנה במתן הסכמתן (בסעיף 3.1 להסכם) להכללת סעיפים אלו בהסכמים שחברי חברת התמלוגים ייכרתו עמן או עם המפיקים. " ההתחייבות" של חברות הכבלים הנה אפוא על דרך השלילה: להימנע מלעורר התנגדות להכללת סעיפים מסוימים בהסכמים שייכרתו בעתיד. לפיכך, המקום שנועד לקיום ההתחייבות, וכמוהו מקום המעשה או המחדל אשר בגינו המפיקים תובעים, איננו המקום המיועד לקיום הסעיפים שבמחלוקת על ידי חברות הכבלים או על ידי המפיקים, ככל שסעיפים אלה ייכללו בהתקשרויות של הבמאים והתסריטאים עמם (אם כי, כאמור לעיל, גם לגבי מקום זה לא הראו המפיקים בתובענה כי הוא בירושלים). המקום שנועד לקיום ההתחייבות ומקום המעשה או המחדל אשר בגינו המפיקים תובעים, מצויים במקום המיועד לקיום התחייבותן של חברות הכבלים להימנע מהתנגדות להכללת הסעיפים שבמחלוקת באותן התקשרויות עתידיות. המפיקים לא הצביעו על כך שחברות הכבלים, שמשרדן הרשום שוכן באזור המרכז, אמורות לקיים התחייבות זו בירושלים. כמדומה שמיותר לומר כי לעובדה שחברות הכבלים משדרות בכל הארץ אין דבר וחצי דבר עם המקום המיועד למילוי התחייבותן על פי ההסכם, התחייבות שאיננה נוגעת כלל לשידור.  

אין לקבל את טענת המפיקים לפיה הסמכות המקומית של בית המשפט בירושלים נובעת מההימנעות של חברות הכבלים מלטעון לחוסר סמכות מקומית בהזדמנות הראשונה, שהייתה עת הגישו את הודעתן לבית המשפט מיום 22.10.06. גם אם נתעלם מההסתייגות אותה חברות הכבלים הוסיפו בסעיף 4 לאותה הודעה (בדבר שמירת כל טענותיהן המקדמיות), הרי ויתור על טענת חוסר סמכות מקומית מצד נתבע אחד אינו מקנה סמכות מקומית לגבי נתבע אחר שהעלה את הטענה בהזדמנות הראשונה. תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי " היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים". צריך שבעת הגשת התובענה תתקיים באחד הנתבעים זיקת סמכות לפי אחת החלופות של תקנה 3(א), ולא שאחד הנתבעים נמנע מלטעון לחוסר סמכות מקומית חרף העדר זיקת סמכות מקומית כלשהי לגביו. הדבר הוא בבחינת קל-וחומר מההלכה הקובעת כי תנית שיפוט ייחודית בין התובע לבין אחד הנתבעים אינה גוררת אחריה סמכות שיפוט מקומית או בינלאומית לגבי יתר הנתבעים באותו בית משפט מוסכם אם אין הם כפופים לשיפוטו לפי הכללים הרגילים (רע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ' חי, פ"ד מו(3) 777, 780; ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd, פ"ד נח(2) 465, 478; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 80).

עוד יש לדחות את ההסתמכות של המפיקים על סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי). סעיף זה קובע כי מקום הקיום של חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו הוא " במקום עסקו של הנושה" או " במקום מגוריו הקבוע". מאחר שטענתם של המפיקים היא שהסעיפים שבמחלוקת כופים עליהם מחויבויות בלתי-חוקיות לטובת הבמאים והתסריטאים, ממילא לפי קו מחשבה זה הבמאים והתסריטאים הם הנושים במפיקים, ולא להיפך. בהעדר טענה של המפיקים (לא כל שכן בגוף התובענה כנדרש בתקנה 9(6)) כי מקום העסק או המגורים הקבועים של מי מהבמאים והתסריטאים הוא בירושלים, אין בידי המפיקים להיבנות מסעיף 44(א). זאת ועוד. כפי שבואר לעיל, החיובים במקרה שלפנינו לצרכי תקנה 3(א) הנם חיוב ההשתדלות של חברת התמלוגים וחיוב אי-ההתנגדות של חברות הכבלים, והכול במסגרת ההסכם שבין השתיים. ממילא, " הנושה" האמיתי אינו יכול להיות אלא אחת משתי חברות אלו, ואפילו לא מישהו מבין הבמאים או התסריטאים עצמם. אין חולק כי מקום העסק של חברת התמלוגים ושל חברות הכבלים איננו בירושלים.           

לבסוף, יש לדחות את טענת המפיקים לפיה חוסר החוקיות הגלום (לשיטתן) בסעיפים שבמחלוקת, גורם לכך ש" המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות" - במובן של חיוב הנובע מהדין - מצוי בירושלים, שם מתגוררים חלק (קטן) מהם. ההלכה שהרחיבה את המשמעות של המונח " התחייבות" גם לחיוב הנובע מהדין (רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731) שינתה את כללי הסמכות המקומית " ככל שהמדובר בתובענות לתשלום סכום כסף" (שם, עמ' 734). שינוי זה נסמך על ההשקפה לפיה בהקשר של סמכות מקומית יש להתאים את המונח " התחייבות" להוראות הדין המהותי הקובעות כי חובת התשלום של חיוב לבר-חוזי צריכה אף היא להתבצע במקום מושבו של הנושה (שם, עמ' 733). הנה כי כן, הלכה זו מחזירה אותנו אל מקום מושבו של הנושה; והרי כבר הוסבר לעיל מדוע המפיקים אינם נושים במי מהצדדים האחרים. טענת המפיקים כי ההסכם והסעיפים שבמחלוקת מתוכו כופים עליהם חיובים בלתי-חוקיים לטובת הבמאים והתסריטאים, אינה עושה אותם לנושים של הבמאים והתסריטאים, של חברת התמלוגים או של חברות הכבלים. לכן אין בענייננו נפקות להלכה הנ"ל.

מן המקובץ עולה כי המפיקים לא הצביעו על עובדות המראות שיש לבית המשפט בירושלים סמכות מקומית לדון בתובענה. מנגד, אין מחלוקת כי לבית המשפט בתל-אביב מוקנית סמכות לדון בתובענה, ולו מכוח החלופה של תקנה 3(א)(1): " מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע". משכך, וכמצוות תקנה 101(ב) אני מחליט לעשות שימוש בסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ולהעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בד בבד מועברות לאותו בית משפט בקשת המפיקים להוספת האיגודים המקצועיים כמשיבים בתובענה ובבקשה לסעד הצהרתי זמני (בש"א 3657/06); יתרת הבקשה לסעד הצהרתי זמני (בש"א 3251/06) שתהיה טעונה הכרעה לאחר ההכרעה בהוספה המתבקשת (ראו החלטותי מימים 12.10.06, 3.11.06 ו-1.1.07); ויתרת הבקשה לסילוק התובענה על הסף (בש"א 3455/06).

לא ראיתי מקום לקבוע דיון במעמד הצדדים בשאלת הסמכות המקומית, כפי שביקשו המפיקים ביום 4.12.07. טענת חוסר הסמכות המקומית הועלתה והתבררה במתכונת של בקשה בכתב. דיון בעל-פה בבקשה בכתב נחוץ רק לצורך חקירה נגדית של מצהיר (תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3) 26, 35-36; רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ), פ"ד נג(4) 193, 196-197). המפיקים לא העלו בקשה לחקירה כזאת, ואף טענו בתגובתם לתגובת חברת התמלוגים כי בקשתה של זו בעניין הסמכות המקומית לא נתמכה בתצהיר.  

הוצאות הליך ביניים זה, בסכום כפי שיקבע בית המשפט הנעבר, יילקחו על ידו בחשבון בהמשך ההליך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ