אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 3389/06

החלטה בתיק בשא 3389/06

תאריך פרסום : 13/11/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי נצרת
3389-06
24/12/2006
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
יוסף ח'ורי
הנתבע:
1. יוסף עלימי
2. פרהוד נוויסרי
3. אדואר נויסרי
4. רשם המקרקעין

החלטה

בקשה ליתן צו מניעה זמני

1.         המבקש הוא בעליו של נכס מקרקעין שבנצרת עילית, עליו בנוי בית בן שתי קומות ומרתף. בקומה האחת מתגוררת אחותו של המבקש; בשאר חלקי הבית גרים המבקש ובני משפחתו. לטענתו - המשיבים 2-3 אנסו אותו למכור למשיב 1 את הנכס. מכאן עתירתו לבית משפט זה להכריז על בטלותו של חוזה המכר, ולהורות על ביטול הערת אזהרה שנרשמה בעקבותיו. בד בבד עם הגשת התובענה הוא מבקש ליתן צו, שיאסור על המשיב 1 לעשות כל פעולה בקשר עם הנכס, עד כי יינתן פסק דין בתובענה.

            המשיבים מתנגדים ליתן צו כאמור, כשהם כופרים בטענות המבקש בדבר פגם כלשהו שנפל בכריתת חוזה המכר.

זוהי, בתמצית, המחלוקת בין הניצים. מכאן נפנה לפרט את טענותיו העובדתיות של המבקש, אלה המהוות בסיס לטיעון בדבר הכשל בכריתת החוזה.

העובדות שביסוד הבקשה

2.         טוען המבקש, כי בחודש יולי 2005 הוא נקלע לקשיים כלכליים, שהביאו אותו לידי מצוקה נפשית, ומשום כך הוא החל נוטל תרופות למיניהן, המשפיעות, לטענתו, על שיקול דעתו ועל כושר השיפוט שלו. משום כל אלה, ומשום שחיתן אותה עת שלוש מבנותיו, הגיע המבקש לכלל מסקנה, כי עליו למכור את ביתו.

3.         עוד עולה מן הבקשה, כי בחודש דצמבר 2005 הביע המבקש באוזני המשיבים 2-3 את רצונו למכור את הנכס. המשיבים 2-3 הם קרובי משפחתו ומשמשים כמתווכים. הם החתימו אותו על חוזה תיווך, הכולל התחייבות לתשלום עמלת תיווך בשיעור של 2%. זמן מה אחר כך, ביום 25.12.2005, הם הודיעו לו, כי איתרו עבורו קונה לנכס המקרקעין, הנכון לרכוש את הנכס תמורת סך 400,000 דולר. לשם המכר הם החתימוהו על יפוי כוח מתאים, ושילמו לו סך 10,000 ש"ח והפקידו בידיו שיק למועד נדחה. מאוחר יותר הם הודיעו לו, כי העסקה לא תצא אל הפועל, ולכן ביקשו את כספם חזרה. את השיק היה בידי המבקש להשיב להם, וכך עשה. את הכסף המזומן (10,000 ש"ח) לא היה בידו להשיב.

4.         ועוד מספר המבקש בבקשתו, כי בחודש 5-6/2006 (כך במקור - א.א.) הוא יצר קשר עם פלוני בשם זוהיר ח'יו (להלן נכנהו 'זוהיר'), שגילה עניין ברכישת המקרקעין. בפגישה שנתקיימה בין השניים הוסכם על מכירת הנכס לזוהיר, תמורת 260,000 דולר, כפוף לבדיקה שביקש זוהיר לערוך באמצעות עורך דין ומהנדס מטעמו. זמן מה אחר כך מסר המהנדס מטעמו של זוהיר, כי חלק מן הנכס הופקע. על רקע עובדה זו הוסכם, ביום 12.7.2006, על מכירת הנכס לאותו זוהיר תמורת 230,000 דולר. עוד הוסכם, כי ביום המחרת, משמע 13.7.2006, יחתמו הצדדים על הסכם מכר בפני עורך דין סרוג'י.

5.         ועוד משמיענו המבקש בבקשתו, כי ממש באותו יום נודע למשיבים 2-3 על התעניינותו של זוהיר בנכס, ולכן ניסו להניא (את המבקש) מלמוכרו לזוהיר, כשהם טוענים בפניו כי האיש מחוסר אמצעים וכיו"ב. הם שכנעוהו, כי איתרו קונה, הנכון לרכוש את הנכס במזומן. הם הביאוהו למשרדי מס הכנסה, שם עובד המשיב 1, ושם הוסכם על מכירת הנכס למשיב 1 תמורת סך 185,000 דולר. הוסכם על הצדדים, כי חוזה המכר ייחתם ביום 14.7.2006. המבקש טוען באותה נשימה, כי לא רצה בעסקה זו, והמשיבים הם שכפוה עליו, בסחיטה ובאיומים. הם אמרו לו 'שייזהר מהם', והזכירו לו כי יש לו בן יחיד. הם איימו עליו עוד, כי אם לא ימכור את הנכס למשיב 1, כי אז יגבו ממנו עמלה בת 14% במקום 2% כפי שהוסכם. הם הוסיפו עוד איום, כי רצונם בתשלום המקדמה אותה שילמו לו (10,000 ש"ח) מייד וללא דיחוי. הם הזכירו לו עוד, כי הוא חתום על מסמך, המחייב אותו למכור את הנכס באמצעותם בלבד.

6.         משום כל הדברים הללו לא התייצב המבקש לפגישה, שנועדה לחתימת החוזה עם זוהיר ביום 13.7.2006 אצל עורך הדין סרוג'י, ומאוחר יותר הודיע לזוהיר, כי הוא לא מעוניין למכור לו את הנכס. בשיחה מאוחרת יותר באותו יום ציין המבקש באוזני זוהיר, כי הנכס כבר נמכר.

7.         המבקש ממשיך עוד ומתאר בבקשתו, כי ביום 14.7.2006 הובל בידי המשיבים למשרדו של עורך הדין מני, שם נחתם זיכרון דברים למכירת הנכס, תמורת 185,000 דולר. ביום המחרת הגיע המבקש למשיב 1 והתחנן בפניו כי יסכים לביטול החוזה, הואיל ופלוני בשם זוהיר הציע לרכוש את הנכס בתמורה גבוהה יותר. המשיב 1 דחהו. המבקש שב על תחינתו שבוע אחר כך, ושוב נדחה. ביום 20.7.2006 נרשמה לטובת המשיב 1 הערת אזהרה, שתבטיח את המכר.

8.         ביום 28.7.2006, כך ממשיך המבקש ומספר, דרש ממנו המשיב 2, בשיחות טלפון אינספור שהפנה אליו, כשהוא מפעיל עליו 'לחצים כבירים', כי יגיע למסעדה כלשהי בנצרת, לשם חתימה על הסכם המכר. משום ש'פחד מאוד ובלית ברירה' הגיע המבקש למסעדה, שם הוחתם על הסכם המכר. במעמד זה גם שולמו 8,000 דולר על חשבון התמורה. שבוע אחר כך קיבל המבקש מן המשיב 1 סך נוסף של 10,000 דולר על חשבון התמורה. רק באותו שלב, משמע כשבוע לאחר חתימת ההסכם, קרא המבקש את ההסכם, שאז גילה לתדהמתו, כי נפל קרבן לקנוניה שנרקמה נגדו תוך ניצול מצבו הכלכלי והנפשי ומתוך איומים שהופעלו נגדו, עד כי הוא נאלץ להיוותר בלא קורת גג.

9.         נוסף על כל אלה מספר לנו המבקש, כי בחודשים אוגוסט וספטמבר הוא אוים בידי פלוני בשם פדול חורי בקשר עם העסקה, כיוון שלא רצה למכור את הנכס. הוא הגיש על כך שתי תלונות במשטרה.

10.        לאחר כל הדברים הללו, ומשנוכח המבקש, לטענתו, כי נפל קרבן לקנוניה וגו', הכל כמפורט מעלה, פנה לעורך דין, ששיגר בשמו (בחודש אוקטובר ש"ז) הודעה על ביטול הסכם המכר.

זכות לכאורה

11.        זהו, איפוא, הסיפור שסופר מפי המבקש, ועל בסיסו הוא מבקש לשכנע בקיומו של פגם שנפל בכריתת חוזה המכר, ומכאן דרישתו להכריז על בטלותו.

            על מנת שישכנע בצדקת הוצאתו של צו מניעה זמני על המבקש לשכנע בקיומה של זכות לכאורה ('רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה...' - תקנת משנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להלן - 'התקנות'). בהחלטה אם ליתן סעד זמני שכזה עלינו להביא בחשבון, בין היתר, את נטייתו של מאזן הנוחות לטובת המבקש ('הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני...' - תקנת משנה 362(ב)(1) לתקנות), כפי שיש להביא בחשבון גם שיקולי צדק ויושר ('אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין...' - תקנת משנה 462(ב)(2) לתקנות). לטעמי - שני אלה לא נתקיימו אצל המבקש, ולכך אקדיש עתה מלים אחדות, ותחילה - הזכות לכאורה.

12.        העובדות שפרסנו למעלה נתמכו בתצהירו של המבקש, כמו גם בתצהירו של אותו זוהיר. השניים נחקרו על תצהיריהם, במסגרת הדיון בבקשה. המשיבים בחרו שלא ליתן תצהיר נגדי, משסברו, כי יש בידיהם לקעקע את יסודות הבקשה גם בלא שיטרחו בהגשת תצהיר תשובה.

13.        את דבריי בשאלת קיומה של זכות לכאורה הנני מצווה לומר בזהירות, המתחייבת מן השלב המוקדם בו אנו מצויים, כאשר בשלב זה של ההתדיינות איננו קובעים מהימנות של עדים (משמע המבקש וזוהיר), ולא קובעים את העובדות הצריכות לעניין. בחינת העובדות הינה בחינה לכאורית גרידא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ